הבדלים בין גרסאות בדף "אורות התשובה"

הוסרו 24 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
בוט החלפות: \1כדי, \1, \1יישוב\2, גוני\1
מ (←‏פרק ד: תקלדה)
מ (בוט החלפות: \1כדי, \1, \1יישוב\2, גוני\1)
פרק ד' עוסק בתהליך של תשובת הכלל הנובע בשל שאלות אחרות המבעבעות בתוכו, {{ציטוטון|קודמת לכל מיני התשובות, שהן באות אחריה, היא התשובה אל כבוד ד'}}.{{הערה|אורות התשובה, ד פסקה ח}} מסכם הרב קוק כי המענה לשאלות טמון בחזרה בתשובה אל כבוד ה' כי {{ציטוטון|ע"י התשובה הכל שב לאלהות}}.{{הערה|אורות התשובה, פרק ד, פסקה ב'}}
 
השאלות שמבעבעות בתקופת [[עקבתא דמשיחא]], בחלקי החברה הישראלית ("ב[[כנסת ישראל (יהדות)|כנסת ישראל]]") נובעות בפועל מחיפוש אחר עולם "מושגים" רחב יותר שיכול להמשיג את העוצמות המצויות בה. בדומה למילות השיר, {{ציטוטון|כמה עוד אפשר לקרוא למה שיש בינינו אהבה}}{{הערה|שירו של הראל סקעת, לחן ומילים שגית שיר}}, יש תחושה של חוסר ודלדול במהותה התורה מפני שאוצר המילים והכלים הקיימים אינם מספקים עוד את בני הדור בכדיכדי לתאר את האידאל אליו הם חושקים להגיע. "התשובות הקטנות", ההיבטים הקטנים בחיי היום שקשורים, לדוגמה, לשמירה על א' או ב' או לפתרון כזה או אחר, יצטיירו בעיניהם כפחותים ושוליים, {{הערה|{{ציטוטון|שבהתרחב האור, המושגים מתעלים, עד שהתוכן של כבוד, עם כל רחבו, צר הוא מהכיל את השטף הגדול של אורות התשובה, שתמצית נקודם יקר מחכמה ומכבוד||אורות התשובה, ד פסקה ח}}}}, שכן בני הדור תרים אחר מהות גדולה יותר, מגמה עבור כלל האומה שתשפיע על חיי הפרט, ולא להפך. אותה מגמה תקבע רק לאחר החזרה אל כבוד ה'.
 
המחוסר באמצעים, יובילו את בני הדור למואס ב"תורה" הקיימת עד כדי שהתנהגותם תחשב "חוצפה" {{הערה|אורות התשובה, ד, י}} שכן אלו ינסו לפרוץ כל גדר ("פריצת עולם המושגים הקיים") המבדילה אותם מהעולם כדי לגלות משהו גדול יותר ("כדי למצוא אוצר מילים חדש להמשיג רעיון גדול יותר"). לכאורה הם בועטים והורסים כל חלקה טובה מאותו יסוד טוב וטהרה שכבר התקבעה בידי זקני החברה בשובם ארצה. בפועל זהו שלב קריטי בחזרה בתשובה (בניית שפה משותפת וחדשה). {{הערה|{{ציטוטון|כי כאשר יש התעלות רוחנית באישיות ובדור, השלב הראשון הוא שבירת המסגרת הקודמת על מנת ליצור עולם מושגים רחב יותר. לכן למראית עין, אור התשובה הגדול נראה כחושך נוראי כי הדתיות הרגילה נשברת, אבל למעשה זו הכנה לבנייה של אמונה בסדר גודל אחר לגמרי|הערות בספרו של הרב יובל פרוינד, אורות התשובה, פרק ד, פסקה ט}}}}
 
