הבדלים בין גרסאות בדף "יעקב אגסי"

ב[[מלחמת סיני]] היה טייס [[אוראגן]] ב[[טייסת 113]] והשתתף בתקיפות הפצצה של הצבא המצרי ב[[ג'בל ליבני]] במהלכה התפתח [[קרב אוויר]] עם מטוסי מצריים, אגסי פגע באחד המטוסים (לטענתו [[מיג 17]]) ולזכותו נרשמה "אפשרי הופל"{{הערה|מעצמאות לקדש, חיל האוויר בשנים 1949 - 1956, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, עמ' 242}}, כמו כן השתתף בתקיפה המשחתת [[איברהים אל-אוול]]{{הערה|מעצמאות לקדש, עמודים 279-281}}. בהמשך שירת כסגן מפקד [[טייסת 101]] וכסגן מפקד [[טייסת 110]] שקלטה את מטוסי ה[[ווטור]]. יעקב אגסי היה מראשוני טייסי הווטור ואף השתתף בהעברתם ארצה{{הערה|[[יואש צידון]], ביום בליל בערפל, הוצאת מעריב, 1995, עמ' 275}}. ב-[[1959]] מונה למפקד [[טייסת 110]], טייסת מטוסי ווטור שעסקה באימוני תקיפה ארוכות טווח וכן במשימות [[צילום אוויר]] לצורכי מודיעין. הוא כיהן בתפקיד עד אוגוסט [[1963]] והספיק לקלוט בטייסת את מטוסי [[ווטור]] N מ[[טייסת 119]] . ביולי [[1964]] מונה למפקד [[בית הספר לטיסה]] שירת בתפקיד עד אוקטובר [[1966]]{{הערה|דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק א' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל עמ' 44}}. לאחר מכן עבר הסבה ל[[מיראז' 3]] והשתתף בקרב האווירי ב[[פעולת סמוע]]{{הערה|[[רן פקר]], נץ בשחקים, [[הוצאת ידיעות אחרונות]], עמ' 155}}.

 

 

ביוני [[1970]] מונה לראש ענף אוויר 3, ענף תכנון המבצעים במטה חיל האוויר, שהפך בתקופתו למחלקת המבצעים, בתקופתו כראש המחלקה הוביל להגברת התקיפות במצרים, בדגש על סוללות הנ"מ, ואת התכנון לקראת קרב [[רימון 20]] בין חיל האוויר לטייסים הסובייטים במצרים{{הערה|דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר חלק ב' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), באוויר פרסומי תעופה וחלל}}. ב[[מלחמת יום הכיפורים]] שירת בהצבת חירום בטייסת 69, לאחר נפילתו של מפקד הבסיס [[ארלוזור לב]] ביומה השלישי של המלחמה, מונה אגסי למפקד הבסיס ופיקד עליו עד תום המלחמה. השתחרר משירות הקבע ביוני [[1974]]

 

 

==קישורים חיצוניים==