פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 8 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
בוט החלפות: \1גרפי\2
סימון למד בבית ספר חילוני-גרמני. בלחצם של הוריו, הוא החל ללמוד [[רפואה]] ב[[אוניברסיטת ברלין]] אולם הפסיק את לימודיו לאחר שני סמסטרים של לימודי [[אנטומיה]] ועבר ללמוד במסגרת הפקולטה לאמנות. סימון החל ללמוד פיסול אצל פרופ' [[קורט קלוגה]]. העיסוק בפיסול לא משך אותו ובשנת [[1926]] הוא נרשם לאקדמיה לאמנות ב[[פרנקפורט על נהר המיין]] בה למד ציור תחת [[מקס בקמן]] (Max Beckmann) ו[[רישום]] תחת הצייר [[פטר רסמוסן]], שהשפיע עליו רבות בתחום הרישום; סימון הצטרף אליו בסיוריו ב[[צרפת]], [[איטליה]] וב[[ספרד]]. בשנת [[1928]] עבר ל[[פריז]] ומשם ל[[מארסיי]] ול[[טולון]]. בטולון התיידד עם הצייר הצרפתי [[אנדרה דרן]], ממובילי תנועת ה[[פוביזם]], והושפע ממנו בתחום הציור בצבע. בטולון עבד סימון לפרנסתו בבניית כבישים.
 
בשנת [[1931]] חזר לפריז ללמוד ב[[בית ספר לאמנות יפה]] (Ecole Des Beaux-arts); במקביל קיבל מישרה של העורך הגראפיהגרפי והאמנותי של השבועון המצויר "[[וו (מגזין)|וו]]" שהיה קשור ל[[ירחון]] ה[[אופנה]] היוקרתי "[[ווג]]". בשנת [[1934]] נשלח על ידי השבועון לסייע בהקמת סניף של "ווג" בניו-יורק, שם היה עד לעבודתו של הצייר [[דייגו ריברה]] על ציור-קיר הענק שלו ב"[[רוקפלר סנטר]]". הוא עבד בעבודות-עזר הקשורות לציור הקיר הזה והתיידד עם האמן. סימון סיפר בראיון עיתונאי כי הדבר השאיר עליו רושם עצום ושאז החל לחלום לראשונה לצייר ציורי קיר משלו.{{הערה|בשן, רפאל, ידיעות אחרונות , 6.4.1973 }} כשחזר לפריז, התפטר מהשבועון כי התברר לו שהשבועון נמכר למפלגה הפאשיסטית בראשותו של [[פייר לאוואל|לאוואל]]. בשנת 1935 הציג את יצירותיו בתערוכת-יחיד הראשונה שלו בגלריה "ז'אן קסטל" בפריז.
 
סימון עלה ב-[[1936]] לארץ ישראל כשבכיסו [[זיכרון דברים]] עם עיתון "[[הארץ]]" במטרה להקים [[שבועון]] מצויר ומצולם. ואולם, בהגיעו התברר כי עיתון "הארץ" נרכש על ידי [[זלמן שוקן]] והחוזה לא מומש.
 
סימון הצטרף ל[[קיבוץ]] [[גן שמואל]]. בקיבוץ עבד כפועל [[חקלאי]]; טרקטוריסט; שומר לילה; אחראי על כוורות-דבורים; וגם כטבח (סימון סיפר כי מתפקיד טבח "פוטר" מאחר ש{{ציטוטון|בבישולים שלי השתמשתי ביותר מידי חמאה}}).לאחר שנים, קיבל מהקיבוץ יום מנוחה אחד בשבוע לציור. בקיבוץ צייר מעט בשנים הראשונות ("הייתי חייב להיאבק עם המזכיר ועם הגזבר על כל שפופרת צבע"{{מקור}}). תנועת [[השומר הצעיר]], שאליה השתייך קיבוץ גן שמואל, הועידה אותו ללמד ציור בסמינרים שלה. היה פעיל בארגון הציירים והפסלים של [[הקיבוץ הארצי]] אחר-כך מינתה אותו לעורך הגראפיהגרפי של עיתון [[על המשמר]]. הוא היה פעיל בארגון [[ההגנה]] ושירת במחלקת ההסוואה של [[הפלמ"ח]] ב[[מלחמת השחרור]]. הוא לא הלך בתלם האידאולוגי של התנועה בתחום האמנות, ולאחר ויכוחים ועימותים עם ראשי התנועה, שהושפעו מהסגנון והתפיסה הרשמית של האמנות הסובייטית שידועה בשם [[ריאליזם סוציאליסטי]], הוא נפרד מאשתו ועזב לבדו בשנת 1953 את קיבוץ גן שמואל לצמיתות אחרי שהיה חבר- קיבוץ 17 שנה. הוא עבר לתל אביב ופתח סטודיו לציור. ב-1962 עבר לגור בהרצליה פתוח ובמקביל היה לו סטודיו לציור בכפר האמנים [[עין הוד]].
 
בשנת [[1949]] השתתף בתערוכה הראשונה של קבוצת "[[אופקים חדשים]]", שנערכה ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות|מוזיאון תל אביב]] ובארבעה תערוכות קבוצתיות נוספות שלה. בשנת [[1951]] הופיע בפעם הראשונה בתערוכת-יחיד בחוץ-לארץ. בשנת [[1952]] הקים את המכון לאמנות ב[[אורנים - המכללה האקדמית לחינוך|סמינר אורנים]] יחד עם עוד מספר אמנים. בשנת [[1954]] הוא פרש מ"אופקים חדשים" ביחד עם [[מרסל ינקו]] ו[[אהרן כהנא]].
===התגייסות פוליטית: צייר כרזות (1937 -1953)===
חודשים מעטים בלבד לאחר שסימון התקבל לשנת-ניסיון לקיבוץ גן-שמואל, גייסו אותו תנועת
"השומר הצעיר", "ארגון הציירים והפסלים של הקיבוץ הארצי" והמפלגה "הליגה הסוציאליסטית" לצייר כרזות פוליטיות למענן, בשל כישוריו הגראפייםהגרפיים המעולים וניסיונו הרב שצבר בעיתונות בצרפת.
 
הכרזות היו תעמולתיות במובהק. סימון עיצב כרזות לוועידות ומועצות של "השומר הצעיר", לבחירות ל[[הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית של העובדים|וועד הפועל של ההסתדרות הכללית של העובדים]], לאירועים שונים אחרים כמו, ציון [[25 שנים למהפכת אוקטובר]] (1943), כרזות [[האחד במאי]], כרזה נגד [[הפצצה האטומית]] עבור [[ועדת השלום הישראלית]] ועוד.
 
סגנונו הגראפיהגרפי של סימון הצטיין בקווי מתאר שחורים וכבדים, באברים נפחיים ובקומפוזיציות
דינמיות ודחוסות. בכרזותיו מונף [[הדגל האדום]] בפאתוס מהפכני, ובאחת מהן נראית מעל ההמון צלליתו של [[לנין]] המובילה אותו באלכסון קדימה, לעבר הסיסמה "הקידמה והאחווה". בתחתיתה של כרזה אחרת, [[30 שנה למהפכת אוקטובר]] (1947 }, הופיעו הסיסמאות
"תחי מהפכת אוקטובר!" "תחי מלחמת ברית המועצות לחופש עמים ו[[לסוציליזם]]!"