הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1896 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תבנית בחירות בארצות הברית לבחירות# |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 9:
<!--המתמודד הראשון-->
|שיעור ההצבעה= 79.3%
<!-- מתמודד 1 -->
שורה 42:
|כיתוב מפה=חלוקת האלקטורים לפי מדינה
}}
מסע הבחירות נחשב על ידי פרשנים פוליטיים ל"היערכות מחדש", שסיימה את המערכת המפלגתית השלישית והתחילה את עידן המערכת המפלגתית הרביעית. מקינלי יצר קואליציה שמרנית שייצגה אנשי עסקים, עובדים מקצועיים, עובדי מפעל מוכשרים וחקלאים משגשגים. הוא היה חזק מאוד בצפון-מזרח המדינה, בצפון [[המערב התיכון]] וב[[החוף המערבי (ארצות הברית)|חוף המערבי]]. ברייאן היה מועמד הדמוקרטים, הפופוליסטים ורפובליקני הכסף. מסע הבחירות שלו הוצג כמסע של הפועלים נגד העשירים, ששדדו את אמריקה והגבילו את היצע הכסף בעזרת [[תקן הזהב]]. הכסף, הוא טען, היה בשפע ואם יוכלו לשלם בעזרתו חובות יוכל לעורר את הכלכלה. הוא היה חזק בדרום, במערב התיכון הכפרי ובמדינות הרי הרוקי. תמיכתו של ברייאן באינפלציה הרחיקה ממנו מועמדים שמרנים. שיעור ההצבעה היה גבוה.
מאז 1893, האומה הייתה שרויה במשבר כלכלי עמוק, שכלל בתוכו מחירים נמוכים, רווחים נמוכים, אבטלה גבוהה ושביתות. סוגיות כלכליות כמו בימטאליזם, [[תקן הזהב]], כסף חופשי ו[[מכס|מכסי המגן]] היו הנושאים השולטים במערכת הבחירות. מנהל מסע הבחירות הרפובליקני, מארק האנה, השתמש בשיטות קמפיין מודרניות והצליח להשיג תקציב גדול של 3.5 מיליון דולר. הגירוש של "דמוקרטי ה[[בורבון (משקה)|בורבון]]" מהמפלגה הדמוקרטית (האגף הפרו-עסקי של המפלגה, שיוצג על ידי הנשיא היוצא [[גרובר קליבלנד]]), הכינה את הקרקע לשליטה רפובליקנית של 16 שנים בבית הלבן, שהסתיימה רק ב[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1912|פיצול הרפובליקני של 1912]], שגרם לבחירתו של [[וודרו ווילסון]] הדמוקרט. למרות שברייאן הפסיד בבחירות, קואליציית ה"אאוטסיידרים" שלו המשיכה לשלוט במפלגה הדמוקרטית גם במאה העשרים, ומילאה תפקיד מפתח בתוכניות הכלכליות של וודרו ווילסון, [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]] ו[[לינדון ג'ונסון]]. מקינלי ניצח בבחירות, והמדיניות שלו לקידום [[פלורליזם]], צמיחה תעשייתית ותקן הזהב קבעו את סדר היום הלאומי למשך כ-20 שנים הבאות.
==מועמדים==
שורה 288:
מפלגות שלישיות אחרות היו מפלגת העבודה הסוציאליסטית, [[מפלגת האיסור]] וגם מפלגת הכסף הרפובליקנית שתמכה בדמוקרטים.
==אסטרטגיות==
הרפובליקנים היו בטוחים שניצחונם בבחירות יהיה קל לאחר הניצחונות הגדולים בבחירות לקונגרס ב-1894. אולם התגובה למועמדותו של ברייאן שינתה את הכל. הוא הוביל בדרום ובמערב וכנראה גם במערב התיכון. מטה מקינלי נאלץ להשתמש באסטרטגיה חדשה: להראות את החסרונות של הצמדת הדולר לכסף ולהציג את ברייאן כמסוכן למדינה. מקינלי הוצג כנציג הבטוח והיציב של העבודות והכסף היציב, בעזרת מכסי מגן גבוהים שיחזירו את השגשוג לכולם, כולל למיעוטים.