{{ציטוט|מקור=אורות התשובה ד, א|
שהזמן בעצמו הוא רק אחד מהתבניות המצומצמות שלו}}
 
האורות הקטנים הם כביכול צבעי השמש החמה. הם מגיעים בצבעים חזקים, עוצמות אדירות שקשה לבני הדור הישן להכיל אותם. לכן בשלב הראשוני לכאורה התשובה "הגדולה" (הנמשלת לאור הגדול) דוחה את האורות הקטנים, {{הערה|{{ציטוטון|באורו הגדול בראשית התפרצו, נראה הוא כאילו דוחה את האורה הקטנה|אורות תשובה, ד, ח}} }}. הרי כל צבע מנסה להשתלט בצבעו (חזיונו לדרך האומה כולה) ולכן כביכול נכשל. {{הערה|{{ציטוטון|ובני פריצים קמים ומתנשאים להעמיד חזון ונכשלים|שם, שם}}}} מצד אחד, בני הדור כואבים (האורות שדורשים קידמה) ומכואבים (אלו שצריכים להכיל את אותו אור חזק) אך הכאב ממרק את הנפש ומובילה אותה למתוק חזק יותר. {{הערה|{{ציטוטון|ואנו חשים את המכאובים והם ממרקים אותנו, כמלח זה שממתיק את הבשר הם ממתיקים את כל מרורותינו|אורות התשובה, ד, א}}}} בלשון אחרת, האורות האלו אינם נכשלים באמת כי התשובה "הגדולה", האור הגדול פועל ללא נחת (הם עצמם חלק מאותו אור גדול), עד שייתן ביטוי לכל סגולה עליונה ותחתונה שקיימת בכל "צבע וצבע", דהיינו יאחד את כל צבעי האור בקרנו, קרן האור (המורכבת מכלל צבעי הקשת), בדרך (רוח) אחת ומשותפת - התשובה אל כבוד ה'. {{הערה|{{ציטוטון|התשובה הכללית, שהיא עלוי העולם ותקונו, והתשובה הפרטית, הנוגעת לאישיות הפרטית של כל אחד ואחד... הן ביחד תוכן אחד.|אורות התשובה, פרק ד, ג}}}}.
 
על כן נאמר, {{ציטוטון|מצדדים שונים תבא ותתגלה התשובה}} {{הערה|אורות התשובה, ד, ט}} אשר עמה יגיע צער ועלבון של {{ציטוטון|הרוח הגדול האצור בכל מה שהנחילונו אבותינו}} {{הערה|אורות התשובה פרק ד, ט}}. לכאורה הרוח הגדולה שואלת, "אם כואבים אתם, מדוע אין אתם מחפשים את הפתרונות לבעיותיכם בי?" עונה על כך הרב קוק, {{ציטוטון|הכפירה הפרידה בין האדם מישראל לתורה, עד שהוא אפילו לא מנסה למצוא את המענה למצוקותיו ותהיותיו בה, ורץ מיד לשדות זרים - אל חכמות ותרבויות אחרות אשר אין בהן את אותה רוח ה'}}.{{הערה|יובל פרוינד בפרשנות על אורות התשובה, פרק ד, ט}} הכפירה כה הרחיקה את העם ממסורת אבותיהם, שהם לא רק לא מתעניינים בה בשל היבטים "דתיים" ו"הלכתיים" אלא גם לא לומדים ממנה בעיסוקים יומיים (כלכלי, מדינאי, חברתי וכדומה). על כן בכל פעם שיש מחלוקת או בעיה בנושא יומיומי, בני הדור תרים לפתרונות אצל תרבויות אחרות.
 
ריבוי הדעות יביא לפריצה, חוסר וטשטוש גבולות. הבלבול ישלוט מפני שחלק מאותם "פורצים" יעוותו או יכפו דברי תורה לחיזיונם ועל ידי כך ירחיקו עוד יותר את אלו שמוכשרים לעסוק בה.{{הערה|{{ציטוטון|הבעיה היא, כשאנשים שלא עוברים את ההכשרה המוסרית והשכלית המתאימה, ובכל זאת עוסקים בקבלה. אותם אנשים גורמים לשיבושים ועיוותים בתכנים העליונים של חכמת הנסתר, מסבים נזקים רבים ליהדות, ומרחיקים אנשים (המוכשרים לכך) מלגשת אל לימודי היסוד|יובל פוינד, אורות התשובה, ד, ט}}}} חיפוש המענה בתרבות זר לא ייתן לנשמות הזועקות מענה כי הוא לעולם לא יהווה תחליף ל"רוח הגדולה" הקיימת בתורה לבדה.
 
