הממלכה הבורגונדית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
|||
שורה 7:
מעט מאד ידוע על קורותיהם של הבורגונדים בשנים שלאחר הפלת שלטונם של איובינוס וסבטיאנוס על ידי ה[[וויזיגותים]]. ב-435 לספה"נ, לאחר משא ומתן מורכב וטעון במחלוקות, כרתו הבורגונדים ברית עם ה"[[מגיסטיום מלטיום]]" (בלטינית: magister militum, מפקד החיילים) [[אתיוס]] (Aetius), קצין הצבא ששלט בפועל באימפריה המערבית. אולם זמן קצר לאחר מכן (436–437 לספה"נ) הם הותקפו על ידי צבא ה[[הונים]]. ייתכן שמתקפה קטלאנית זו הייתה למעשה תחבולה מתוכננת היטב של אתיוס, כיוון שהשתמש בה גם כנגד קבוצות אחרות בגאליה באותו הזמן. מלך הבורגונדים, [[גונדישר]] (Gundichar), נהרג ויחד איתו נטבחו במתקפה בורגונדים רבים.{{הערה|שם=:1}} מתקפה זו היוותה נקודת ציון משמעותית בהיסטוריה של הממלכה הבורגונדית, וציינה את סופה של ממלכת בורגונדיה הראשונה. מ-413 ועד 436 לספה"נ נמשכה מלכותה של ממלכת בורגונדיה הראשונה, אשר התאפיינה כ"תור הזהב" של הבורגונדים. לתקופה זו נקשרה הילת תהילה בעלת נופח אגדתי, ומזוהות עימה [[שירת הנובילונגים]] (Nibelungenlied) ו[[שירת וולדהר]] (Waldhere).{{הערה|שם=:0}} ב-442 לספה"נ, ניצולי הבורגונדים ששרדו את מתקפת ההונים התבססו ב[[סאבויה]] (כיום חבל ארץ בצרפת), כנראה תחת הוראתו של אתיוס.{{הערה|שם=:1}}
הבורגונדים מופיעים כממלכה מחדש בשנות החמישים של המאה הרביעית תחת שלטונם של שני מלכים, [[גונדיוק]] (Gundioc) ו[[שילפריק הראשון]] (Chilperic I), הפעם כבעלי בריתם של הוויזיגותים. ב-451 לספה"נ נלחמו הבורגונדים לצד הרומאים וסייעו להם להביס את [[אתילה]] מלך ההונים, ואילו ב-456 לספה"נ הצטרפו הבורגונדים לוויזיגותים במערכה נגד ה[[סאבוים]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=לימור אורה וחן ויצחק.|שם=ראשיתה של אירופה|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=האוניברסיטה הפתוחה|שנת הוצאה=2003|כרך=א'}}}} בתמורה ניתנו להם שטחי אדמה נרחבים, כנראה באזור מרכז עמק הריין ובצדו המזרחי. ב-463 לספה"נ קיבל גונדיוק את משרת ה"מגיסטיום מלטיום", כנראה מגיסו [[ריקימר]] (Ricimer) שמשל במקביל באטליה האוסטרוגוטית, ובהדרגתיות הרחיב את שטח הממלכה דרומה לאורך [[נהר הרון]]. לא ידוע עוד על קורותיו של שילפריק הראשון. אחיו גונדיוק מת ב-473/4 לספה"נ והממלכה חולקה בין ארבעת בניו. [[גונדובאד]] (Gundobad) בנו, ירש את תפקיד דודו כ"מגיסטיום מלטיום" באטליה ב-472 לספה"נ וסיפק את הסיוע הצבאי המרכזי לשלטון הרומי תחת הקיסר [[גליקריוס]] (473-4 לספה"נ). בהמשך, נטש גונדובאד את אטליה על-מנת להיאבק עם אחיו, [[גודיגיסל]] (Godigisel), [[שילפריק השני]] (Chilperic II) ו[[גודומאר]] (Godomar), על חלקו בממלכה הבורגונדית. הסכם החלוקה אליו הגיעו ב-474 לספה"נ היה בלתי יציב בעליל, והמחלוקות בין האחים נמשכו. שילפריק השני, אשר שלט ב[[ליון]]
על אף השתייכותו לנצרות האריאנית, הסכים גונדבאד לקבל מסות תאולוגיות מאביטוס, הבישוף הקאתולי של ויין. גונדבאד יצר אסופת חוקים בורגונדית המקבילה לחוק הרומי בשם "לקס גונדובדה". חוקים אלו נחקקו ונאכפו בזמנו של גונדבאד ואף הוכרזו כחלק מהחוקה הרשמית בשטח שלטונם של בניו. בנו [[סיגיסמונד]] (Sigismund), חלק עמו את הממלכה טרם פטירתו של גונדבאד ב-516 לספה"נ. היה זה תחת שלטונם המשותף כאשר המיר סיגיסמונד את דתו מנצרות אריאנית לנצרות קתולית. כתוצאה מכך הוא הקים את מנזר [[הקדוש מוריס]] (Saint-Maurice d'Agaune or Saint-Maurice-en-Valais). סיגיסמונד נישא לנסיכה אוסטורגוטית, בתו של תיאודריק האוסטורוגוטי, כחלק מרשת קשרים דיפלומטית מסובכת אשר ניסה ליצור האחרון על-מנת להגן על אטליה. ב-522 לספה"נ, סיגיסמונד, אשר עד אז נישא מחדש, הוציא להורג את בנו סיגריק (Sigeric) בעוון חשד במעורבות אפשרית במזימה להדחת המלך. הוצאה זו להורג נתפסה בעיני רבים כלא-צודקת, וייתכן ותרמה להיחלשותה הפוליטית של הממלכה. ב-523 לספה"נ, במהלך הפלישה הפרנקית, סיגיסמונד ומשפחתו נכנעו למלך הפרנקי [[כלודומר]] (Chlodomer), אשר כתוצאה מכך הגלה אותם ל[[אורליאן]] (כיום בצרפת). אחיו של סיגיסמונד, [[גודומאר]] (Godomar) (524-32 לספה"נ), השתלט על הממלכה הבורגונדית, והדף התקפה פרנקית מחודשת ב-524 לספה"נ, אשר בה נהרג כלודומר הפרנקי. המזל לא האיר פנים פעם נוספת לגודומאר כאשר תקפו הפרנקים שוב ב-532 לספה"נ. הוא הובס, נשבה ונאסר, וב-534 לספה"נ הממלכה הבורגונדית התפוררה וחולקה באופן סופי בין השליטים הפרנקים.{{הערה|שם=:1}}
|