|
|
|
==השפעתו בספרות==
שילר היה עד למעבר מהתקופה האבסולוטית לעידן הבורגני ול[[המהפכה הצרפתית{{ה|מהפכה הצרפתית]]}}. מכיוון שה[[בורגנות]] לא יכלה להתפתח בהיבט הפוליטי תחת ה[[אבסולוטיזם פוליטי|אבסולוטיזם]] של המדינות הגרמנית הקטנות, נודעה לספרות במחצית השנייה של [[המאה ה-18]] חשיבות רבה בהתפתחות המודעות העצמית של הבורגנות. הפאתוס והרגשנות ביצירותיו של שילר עד 1785 הם ביטוי ל''"העלאת ערך האדם''", עקרון שהוצב כנגד האבסולוטיזם בפוליטיקה. צורת '''"הטרגדיה הבורגנית'''" בתיאטרון המוקדם של שילר עד ל"מזימה ואהבה" מייצג עקרון זה.
לאחר התקופה שבין 1785 ל־1795, בה פרסם מחזות נודעים כ"דון קרלוס" ומסות חשובות על [[תאורייתתורת הספרות]] כגון "על החינוך האסתטי של בני האדם" ו"על שירה נאיבית וסנטימנטלית", יצר שילר בשנים 1795-1805 בעיקר דרמות אותן ניתן לשייך לתקופת [[הקלאסיקה הוויימארית]], שבה שיתפו פעולה שילר וגתה בהצלחה רבה. במחזות אלו חותר שילר לחינוך האסתטי של בני האדם באמצעות איזון בין מחשבה ורגש והטפה לאיפוק ולהומניזם.
==יצירותיו החשובות==
|
