נצרות יוונית-אורתודוקסית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-([0-9])\{\{כ\}\}-([0-9]) +\1–\2) |
AddMore-III (שיחה | תרומות) מישהו התבלבל |
||
שורה 1:
{{נצרות}}▼
[[קובץ:Greekorth.jpg|ממוזער|250px|סמל היוונים האורתודוקסים: האותיות [[טאו (אות)|טאו]] ו[[:he:פי|פי]], הסמל מציין את ה[[קבר]] הקדוש (טאפוס) ומופיע בחזית של רוב הבניינים שבבעלות יוונית-אורתודוקסית בארץ ישראל]]
[[קובץ:John the Baptist church, Haifa 1.JPG|שמאל|ממוזער|250px|כנסית יוחנן המטביל - הכנסייה האורתודוקסית החדשה בחיפה]]
'''נצרות יוונית-אורתודוקסית''' ([[יוונית]]: Ἑλληνορθόδοξη Ἑκκλησία, "הכנסייה היוונית אורתודוקסית") מונה את כל הכנסיות בתוך [[הנצרות האורתודוקסית]] ששפת התפילה שלהן היא יוונית [[קוינה]] ושסדריהן שואבים מהנהוג במורשת ה[[ביזנטי]]ת. הן נבדלות מהכנסיות האורתודוקסיות הסלאביות והאחרות, כמו [[הכנסייה הרוסית אורתודוקסית]], אך חולקות עמן הכרה בעליונותו הטקסית של [[פטריארך קונסטנטינופול]] וגישה דתית זהה לחלוטין. הכנסיות היווניות מונות ארבעה מתוך חמישה כסים מטרופוליטניים ב[[פנטארכיה]] הישנה – קונסטנטינופול, אלכסנדריה, אנטיוכיה ו[[הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים|ירושלים]] – את [[אוטוקפליה|הכנסיות האוטוכפאליות]] של יוון, קפריסין ואלבניה ומספר [[אפארכיה (כנסייתית)|אפארכיות]] ברחבי העולם.
==מבנה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית==
מבנה הכנסייה היוונית אורתודוקסית שונה ממבנה ה[[נצרות קתולית|כנסייה הקתולית]]. בכנסייה הקתולית ישנו ריכוז כוח בידי גוף מרכזי אחד, [[הוותיקן]], ואילו בכנסייה היוונית אורתודוקסית ישנן ארבע [[פטריארכיה|פטריארכיות]] אוטונומיות ("אוטו-קפאליות"), ללא סמכות מרכזית. אף על פי כן, תמיד נחשב ה[[פטריארך קונסטנטינופול|פטריארך של קונסטנטינופול]] ([[איסטנבול]]) לראשון בין שווים. ארבע הפטריארכיות שוכנות ב[[איסטנבול]] (בעבר: [[קונסטנטינופול]], או בכינויה העברי: קושטא), ב[[הכנסייה האנטיוכית|אנטיוכיה]] (שמרכזה היום ב[[דמשק]] ואליה משתייכים היוונים-אורתודוקסים הגרים ב[[לבנון]]), ב[[אלכסנדריה]] וב[[ירושלים]].
במזרח התיכון עד [[המאה ה-19]] עמדו בראש הפטריארכיות ובראש ה[[כמורה]] הבכירה אישים ממוצא [[יוון|יווני]], אם כי רוב המאמינים של הפטריארכיות באנטיוכיה ובירושלים היו [[ערבים]]. מאז המאה ה-19 בירושלים מתחולל בקצב איטי שינוי בהרכב ראשי הכנסייה ובשפת ה[[תפילה]]. בפטריארכיה של דמשק הוחלפה ההנהגה במנהיגות ערבית ושפת התפילה שונתה ברוב התפילות מ[[יוונית]] ל[[ערבית]].
במהלך הזמן קמו כנסיות [[אוטוקפליה|אוטוקפליות]] ברוב הקהילות האורתודוקסיות באירופה ובקווקז, שקיבלו אופי של כנסיות לאומיות:[[הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית]], [[הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית]], [[הכנסייה הבולגרית האורתודוקסית]], [[הכנסייה הסרבית האורתודוקסית]], [[הכנסייה הרומנית האורתודוקסית]] וכו'. למרות שהשתחררו מן החסות היוונית, והפרסונל הכנסייתי אינו יווני מזמן, הן מוכרות עדיין לפעמים בשם "יווניות-אורתודוקסיות" כדי להבדילן מן הכנסיות "היוונית [[אוניאטים|המאוחדות עם רומא]]" או יווניות-קתוליות" שקמו החל מימי הביניים במזרח התיכון , כולל בירושלים, ובמזרח אירופה.
סמלה של הכנסייה הוא ה'''טאפוס''' (Τάφος, ב[[יוונית]]: - "[[קבורה|קבר]]") - סמל שנוצר משילוב של האותיות ה[[יוונית|יווניות]] "[[טאו (אות)|טאו]]" ו"[[פי]]"; הסמל מציין את ה[[קבר]] הקדוש ומופיע בחזית של רוב הבניינים שבבעלות יוונית-אורתודוקסית בארץ ישראל.
==הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים ==
▲{{נצרות}}
בראש הפטריארכיה של ירושלים עומד הפטריארך היווני-אורתודוקסי. כללי בחירת הפטריארך נקבעו בתקנות האימפריה העות'מאנית משנת 1875, אשר תוקנו בדברי חקיקה [[המנדט הבריטי|מנדטוריים]] בשנים 1935–1936. על פי כללים אלו, הפטריארך נבחר על ידי הכמרים החברים בסינוד הקדוש, שהוא הגוף המנהל של הפטריארכיה, אך המינוי נכנס לתוקף רק אחרי קבלת הכרה מהשלטונות, אשר מאז הקמת מדינת [[ישראל]] נעשה בהחלטת [[ממשלת ישראל]].
| |||