ההתרחקות מהתורה תוביל להתפרצותו של כוח, תודעה חדשה שתצטער ותיעלב על כבוד ה' בשל ההתנהגות של שני הצדדים התועים : האחד הפורץ (זה שלא נתנו לו תשובה מבפנים) והשני שמגדר (זה שמתקשה להכיל את האור הגדול ומנסה לשמור על עולם המושגים הישן). אותו תודעה חדשה תדע ש{{ציטוטון|רק על ידי התבוננות פנימית עמוקה בתורה, רעיונותיה ומצוותיה, יוכלו לשוב אליה כל התועים, ולגלות את האור העליון שבה}}{{הערה|יובל פרוינד, אורות התורה, ד, ט}}. התפרצות התודעה הזו תביא למגמה חדשה {{ציטוטון|של ישוב הדעת ומתינות}}, {{הערה|אורות התשובה, ד, ט}} - שתוביל אל הדרך של החזרה בתשובה ה"גדולה" כי {{ציטוטון|הדעת תוכל לברר את {{מונחון|הגרעינים החיובים|"הצבע" של האור}} מתוך כל דרכי הכפירה המעוותות}} {{הערה|יובל פרוינד, אורות התשובה, ד,ט}}.
 
הרב קוק פורט את תהליך החזרה בתשובה הכללי. קודם כל, התשובה הראשונית תתחיל בתקשורות ובהקשבה {{הערה|{{ציטוטון|התשובה הראשונה היסודית היא להתקשר עם האומה בנשמתה, ועמה הכרח הוא לתקן את הדרכים והמעשים כולם|אורות התשובה פרק ד, פסקה ח}} }} לנשמות האומה הצועקת אשר כולן יחדיו מנסות בפועל להגיע אל התשובה "הגדולה" (רק לא יודעות זאת) שכן {{ציטוטון|נשמתה של כנסת ישראל היא הצדק המוחלט}} {{הערה| ראה, אורות התשובה ד, ז. בנדרים לט מסופר כי התשובה נברא לפני העולם, כלומר כוח התשובה קדם לחומר ולחטא האדם הראשון. התשובה בה לידי ביטוי במרדף אחר צדק ומוסר אך במהותה היא הרצון לשוב לטהרה שקדמה לחטא. להרחבה ראה [http://www.yeshiva.org.il/midrash/21699 ישיבה, בשביל זה יש אינטרנט, פרק ד' ה'-ח] }}. וכאן יש להרחיב, להבדיל מעמים אחרים, להם מכנה משותף (שפה, מוצא וכו'), בנ"י הם כור היתוך של תרבויות בשל איסוף גלויות, ולכאורה אין להם מכנה משותף. מסביר הרב קוק כי המשותף לכל "נשמות בנ"י" (=כנסת ישראל) – הוא המרדף אחר "צדק מוחלט" {{ציטוטון|שבהתגשמותו הוא כולל את כל הטוב המוסרי שבפועל}}{{הערה|אורות התשובה, פרק ד, ז}}. דהיינו הרצון לצדק בפועל, בשעת מעשה, שדוחף את כל האומה הישראלית אל הדרגה הרוחנית הבאה, וכשזה מתממש, מתקיים כל הטוב המוסרי הניתן לקיים - "מוסר התורה" (הכוונה למושג מוסר ביהדות כפי שמוצג ב[[משלי]] ו[[מסילת ישרים]]). על כן השלב הבא המידי, לאחר ההקשבה, יהיה תיקון הדרכים והמעשים עליהם "צועקות" אותן הנשמות. ההקשבה וההכלה באים עם {{ציטוטון|סבלנות הגונה ביחד עם קנאה חיה נגד כל מתועב}} {{הערה|יובל פרוינד מסביר, {{ציטוטון|מצד אחד צריך לפתח סבלנות המכבדת כל דעה ומנסה להקשיב לה, ומאידן, בד בבד עם הסבלנות, צריכה להיות ערנות וסלידה עזה מכל מיני נורמות...שנכנסות להתמסד בשם חופש הדעות}}}}
 
