מידות שהתורה נדרשת בהן – הבדלי גרסאות

העברת דין ממקרה קל למקרה חמור. כאשר יש שני עניינים, שאחד מהם חמור מחברו, הרי דבר שחייבים לעשותו (או נאסר לעשותו) בקל מבין השניים, מובן מאליו שחייבים לעשותו (או אסור לעשותו) גם בחמור שבהם. באופן דומה, בנויה גם ההקבלה ההפוכה: דבר שהותר לעשותו בחמור מבין השניים, מובן מאליו שמותר לעשותו גם בקל שבהם. בלשון חז"ל מכונה מידה זו גם "דין", וכאשר דבר מסוים עשוי להלמד גם בקל וחומר, הם אומרים "והלא דין הוא" {{הערה|1=(משנה פסחים ו, ב ורבים נוספים).}}.

על מידה זו חל גם כלל הבא להגביל את העברת הדין. הכלל קובע שהדין הנלמד אינו יכול להיות חמור יותר מן הדין במקור שממנו הוא נלמד. בלשון התלמוד "דיו לַבָּא מן הדין להיות כנדון" {{הערה|1=({{משנה|בבא קמא|ב|ה}}, ומקורות רבים נוספים).}}.

לימוד הלכה בעניין אחד מעניין אחר על יסוד מלים שוות או מלים דומות המצויות ב[[תורה]] בשני העניינים. בשונה מהמידות האחרות אין התבססות רק על הסברה וההגיון, אלא גם על דמיון מילולי. דוגמה: {{ציטוטון|מגזרה שוה כיצד? נאמר ב[[שומר שכר]] - "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" ונאמר בשומר חנם "אם לא שלח ידו וגו'" מה בשומר שכר שנאמר בו, אם לא שלח ידו, פטר את היורשין, אף בשומר חנם שנאמר בו אם לא שלח ידו, יפטור את ה[[ירושה (משפט עברי)|יורשין]]}}. [[רבי עקיבא]] לומד באמצעות מידה זו כי המקושש היה [[בנות צלפחד|צלפחד]]. בפרשת המקושש כתוב: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, '''בַּמִּדְבָּר'''" ואצל בנות צלופחד כתוב: "אָבִינוּ, מֵת '''בַּמִּדְבָּר'''" {{הערה|1=({{בבלי|שבת|צו|ב|ללא=שם}}).}}.

על מידה זו נאמר: "דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו" ו[[רש"י]] מפרש שאין לומד מעצמו "אלא אם כן למדה (את ההלכה) מרבו" {{הערה|1=({{בבלי|פסחים|סו|א|ללא=שם}}, ועוד מקורות).}}.

דוגמה: התלמוד מאתר שלוש מצוות שונות ([[ברית מילה]], [[תלמוד תורה]], [[פדיון הבן]]) אשר: את כל אחת מהן מחויב האב לעשות ל[[בן|בנו]], ואשר: את כל אחת מהן מחויב הבן לעשות לעצמו כשיתבגר - אם האב לא עשאה לבן. בשלב הבא, התלמוד גוזר את הדין הכללי מתוך שלוש מצוות אלו - בבניין אב, לפי נוסח ההסק הבא: "אדוּן בניין אב מבין שלשתם: לא הרי מילה כהרי תלמוד תורה, ולא הרי תורה כהרי מילה, ולא זה וזה כהרי פדיה, ולא הרי פדיה כהרי זה וזה. הצד השוה שבהן שהוא מצות האב על הבן - אם לא עשה לו אביו יעשה הוא לעצמו. אף כל מה שהוא מצות האב על הבן - אם לא עשה לו אביו הוא יעשה לעצמו." {{הערה|1=([[ילקוט שמעוני]] שמות - פרק יג - רמז רכה).}}.

אין בכלל אלא מה שבפרט. כלומר, במקרה שיש כלל ולאחריו פירוט רשימה של ערכים, רשימת הפרטים באה לצמצם את הכלל, למה שמופיע בה ולא יותר. לדוגמה, לגבי סוג הקורבן שמותר להקריב מהבהמה נכתב: {{ציטוטון|מכלל ופרט כיצד? "מן הבהמה" - כלל, "מן הבקר ומן הצאן" - פרט, אין בכלל אלא מה שבפרט}}. ולכן הקרבת קורבנות מן הבהמה חייבת להיות מוגבלת לבקר וצאן בלבד {{הערה|1=ויקרא פרק א' פסוק ב'.}}.

כדוגמה יש להביא את ההלכה שנפסקה לגבי שומר שלא חייב במיתת הבהמה או פציעתה {{ציטוטון|מפרט וכלל כיצד? "כי יתן איש אל רעהו [[חמור]] או [[פרה|שור]] או [[כבש|שה]]" - פרט "וכל [[בהמה]] לשמור" - כלל. פרט וכלל, נעשה כלל מוסיף על הפרט.}} ולכן במקרה כזה הדין של הדין של השמירה יחול על כל סוג של בהמה {{הערה|1=שמות פרק כ"ב פסוק ט'.}}.

במקרה שהכלל נותר פתוח וברור שהוא נזקק לצמצום או במקרה שבו הפרט זקוק להכללה נוספת, מכיוון שברור שאיננו יכול לעמוד לבדו, יש לצמצם את הכלל לפי דוגמה פרטית שתבוא בהמשך. דוגמה: כלל שהוא צריך לפרט, '''קדש לי כל [[בכור]]''' - כלל [[זכר]]ים [[בת|ונקבות]]. יכול כל שנולד ראשון, בין זכר בין נקבה יהיה בכור? תלמוד לומר '''כל הבכור...הזכר תקדיש''' - זכר ולא נקבה. יכול יוצא דופן (=[[ניתוח קיסרי]]) יהא בכור? תלמוד לומר: '''כל פטר רחם''' - עד שיהא זכר פותח רחם באדם {{הערה|1=([[מדרש תנחומא]] פרשת '''בא''' פרק י"א).}}.