חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת רווחים מיותרים |
|||
שורה 1:
{{כוחות ההגנה של ניו זילנד}}
'''חיל האוויר המלכותי של
== היסטוריה ==
[[קובץ:NZ Bleriot IX Britannia.JPG|ממוזער|200px|מטוס "בלריו" (Blériot)]]
שורה 7:
=== מלחמת העולם הראשונה ===
{{ערך מורחב|ניו זילנד במלחמת העולם הראשונה}}
במלחמת העולם הראשונה טסו צוותי האוויר של ניו זילנד כחלק מ[[גיס התעופה
באמצעות
=== חיל
[[קובץ:RNZAF Walrus NZ158.JPG|ממוזער|250px|מטוס וולרוס (Walrus) מתקופת מלחמת העולם השנייה. עדיין עם הרונדל של חיל האוויר המלכותי הבריטי ורק הקידומת NZ של המספר הסידורי מזהה אותו כמטוס ניו זילנדי]]
עם סיום פעולות האיבה הציעה בריטניה את [[המתנה האימפריאלית]] לכל אחד מה[[דומיניון|דומיניונים]] שלה בדמותם של מאה מטוסי קרב מעודפי המלחמה. ניו זילנד הייתה האחרונה להסכים והראתה הכי פחות התלהבות. בסופו של דבר הגיעו 33 מטוסים: [[מטוס דו-כנפי|מטוסים דו-כנפיים]] מהדגמים [[אברו 504]] (Avro 504), [[איירקו DH.4|איירקו (DH.4]]{{כ}} (Airco DH.4) ו[[איירקו DH.9]] תוצרת [[דה הבילנד]] ומטוסי קרב מדגם [[בריסטול F.2]].{{הערה|1=[http://www.adf-serials.com.au/nz-serials/rnzafhistory.htm היסטוריה של חיל האוויר מתוך אתר NZDF-SERIALS]}}
חשיבותם של המטוסים כאמצעי לחימה זכתה להכרה כבר במלחמה ומי שדחף להקמתו של החיל היה חבר המועצה המחוקקת של ניו זילנד סר הנרי וויגראם (Henry Wigram). ב-[[14 ביוני]] [[1923]] הוכרז על הקמתו של חיל האוויר הקבוע של ניו זילנד כיחידה בתוך [[צבא ניו זילנד]] שאוישה בשני קצינים ובשני בעלי דרגות אחרות כסגל קבוע וב-102 קצינים כאנשי מילואים.{{הערה|שם=היסטוריה1|1=[http://www.airforce.mil.nz/about-us/who-we-are/history/default.htm מידע היסטורי מתוך אתר חיל האוויר]}} צי המטוסים הראשון התבסס
כמות קטנה של מטוסי בריסטול נוספים הגיעה בסוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות העשרים]] ובתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]]. מטוסי [[דה הבילנד מות'|דה הבילנד DH.60 מות']]{{כ}} (DH.60 Moth} מצוידים ב[[מקלע לואיס]] לקחו חלק במבצעים ימיים כנגד מורדים ב[[סמואה]].{{הערה|שם=היסטוריה1}} בשנת [[1930]] הוקמו טייסות מרחביות בהובסונוויל (Hobsonville), [[ולינגטון (ניו זילנד)|ולינגטון]] ובקרייסטצ'רץ'. ב-[[1931]] סייעו מטוסי [[פיירי III]]{{כ}} (Fairey III) בהגשת סיוע אווירי רפואי לנפגעי רעידת אדמה במזרח האי הצפוני.
