לוסי דווידוביץ' – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 15:
בשנת [[1947]] שבה דוידוביץ' לארצות הברית, וב-[[3 בינואר]] [[1948]] נישאה לשמעון דוידוביץ', יהודי פולני, שבתו מנישואיו הראשונים נספתה ב[[גטו ורשה]]. עם שובה לארצות הברית עבדה כתחקירנית עבור הסופר [[ג'ון הרשי]], שכתב ספר בשם "החומה", ובו תיאר באופן דרמטי את [[מרד גטו ורשה]]. בין [[1948]] ל-[[1960]] עבדה דוידוביץ' כחוקרת עבור "[[הוועד היהודי-אמריקני]]". בתקופה זו כתבה עבור המגזין "[[קומנטרי]]", עבור העיתון "[[ניו יורק טיימס]]" ובמיוחד עבור מדור [[ביקורת ספרות|ביקורת הספרים]] בעיתון זה. דווידוביץ' ייסדה את הקרן ל[[תרגום]] ספרות מ[[יידיש]] ומ[[עברית]] ל[[אנגלית]], ובהיותה [[ציונות|ציונית]] ואנטי-[[קומוניזם|קומוניסטית]] נלהבת, ניהלה מסע ציבורי על מנת לאפשר את [[עלייה לישראל|עליית]] יהודי [[ברית המועצות]].
 
דוידוביץ' האמינה כי אם [[מדינת ישראל]] הייתה קמה לפני שנת [[1939]] הייתה השואה נמנעת, שכן המדינה הייתה מאפשרת את קליטת יהודי אירופה, ומפתחת כוח צבאי שהיה מונע את ההשמדה. בוויכוח ההיסטורי בין [[האסכולהפונקציונליזם הפונקציונליסטית והאסכולה האינטנציונליסטית בחקר מקורות השואהואינטנציונליזם|ה"פונקציונליסטים"]] (הסבורים כי השואה הינה תוצר לוואי של התפתחויות מוסדיות ואחרות בגרמניה הנאצית) ובין ה"אינטנציונליסטים" (הסבורים כי השואה נהגתה מראש ובכוונת מכוון) נקטה דווידוביץ' בדעה אינטנציונליסטית קיצונית. לדעתה, היטלר הגה את רעיון השמדת היהודים עוד בנובמבר [[1918]], ומן הרגע שבו שמע על שביתת הנשק ב[[מלחמת העולם הראשונה]] הייתה מטרתו העיקרית הוצאתה לפועל של [[השואה]] על פי תוכנית מתוכננת מראש, כשהוא נעזר ב[[אנטישמיות]] הטבועה ב[[גרמנים|עם הגרמני]], תוך שהוא יוצר עם העם הגרמני יחסים [[סימביוזה|סימביוטיים]]. דוידוביץ' טענה כי מ[[ימי הביניים]] ואילך הייתה התרבות הגרמנית נגועה בצורה הקיצונית ביותר של [[אנטישמיות]] שניתן לתאר, וכי קו היסטורי ישיר מוביל בין ה[[פוגרום|פוגרומים]] בימי הביניים ובין [[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]] של הנאצים. לשיטתה, גרמניה הנאצית הייתה מכונה טוטליטרית מאורגנת היטב, כאשר היטלר מדריך אותה בכל צעד לפי תוכנית שהגה מראש. דוידוביץ' הסתמכה על כתבי [[פריץ פישר (היסטוריון)|פריץ פישר]] בטענה כי קווי המשכיות רבי עוצמה קיימים בהיסטוריה הגרמנית, וכי היה "[[הדרך הגרמנית המיוחדת|משעול מיוחד]]" (Sonderweg) שהוביל את גרמניה אל הנאציזם באורח בלתי נמנע.
 
דוידוביץ' הייתה ידועה בהתקפותיה על היסטוריונים שהביעו דעות שהקלו עם הגרמנים או עם הנאצים. כך, למשל יצאה כנגד ספריו של ה[[נאו-נאציזם|נאו-נאצי]] האמריקאי [[דייוויד הוגאן]], בהם "המלחמה נכפתה על גרמניה", וכנגד ספריו של [[הכחשת השואה|מכחיש השואה]] [[דייוויד אירווינג]], שבהם עלתה הטענה כי היטלר לא ידע על השואה בעת התרחשותה. כן יצאה כנגד היסטוריונים כ[[נורמן דייויס]], שניסו להציג באור חיובי את יחסי היהודים והפולנים בשעת המלחמה, וכנגד ההיסטוריון [[ארנסט נולטה]], שאותו האשימה בניסיונות להצדיק את השואה. את עיקר זעמה שמרה לאסכולה הפונקציונליסטית של ה[[היסטוריוגרפיה]], שאותה האשימה באפולוגטיקה לפשעי הנאצים. בין המותקפים על ידה היו [[ראול הילברג]] ו[[מרטין ברוסט]].