חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הסרת רווחים מיותרים
שורה 1:
{{כוחות ההגנה של ניו זילנד}}
'''חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד''' (ב[[אנגלית]]: '''Royal New Zealand Air Force – RNZAF''' ב[[מאורית]]: '''Te Tauaarangi o Aotearoa''' "לוחמי השמים של ניו זילנד", לפני כן '''Te Hokowhitu o Kahurangi''' "חבורת המלחמה הכחולה"{{הערה|1=[http://www.airforce.mil.nz/downloads/pdf/airforce-news/afn107.pdf כתבה על שינוי השם המאורי של חיל האוויר בעיתון החיל, ספטמבר 2009, עמ' 8.]}}), הוא הזרוע האווירית של [[כוחות ההגנה של ניו זילנד]]. החייל הוקם על בסיס מרכיבים ניו זילנדים של [[חיל האוויר המלכותי הבריטי]] והפך להיות חיל עצמאי ב-[[1923]], למרות שצוותי אוויר רבים של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד המשיכו לשרת במסגרת חיל האוויר המלכותי הבריטי עד סוף שנות הארבעים של המאה העשרים. חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד נלחם ב[[מלחמת העולם השנייה]] ולאחריה בעימותים ב[[מלזיה]], ב[[וייטנאם]] וב[[מלחמת המפרץ]]. כמו כן השתתף החיל במשימות שמירת שלום שונות מטעם [[האו"ם]]. בהשוואה לכמות של יותר מ-1000 מטוסים שהופעלו על ידו בתקופת השיא של סוף מלחמת העולם השנייה, הפעיל החיל נכון לשנת [[2010]] 62 כלי טיס, בדגש על משימות סיור ותובלה ימיות במסגרת סיוע ל[[הצי המלכותי של ניו זילנד|צי המלכותי של ניו זילנד]] ול[[צבא ניו זילנד]]. על החיל מפקד קצין בדרגת מרשל אוויר משנה (Air Vice-Marshal) הנושא בתואר "מפקד חיל האוויר" (Chief of Air Force). המוטו של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד הוא כמו זה של חיל האוויר המלכותי של בריטניה ושל מדינות נוספות של חבר העמים הבריטי ומבוסס על המשפט הלטיני "Per ardua ad astra" שמשמעותו "Through struggle to the stars" ("אל הכוכבים באמצעות מאבק").{{הערה|1=[http://www.raf.mod.uk/links/faqs.cfm מתוך אתר חיל האוויר המלכותי הבריטי]}}
== היסטוריה ==
[[קובץ:NZ Bleriot IX Britannia.JPG|ממוזער|200px|מטוס "בלריו" (Blériot)]]
שורה 7:
=== מלחמת העולם הראשונה ===
{{ערך מורחב|ניו זילנד במלחמת העולם הראשונה}}
במלחמת העולם הראשונה טסו צוותי האוויר של ניו זילנד כחלק מ[[גיס התעופה המלכותי]] ומשירות האוויר המלכותי של הצי (Royal Naval Air Service). טייסי ניו זילנד שירתו יחד עם הכוחות הבריטיים והשתתפו בקרבות בכל הזירות. חמישה עשר מהם הוכתרו כ[[אלוף הפלות|אלופי הפלות]].
 
באמצעות סיוע ממשלתי אומנו טייסים בשני בתי ספר פרטיים לטייס לטובת המאמץ המלחמתי. עם סיום המלחמה נשארו רבים מטייסיה של ניו זילנד לשרת ב[[חיל האוויר המלכותי הבריטי]] שאך הוקם וכמה מהם הגיעו לדרגות גבוהות ב[[מלחמת העולם השנייה]]. אחרים שבו לניו זילנד והיוו את הגרעין של "חיל האוויר הקבוע של ניו זילנד" (New Zealand Permanent Air Force – NZPAF).
 
=== חיל האוויר הקבוע של ניו זילנד ===
[[קובץ:RNZAF Walrus NZ158.JPG|ממוזער|250px|מטוס וולרוס (Walrus) מתקופת מלחמת העולם השנייה. עדיין עם הרונדל של חיל האוויר המלכותי הבריטי ורק הקידומת NZ של המספר הסידורי מזהה אותו כמטוס ניו זילנדי]]
עם סיום פעולות האיבה הציעה בריטניה את [[המתנה האימפריאלית]] לכל אחד מה[[דומיניון|דומיניונים]] שלה בדמותם של מאה מטוסי קרב מעודפי המלחמה. ניו זילנד הייתה האחרונה להסכים והראתה הכי פחות התלהבות. בסופו של דבר הגיעו 33 מטוסים: [[מטוס דו-כנפי|מטוסים דו-כנפיים]] מהדגמים [[אברו 504]] (Avro 504), [[איירקו DH.4|איירקו (DH.4]]{{כ}} (Airco DH.4) ו[[איירקו DH.9]] תוצרת [[דה הבילנד]] ומטוסי קרב מדגם [[בריסטול F.2]].{{הערה|1=[http://www.adf-serials.com.au/nz-serials/rnzafhistory.htm היסטוריה של חיל האוויר מתוך אתר NZDF-SERIALS]}}
 