שורה 23:
=== מלחמת העולם השנייה ===
{{ערך מורחב|ניו זילנד במלחמת העולם השנייה}}
עם פרוץ [[מלחמת
תפקידו העיקרי של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד היה לנצל את יתרון המרחק של ניו זילנד מאזורי הקרבות ולאמן את צוותי האוויר כחלק מ[[תוכנית אימוני האוויר של חבר העמים הבריטי]] יחד עם עמיתיהם מ[[קנדה]], [[ אוסטרליה]] ו[[דרום אפריקה]]. לצורך כך יוצרו או הורכבו מספרים גדולים של מטוסי [[דה הבילנד טייגר מות']], [[איירספיד אוקספורד]] ו[[הרווארד (מטוס)|הרווארד]] בתעשייה המקומית ונרכשו מטוסים חד-כנפיים ו[[מטוס דו כנפי|דו-כנפיים]] משומשים כגון מטוסי [[אוורו אנסון]], [[הוקר הינד]] (Hawker Hind), [[ויקרס וילדביסט]] ו[[סופר מרין וולרוס]] (Supermarine Walrus).{{הערה|שם=היסטוריה2|1=[http://www.airforce.mil.nz/about-us/who-we-are/history/wwii.htm מידע היסטורי על מלחמת העולם השנייה מתוך אתר חיל האוויר]}}
==== ניו זילנדים בשירות חיל האוויר המלכותי הבריטי ====
[[קובץ:Sir Keith Park.jpg|ממוזער|250px|מרשל אוויר ראשי סר [[קית' פארק]], ניו זילנדי, מפקד כנף 11 של חיל האוויר הבריטי ב[[הקרב על בריטניה|קרב על
רוב רובו של כוח האדם של חיל
טייסים ניו זילנדים מפורסמים ששירתו בחיל האוויר המלכותי הבריטי היו אדגר "קובר" קיין (Edgar "Cobber" Kain) שהיה אלוף ההפלות הראשון של
שלושה טייסים של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד עוטרו ב[[צלב ויקטוריה]] במסגרת שירותם בחיל האוויר המלכותי הבריטי. הראשון בהם היה סמל טיסה [[ג'יימס וורד]] מטייסת 75 כשב-7 ביולי 1941 טיפס במהלך
הטייסת הראשונה של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד ששירתה יחד עם חיל האוויר המלכותי הבריטי לא פעלה במסגרת "קבוצת הטייסות ה-15". הייתה זו הטייסת ה-75 שהפעילה מפציצי [[ויקרס ולינגטון]] והוקמה באוגוסט 1939. הטייסת הטיסה מאוחר יותר מפציצי סטירלינג (Short Stirling), [[אוורו לנקסטר]] ואברו לינקולן (Avro Lincoln). במקרה או שלא במקרה, אוישו יחידות נוספות של חיל האוויר המלכותי הבריטי בעיקר בטייסים ניו זילנדים, כולל בטייסות 243 (בסינגפור), 258 (בבריטניה) וביחידות נוספות. לפחות 78 טייסים ניו זילנדים הוכרו כ[[אלוף הפלות|אלופי הפלות]] במהלך המלחמה.{{הערה|שם=היסטוריה2}}
==== חיל
[[קובץ:James Allan Ward VC IWM CH 2963.jpg|ממוזער|250px|סמל טיסה [[ג'יימס וורד]] מטייסת 75, הניו זילנדי הראשון שעוטר ב[[צלב ויקטוריה]] על כך שב-7 ביולי 1941 טיפס במהלך טיסה על כנף מטוסו כדי לכבות אש שאחזה במנוע. וורד נהרג חודשיים אחר כך כאשר מטוסו הופל מעל [[המבורג]]]]
בדצמבר 1941 הצטרפה [[הקיסרות היפנית|יפן]] למלחמה ועד מהרה כבשה את רובו של האזור שמצפון לניו זילנד. עם הופעתו של איום פלישה מידית, נאלצה ניו זילנד לדאוג להגנת שטחה בנוסף לעזרה שהושיטה לבריטניה. מטוסים ששהו בניו זילנד בכלל ומטוסי אימון בפרט, נצבעו בצבעי הסוואה וחומשו. בין השאר היו אלה מטוסי [[הרווארד (מטוס)|הרווארד]], [[הוקר הינד|הינד]], [[איירספיד אוקספורד|אוקספורד]] ו[[דה הבילנד טייגר מות'|טייגר מות']], שאורגנו ככוח מענה לפלישה אפשרית.