===מימון===
מקינלי הוביל שיטה חדשה למימון מסע הבחירות שלו. במקום לבקש מנציגים של המפלגה בממשל לתרום לו חלק ממשכורתם, האנה הלך לאנשי עסקים ותעשיינים והציע להם הצעה עסקית. ברייאן עלול היה לנצח, הוא הסביר, ומקינלי צריך כסף רב כדי לנצח בבחירות. הוא שאל כמה שווה לעסקים שברייאן לא יהיה הנשיא. הפנייה לאנשי העסקים הביאה לגיוס 3.5 מיליון דולרים.
התורמים המסורתיים למפלגה הדמוקרטית (שהיו מצפון-מזרח המדינה) התנערו מברייאן, אולם הוא הצליח לגייס 500,000 דולר מאנשי עסקים עם עניין בכריית כסף.
הרפובליקנים מימנו עוד ועוד אסיפות, נאומים ומצעדים, ומאות מיליוני עלונים שתקפו את ברייאן והיללו את מקינלי. ברייאן נאלץ להסתמך על גיוס תרומות באסיפות, כל אחד על פי יכולתו.
===ההתקפות על ברייאן===
הרפובליקנים הציגו את ברייאן כפנאט דתי מסוכן. הרטוריקה שלו הציגה אותו כמהפכן שיהרוס את הכלכלה הלאומית. לאחר שמושל אילינוי הדמוקרטי חנן אנרכיסטים שהורשעו בפיגועים, הרפובליקנים טענו שברייאן היה אנרכיסט בעצמו. בנוסף, הם הדפיסו שטרות דולר מזויפים עם פרצופו של ברייאן, עליהם היה כתוב "[[באל נשים מבטחנו]]... עבור 53 הסנטים האחרים", ובכך הדגימו את טענתם ששטר דולר מגובה בכסף יהיה שווה רק 47 סנט.
===תגובה אתנית===
למפלגה הדמוקרטית, במזרח ובמערב התיכון, היה בסיס תמיכה גרמני-קתולי שנרתע מכסף חופשי ומאינפלציה. הם לא תמכו בברייאן, אולם חששו שניצחון רפובליקני יגרום לאיסור על אלכוהול. האירים-הקתולים לא חיבבו את הרטוריקה הנוצרית של ברייאן אולם גם הם חששו מאיסור על אלכוהול. לכן הם תמכו בבריאן, ועזיבת אנשי העסקים את המפלגה עזרה לאירים להשיג שליטה על המפלגה.
===איגודי עובדים ועובדים מוכשרים===
ברייאן ניסה לקרוץ לכל החקלאים, וטען שהפועלים העירוניים יוכלו לחזור לשגשוג רק אם החקלאים יחזרו לשגשג. הערים תמכו ברובן במקינלי.
מנהיגי איגודי העובדים נרתעו מברייאן כי חששו מפני אינפלציה. עובדי הרכבת חששו שתכניות הכסף יפגעו באיגודי הרכבת שהיו במצב רגיש במהלך השפל הכלכלי ודרשו חובות בזהב. עובדי המפעלים לא ראו יתרון באינפלציה שתעזור לכורים ולחקלאים, כיוון שיוקר המחייה שלהם יעלה. מקינלי הקדיש תשומת לב לעובדים המוכשרים במערב התיכון ובמדינות הסמוכות.
==מסע הבחירות בסתיו==
[[קובץ:William-Jennings-Bryan-speaking-c1896.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הקול והגובה המרשימים של ברייאן הותירו רושם עמוק על רבים שנהרו לראות אותו נואם]]
במהלך מסע הבחירות, מדינות הדרום והמדינות ההרריות היו בטוחות עבור ברייאן, והמזרח נחשב לאזור של מקינלי. מדינות המערב התיכון ומדינות הגבול היו החשובות.
[[קובץ:Wjb1896.jpg|ממוזער|ברייאן נסע כ-18,000 מיילים בשלושה חודשים, והתרכז במדינות המערב התיכון]]
המפלגה הרפובליקנית
ברייאן משך קהל עצום, שרצה לראות מועמד לנשיאות ולשמוע את נאומיו. תומכי הכסף החופשי קיבלו את ברייאן בהתלהבות. הוא התמקד במדינות המערב התיכון, שיכריעו את הבחירות. במאה ימים, הוא נאם מעל 500 נאומים למיליוני אנשים. יום אחד בסנט לואיס, הוא נאם 36 נאומים. הוא ישן כמה שעות בכל לילה ונסע ברכבת 18,000 מיילים כדי לנאום בפני חמישה מיליון אנשים. קולו היה צרוד, והוא טען שאת קולו האמיתי השאיר בתחנות הקודמות שלו, כדי לעודד את העם.