התשובה ה"ראשונית", ההקשבה, תעניק "מטרייה" לכל הארחות (דרך החיים והאופנים לפתירת בעיות) של "התשובות הקטנות" ועל ידי כך למעשה נחווה את קרן האור בה קיימים כלל גווניגוני השמש. {{הערה|{{ציטוטון|וזהו (התשובה הראשונית) יסוד התשובה שאורו יגלה ב[[עקבתא דמשיחא]], ויכלול בקרבו את כל ארחות התשובה הקטנים ממנו שכולם בו כלולים}}, אורות התשובה פרק ד, פסקה ח}} הקבלה הזו, תאפשר לאותן נשמות מיוסרות, שהתרחקו מהתורה, להרגיש בנוח ולצאת מהכלא בו הן חיות, {{הערה|{{ציטוטון|חופש הקדש הפנימי שבנשמה יצא ממאסרו}}}} {{ציטוטון|ובצמאון עז יחל כל רוח ער לשאוב ולשתות לרויה מאותו מקור החיים העליון}} {{הערה|ד, ט}} בכדיכדי לפתור את אותן קשיים אישיים שיש להם.
 
הפריצה הזו תבוא לידי ביטוי לא רק בישובביישוב בעיות הפרט בארץ אלא בכיוון כלל האומה הישראלית ועל ידי כך ההארה לעולם כולו.
{{הערה|{{ציטוטון|והדעה והרגש, וטעם החיים, השקפת העולם וחפץ התחיה הלאומית|}} }} המיצוי של אותו תהליך יגיע ב[[ביאת המשיח]], מי שפרץ אותה גדר בעצמו, ומסמל הגעתה של מגמה כלל לאומית. {{הערה| כנאמר, {{ציטוטון|גדור פרצי (תקן את הפריצה בגדרי) בבן פרצי (המשיח), ומחדק (מתוך הקוצים) לקוט שושן (ילקטו שושנים)}} }}.
 
אם בתחילת הפרק דן הרב קוק בפרץ של רגשות, דעות וגישות, מגיע הרב קוק למסקנה כי הפרט, צבעי השמש ופתרונם לעצמם אינם הפתרון האמיתי אלא המגמה, האור הגדול שיוצא מתשלובת של אותן אורות. ברגע שיתיישבו האורות בסדרן נגיע אל שלב גדול הרבה יותר והוא החזרה האמיתית בתשובה לכלל האומה. {{ציטוטון|ראש הפסגה של נשמת האומה היא המגמה הכללית, שהאומה שואפת אליה בעצם הויתה. וזה כבר יוצא על כללות ההויה, ורעיון התשובה העליון נעוץ במרום חביון זה.|אורות התשובה, פרק ד, ו}} באופן כזה מסביר הרב, מדוע התשובות של הפרט והכלל קשורות כתוכן אחד, {{הערה|{{ציטוטון|הטבע העולמי וכל יציר פרטי, ההיסתוריה האנושית וכל איש יחידי ומעשיו - צריכים להיות מסוקרים בסקירה אחת, כתוכן אחד בעל פרקים שונים|אורות התשובה, ד, ד}}}}, והתיקון (התשובה) אינו של עם ישראל לבדו אלא של העולם כולו מפני שהפרט הוא חטיבה אחת שאינה מנותקת מהיסטוריה, הטבע וכו' אלא התקדמות כלל עולמית המכוונת בידי אור גדול הרבה יותר. לכן {{ציטוטון| באמת אי אפשר להתרומם אל התשוקה הרוחנית של ישועת הכלל בלי תשובה פנימית עמוקה מכל חטא ועון}} {{הערה|אורות התשובה, ד, ה}} ובמילים אחרות, תיקון והתקדמות העולם היא חלק בלתי נפרד מתיקון של עיוותים רבים ו"קטנים".
 
==מהדורות==