פגיעותה של ניו זילנד על ידי התקפה ימית
המטוסים שהועברו בתחילה מארצות הברית במסגרת הסכם ההחכר-השאל, היו מיושנים וסבלו מנחיתות מול הטייסים היפנים המיומנים והמצוידים היטב, אך עד מהרה סיימו הטייסים הניו זינלדים את אימוני ההכשרה והתגברו על הקשיים.
שורה 47:
מאמצע 1943, נלחמו הטייסות הניו זילנדיות ה-15 וה-14 ב[[קרב גוודלקנל]] בהצטיינות וכמה טייסים הוכרו כאלופי הפלות. בין אלה היה ג'ף פיסקין (Geoffrey Fisken), שהיה אלוף ההפלות המוביל בין כל טייסי [[חבר העמים הבריטי]] שנלחמו בזירת האוקיינוס השקט. טייסות אחרות הפעילו את המטוסים המיושנים אך היעילים מסוג [[SBD דונטלס]] ומאוחר יותר את מפציצי הטורפדו [[TBF אוונג'ר]]. החל מ-12 באוקטובר 1943 השתתפו מטוסי חיל האוויר הניו זילנדי בהתקפת בעלות הברית על הנמל ועל שדות התעופה של [[רבאול]].
עם התקדמות המלחמה הוחלפו המטוסים הישנים בחדישים יותר: מטוסי הקיטיהוק הוחלפו במטוסי [[F4U קורסייר]], הדסון (Hudson) וונטורה (Ventura). בשיאו, פעלו במסגרת חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד בזירת האוקיינוס השקט 34 טייסות, מתוכן 25 מחוץ לניו זילנד. 13 טייסות של מטוסי קרוסייר, 6 טייסות ונטורה, 2 טייסות [[קטלינה (מטוס)|קטלינה]], 2
=== החיל לאחר המלחמה ===
השנים שבין סיום מלחמת העולם השנייה ועד
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה נשלחה הטייסת ה-14 ליפן כחלק מכוח הכיבוש שם. שאר כוחות החיל הצטמצמו משמעותית בכוח האדם ובצי המטוסים שלהם והתמקדו בפעילות אימונים ובמשימות תובלה. החל משנת [[1949]] הביאה חובת אימוני מילואים להצערת כוחות המילואים של החיל. ארבע הטייסות הטריטוריאליות הפעילו 30 מטוסי מוסטנג, טייגר מות' והרווארד.
מטוסי ה[[גלוסטר מטאור]] הגיעו לחיל כבר ב-1945 ופתחו בו את עידן מטוסי הסילון. החל מ-[[1946]] הצטייד החיל במטוסי [[דה הבילנד מוסקיטו|מוסקיטו]] ועוד לפני כן במטוסי [[דה הבילנד ומפייר]] (De Havilland Vampire). כאשר ביצעו מטוסי הומפייר משימות שמירת שלום ב[[קפריסין]] ובסינגפור הצטרפו אליהם מטוסי [[דה הבילנד ונום|ונום]] (Venom) ומאוחר יותר השתתפו מטוסי [[אינגליש אלקטריק קנברה]] (English Electric Canberra) בפעולות במסגרת מצב החירום ב[[מלאיה]] ובעימות בין [[מלזיה]] ל[[אינדונזיה]]. מטוסי הקנברה שהגיעו ב-[[1962]] הוחלפו ב-[[1969]] עם מטוסי ה-[[A-4 סקייהוק]]. בסוף שנות השמונים הועברו 10 מטוסי סקייהוק נוספים מאוסטרליה והמטוסים צוידו במערכות
במהלך שנות השישים שימש צי מטוסי הומפייר המזדקן בעיקר לאימונים ותוכנית לשדרוגם נזנחה עם החלפתם במטוסי ה[[בריטיש איירקראפט קורפוריישן סטרייקמאסטר|סטרייקמאסטר]] (BAC Strikemaster) בתחילת
