כאמל אל-חוסייני – הבדלי גרסאות

כאמל אל-חוסייני, בן [[משפחת חוסייני]] המכובדת, היה בנו של המופתי [[טאהר אל-חוסייני]], וירש את משרתו של אביו לאחר מותו ב-[[1908]]. בניגוד לאביו, נקט עמדה מתפשרת כלפי ה[[ציונות]] וכלפי הבריטים, ש[[כיבוש ירושלים בידי הבריטים|כבשו את ירושלים]] ואת ארץ ישראל במהלך כהונתו. בימי [[מלחמת העולם הראשונה]] ניסה השלטון העות'מאני להדיחו מתפקיד המופתי בשל עמדותיו האוהדות כלפי הבריטים ופשרנותו כלפי הציונות, ולהכריז על [[אסעד שוקיירי]] כמופתי תחתיו. אולם היות שהעות'מאנים ניגפו במערכה, לא יצאה ההדחה אל הפועל ואל-חוסייני המשיך לכהן בתפקידו. הבריטים העריכו את מתינותו וגמלו לו במינויו לנשיא בית הדין ל[[ערעור]]ים וכמנהל ועדת ה[[וקף]] העליונה. ביוני 1920, בקבלת פנים רשמית לנציב העליון [[הרברט סמואל]], סירב [[מנחם אוסישקין]] ללחוץ את ידו של כאמל אל-חוסייני ויצר בכך תקרית דיפלומטית שהוזכרה לימים כמה פעמים מפיו של [[אמין אל-חוסייני]]. אוסישקין הסביר את סירובו ל[[גד פרומקין]] בנימוק "איך יכולתי להושיט ידי לשלום לראש הדת שבניה אנסו בנות ישראל"{{הערה|גד פרומקין, דרך שופט בירושלים, עמוד 224; התקרית והשלכותיה נדונות אצל [[אילן פפה]], אצולת הארץ: משפחת אל-חוסייני, עמודים 229-230}}.