▲המפלגה הרפובליקנית ניהלה קמפיין תקיף, והשתמשה ב-16 מיליון דולר לעומת מיליון לדמוקרטים (16 ל-1). כיוון שלברייאן לא היה תקציב, ברייאן החליט שהסיכוי הכי טוב בשבילו לזכות בבחירות היה לעשות מסע נאומים ברכבת; כך הוא יוכל לדבר אל המצביעים ישירות. ברייאן היה המועמד הנשיאותי הראשון שסייר במדינה ופגש מצביעים בעצמו. לפניו, זה נחשב לא מכובד שמועמד נשיאותי יראה בציבור לפני בחירות.
מקינלי, לעומתו, ניהל מסע בחירות ממרפסת ביתו באוהיו. במקום שמקינלי יבוא לנאום בפני המצביעים, מארק האנה הביא 500,000 מצביעים ברכבת אל ביתו של מקינלי. מטה הבחירות תכנן בקפידה את נושאי הנאומים, שנשלחו לעיתונות ופורסמו למחרת היום. ברייאן נאם בדרך כלל את אותו הנאום. מקינלי טען שהרפורמות של ברייאן מסכנות את הכלכלה. כשהשפל הכלכלי עמד להגיע לסיומו, התמיכה במדיניות השמרנית של מקינלי עלתה במערב התיכון, והמדיניות הרדיקלית של ברייאן איבדה תומכים.
כדי להבטיח ניצחון, האנה שילם למספר נואמים רפובליקנים (כולל [[תיאודור רוזוולט]]) לסייר ברחבי המדינה ולהגיד שברייאן קיצוני ומסוכן. כמה בעלי מפעלים גדולים הכריזו שאם ברייאן יזכה בבחירות, המפעל ייסגר.
את רוב אוקטובר ברייאן בילה במערב התיכון, ונאם שם 160 נאומים.
כדי להבטיח ניצחון, האנה שילם למספר נואמים רפובליקנים (כולל [[תיאודור רוזוולט]]) לסייר ברחבי המדינה ולהגיד שברייאן קיצוני ומסוכן. כמה בעלי מפעלים גדולים הכריזו שאם ברייאן יזכה בבחירות, המפעל ייסגר. מקינלי הרוויח ניצחון קרוב אך מוצק, כשהוא זוכה במזרח ובצפון-מזרח המדינה, כשברייאן הצליח במיוחד בקרב החקלאים בדרום, במערב ובמערב התיכון הכפרי. פלח ההצבעה הגרמני-אמריקני תמך במקינלי, שקיבל קולות ממעמד הביניים, עובדי המפעל המוכשרים, עובדי הרכבות, וחקלאים משגשגים. בספירת הקולות הכללית, המירוץ היה קרוב, כשמקינלי זוכה ב51% לעומת 47% של ברייאן. בחבר האלקטורים, מקינלי זכה ב-271 אלקטורים לעומת 176 לברייאן.▼
יועציו של ברייאן המליצו שינאם בקנטקי, מערב וירג'יניה, מרילנד ודלאוור, ושיערוך סיור מוושינגטון לדרום קליפורניה. ברייאן העדיף להתמקד במערב התיכון ולהגיע לצפון-מזרח המדינה, שתמך ברפובליקנים. ברייאן ידע שלא ינצח שם, אולם רצה להיראות ממלכתי.
===תוצאות===
▲
מקינלי קיבל קצת יותר מ-7 מיליון קולות, וברייאן קצת פחות מ-6 מיליון וחצי. ההצבעה הייתה כל כך קרובה, עד שכל שינוי קטן יכל לשנות את התוצאה: אם דמוקרטי הזהב לא היו נוטשים את ברייאן, אם ברייאן היה מדבר יותר על יציבות הכסף, אם הייתה הגבלה משפטית לגבי הוצאת דיבה בעיתונות, אם הייתה הגבלה משפטית לגבי סכום הכסף שהיה מותר להוציא בקמפיין, ואם לרפובליקנים היה מנהל קמפיין פחות טוב.
| |||