בתקופת המלחמה הקרה סופקו שירותי קשר ותובלה ושירותים שונים נוספים על ידי טייסת מס' 42, שסייעה לצבא ולצי על ידי הפעלתם של מפציצי הטורפדו [[TBF אוונג'ר]] בגרירת מטרות לאימוני ירי נגד מטוסים, על ידי הטייסות הטריטוריאליות באמצעות מטוסי [[P-51 מוסטנג]] ו-[[ הרווארד (מטוס)| הרווארד]] ומטוסי [[דה הבילנד דבון|דבון]] (de Havilland Devons) ו-[[DC-3 דקוטה]] ששימשו להובלת אח"מים, קישור, אימונים ולמשימות תובלה. מטוסי ה[[דה הבילנד ביוור|ביוור]] (de Havilland Canada DHC-2 Beaver), ה[[דה הבילנד אוטר|אוטר]] (de Havilland Canada DHC-3 Otter) ו[[האוסטר]] (Auster) סייעו במחקר ב[[אנטארקטיקה]]. לאחר המלחמה החליפו טייסות מס' 5 ו-6 את מטוסי ה[[PBY קטלינה|קטלינה]] שלהם במטוסי [[שורט סנדרלנד]] שביצעו משימות סיורי ימי ומשימות חיפוש והצלה מהובסונוויל ומבסיס בפיג'י. מאוחר יותר פורקה טייסת מס' 6 וטייסת מס' 5 קיבלה מטוסי [[לוקהיד P-3 אוריון]] (Lockheed P-3 Orion) ב-1965.
משימות תובלה בוצעו על ידי טייסות מס' 1, 40, 41 ו-42 באמצעות מטוסי [[דגלס סקייטריין]] (Douglas C-47 Skytrain), [[בריסטול פרייטר]] (Bristol Freighter), ומטוסי דבון, כסיוע לצבא, לצי ולכוחות צבאיים ואזרחים
טייסת ה[[מסוק]]ים של החיל, טייסת מס' 3, הפעילה מסוקי [[בל 47]] שהוחלפו לאחר מכן במסוקי [[בל UH-1]] שפעלו במזרח טימור וב[[סיני]]. בנוסף הופעלו מסוקי [[ווסטלנד וואספ]] (Westland Wasp) ומסוקי [[קאמאן סי-ספרייט]] (Kaman SH-2 Seasprite).
במשך רוב התקופה
=== צמצום מבנה החיל לאחר המלחמה הקרה ===
שורה 71:
=== המאה ה-21 – שינויים ===
ב-2001 סיימה ממשלת הלייבור את עידן מטוסי הקרב בחיל האוויר של ניו זילנד. רכישתם של 28 מטוסי [[F-16 פייטינג פלקון]] בוטלה, וטייסות מטוסי הסקייהוק והאארמקי נסגרו.{{הערה|1=[http://www.defence.govt.nz/reports-publications/air-combat/desc-options.html מסמך בנושא הפסקת יכולות
ב-[[2005]] בחר משרד ההגנה את מסוקי ה-NH.90 להחליף את מסוקי הבל UH-1 והבל 47 הישנים. באותה שנה הוקמה טייסת מס' 6 שנותנת שירותי סיוע ל[[הצי המלכותי של ניו זילנד|צי המלכותי של ניו זילנד]] וצוידה במסוקי [[אגוסטה A109]].{{הערה|1=[http://www.nzherald.co.nz/armed-forces/news/article.cfm?c_id=123&objectid=10473089 כתבה באתר העיתון The New Zealand Herald מיום 31 באוקטובר 2007]}}
בשנים האחרונות מבצעים מטוסי [[C-130J סופר הרקולס]] ומטוסי האוריון משימות לתמיכה בכוחות [[נאט"ו]] שב[[אפגניסטן]].
