ערבית – הבדלי גרסאות

עבד אלגני אלנאבלסי טוען כי הגדרת "ערבי" היא בעבר, בהווה ובעתיד מי שיכול לדבר ערבית באופן טבעי וללא קשיים, כשהניב אינו פוגע בהיותו ערבי, כשלערבים יש עליונות על יתר המוסלמים. "הטבע הערבי נוטה יותר מזולתו למתינות, סלחנות, סובלנות, נדיבות, אומץ, נאמנות ולתכונות אציליות נוספות... כשאין עדיפות לערבי על כל ערבי (או [[עג'ם|עג'מי]], במובן של "לא-ערבי" ובפרט [[פרסים]]) אלא ביראת שמים. אבל אם הם שווים ביראת שמים, אז לערבי עדיפות על זולתו". קביעה זו נתמכת ב[[חדית']] שלערבים יש מעמד רם באסלאם. וכן בטענה כי אלו השונאים את הערבים שונאים את הנביא, שכן הנביא מוחמד עצמו היה ערבי. כמו כן, [[עומר בן אל-ח'טאב|הח'ליף עומר]] קבע את חלוקת הקצבאות כשהראשונים לקבל מהם הם קרובי משפחתו של הנביא, אז הערבים ורק לאחר מכן הפרסים. שיטת חלוקת קצבאות זו המשיכה דרך החליפותהח'ליפות השונות עד שהטורקים שמו לכך קץ החל מהמאה ה-11. אלנאבלסי טוען כי היו מספר של לא-ערבים שהצליחו בהצטיינות באסלאם אך הדבר "לא הושג הודות לגזעם הזר, אלא למרות עובדה זאת". ומצהיר כי אם הזר קרוב לערבים בתכונותיו הנפשיות, דרך ידיעת השפה הערבית, "הוא חכם יותר וסגולתו תהיה ברורה יותר".{{הערה|שם=מיכאל וינטר1}}