בשנים האחרונות גם מתנהל דיון על החזרתם של מטוסי הסילון ולו לצורך שמירת כושרם של טייסי החיל. אחת האפשרויות שעלתה על הפרק היא אימונם
==סדר
===הטייסות===
* כנף 485 (No. 485 Wing RNZAF) הוקמה בבסיס אוקלנד (RNZAF Base Auckland) ב-1
:* טייסת מס' 5 (No. 5 Squadron RNZAF) – מטוסי P-3 Orion. בסיס אוקלנד (RNZAF Base Auckland)
:* טייסת מס' 6 (No. 6 Squadron RNZAF ) -
:* טייסת מס' 40 (No. 40 Squadron RNZAF) – מטוסי C-130J סופר הרקולס. בסיס אוקלנד (RNZAF Base Auckland)
* כנף 488 (No. 488 Wing RNZAF), הוקמה בשנים 2010-2011.
:* טייסת מס' 3 (No. 3 Squadron RNZAF) – מסוקי בל UH-1, NH90, A-109. בסיס אוהקה (RNZAF Base Ohakea)
:* יחידת
:* יחידת אימוני טיסה (Flying Training)
::* טייסת אימוני טיסה (Pilot Training Squadron RNZAF) – מטוסי אימון PAC CT/4 Airtrainer. בסיס אוהקה (RNZAF Base Ohakea)
::* בית הספר המרכזי לטיסה (Central Flying School RNZAF) -
::* טייסת מס' 42 (No. 42 Squadron RNZAF) – מטוסי [[קינג אייר]]. בסיס אוהקה (RNZAF Base Ohakea){{הערה|1=[http://www.airforce.mil.nz/about-us/who-we-are/squadrons/default.htm מידע על הטייסות באתר החיל]}}
שורה 95:
* המשרד לסטנדרטים אווירונאוטים ולבטיחות (Aeronautical Standards and Safety Office)
* יחידת רפואה אווירית (Aviation Medicine Unit)
* המרכז לפיתוח
* סדנת תיקוני מטוסים (Aircraft Repair Depot)
* יחידת תמיכה ואימוני צניחה (RNZAF Parachute Training and Support Unit)
שורה 110:
! ארץ יצור
! יעוד
! כניסה
! כמות בשירות
|-
שורה 135:
|-
| [[קובץ: Beechcraft Super King Air (RNZAF) 092.jpg|מרכז|150px]]
| [[קינג
| {{דגל|ארצות הברית}}
שורה 178:
[[נס חיל האוויר המלכותי הניו זילנדי|דגלו של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד]] אושר ב-1939 ומבוסס על [[נס חיל האוויר המלכותי|זה של חיל האוויר המלכותי הבריטי]], עם האותיות NZ בתוך ה[[רונדל (תעופה)|רונדל]].
עד שנות החמישים, הן מטוסי "חיל האוויר הקבוע של ניו זילנד" (NZPAF) והן מטוסי חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד, טסו כשהרונדל של חיל האוויר המלכותי הבריטי מוטבע על גביהם. לעתים שימשו האותיות NZ כקידומת למספר הסידורי של המטוס כאמצעי זיהוי לאומי. לעתים קרובות הוטבעו דמות של [[קיווי (עוף)|קיווי]] או של [[שרך]] כסוף (silver fern)
החל מאמצע שנות החמישים הובחן הרונדל של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד על ידי ענף של השרך הכסוף שהוטבע על גבי העיגול האדום הפנימי. נעשו ניסיונות עם כמה צבעים, כולל ירוק, זהב ולבסוף לבן. שני הצבעים הראשונים היו קשים מדי להבחנה וענף השרך בצבע הלבן היה דומה מדי לנוצה לבנה שהייתה סמל יותר מדי רב משמעי,{{הערה| נוצה לבנה שימשה בתקופת מלחמת העולם הראשונה כסימן לגברים שלא לבשו מדים מסיבה מוצדקת או כמחווה של נשים כלפי גברים שלא לבשו מדים. המנהג חודש גם במלחמת העולם השנייה. בזמנים אחרים
==דרגות ומדים==
|