חשיבותם של המטוסים כאמצעי לחימה זכתה להכרה כבר במלחמה ומי שדחף להקמתו של החיל היה חבר המועצה המחוקקת של ניו זילנד סר הנרי וויגראם (Henry Wigram). ב-[[14 ביוני]] [[1923]] הוכרז על הקמתו של חיל האוויר הקבוע של ניו זילנד כיחידה בתוך [[צבא ניו זילנד]] שאוישה בשני קצינים ובשני בעלי דרגות אחרות כסגל קבוע וב-102 קצינים כאנשי מילואים.{{הערה|שם=היסטוריה1|1=[http://www.airforce.mil.nz/about-us/who-we-are/history/default.htm מידע היסטורי מתוך אתר חיל האוויר]}} צי המטוסים הראשון התבסס על משלוח המטוסים שהגיע, כאמור, מבריטניה והם הופעלו משדה תעופה בסוקברן (Sockburn) שליד [[קרייסטצ'רץ']] שבאי הדרומי, שם שכן בית הספר לטיסה הראשון של החיל. ב-[[1926]] תרם וויגראם סכום של 2500 ליש"ט לרכישת מטוסי קרב חדישים יותר והוכנסו לשירות מטוסי [[גלוסטר גְרבּ]] (Gloster Grebe). שדה סוקברן נקרא היום "שדה וויגראם" ובתחומו נמצא המוזיאון של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד.
 
כמות קטנה של מטוסי בריסטול נוספים הגיעה בסוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות העשרים]] ובתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות השלושים]]. מטוסי [[דה הבילנד מות'|דה הבילנד DH.60 מות']]{{כ}} (DH.60 Moth} מצוידים ב[[מקלע לואיס]] לקחו חלק במבצעים ימיים כנגד מורדים ב[[סמואה]].{{הערה|שם=היסטוריה1}} בשנת [[1930]] הוקמו טייסות מרחביות בהובסונוויל (Hobsonville), [[ולינגטון (ניו זילנד)|ולינגטון]] ובקרייסטצ'רץ'. ב-[[1931]] סייעו מטוסי [[פיירי III]]{{כ}} (Fairey III) בהגשת סיוע אווירי רפואי לנפגעי רעידת אדמה במזרח האי הצפוני.
שורה 23:
=== מלחמת העולם השנייה ===
{{ערך מורחב|ניו זילנד במלחמת העולם השנייה}}
עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] הייתה טייסת מס' 75, המצוידת ב-30 [[מפציץ|מפציצים]] מדגם [[ויקרס ולינגטון]], הסיוע העיקרי שיכלה ניו זילנד להציע למאמץ המלחמתי של בריטניה. ניו זילנדים רבים נוספים שירתו במסגרת חיל האוויר המלכותי הבריטי.
 
תפקידו העיקרי של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד היה לנצל את יתרון המרחק של ניו זילנד מאזורי הקרבות ולאמן את צוותי האוויר כחלק מ[[תוכנית אימוני האוויר של חבר העמים הבריטי]] יחד עם עמיתיהם מ[[קנדה]], [[ אוסטרליה]] ו[[דרום אפריקה]]. לצורך כך יוצרו או הורכבו מספרים גדולים של מטוסי [[דה הבילנד טייגר מות']], [[איירספיד אוקספורד]] ו[[הרווארד (מטוס)|הרווארד]] בתעשייה המקומית ונרכשו מטוסים חד-כנפיים ו[[מטוס דו כנפי|דו-כנפיים]] משומשים כגון מטוסי [[אוורו אנסון]], [[הוקר הינד]] (Hawker Hind), [[ויקרס וילדביסט]] ו[[סופר מרין וולרוס]] (Supermarine Walrus).{{הערה|שם=היסטוריה2|1=[http://www.airforce.mil.nz/about-us/who-we-are/history/wwii.htm מידע היסטורי על מלחמת העולם השנייה מתוך אתר חיל האוויר]}}
 
==== ניו זילנדים בשירות חיל האוויר המלכותי הבריטי ====
[[קובץ:Sir Keith Park.jpg|ממוזער|250px|מרשל אוויר ראשי סר [[קית' פארק]], ניו זילנדי, מפקד כנף 11 של חיל האוויר הבריטי ב[[הקרב על בריטניה|קרב על בריטניה]], לאחר מכן היה מפקד הכוח האווירי ב[[המצור על מלטה (מלחמת העולם השנייה)|מצור על מלטה]] ובשלבים האחרונים של המלחמה פיקד על היחידות של חילות האוויר של חבר העמים הבריטי בדרום-מזרח אסיה.]]
רוב רובו של כוח האדם של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד שירת במסגרת חיל האוויר המלכותי של בריטניה. שש טייסות של החיל השתלבו במה שנקרא "קבוצת הטייסות ה-15" (Article XV squadrons) ובזרוע האווירית-ימית באירופה, בים התיכון, בדרום-מזרח אסיה ובזירות אחרות, וכלל גם כוח אדם מאוסטרליה ומקנדה אשר שירתו במסגרות אלה.
 
טייסים ניו זילנדים מפורסמים ששירתו בחיל האוויר המלכותי הבריטי היו אדגר "קובר" קיין (Edgar "Cobber" Kain) שהיה אלוף ההפלות הראשון של חיל האוויר הבריטי, [[אלן דיר]], מחבר הספר "תשע נשמות", וקצינים בכירים כמו אלוף ההפלות ממלחמת העולם הראשונה, מרשל אוויר ראשי סר [[קית' פארק]] שפיקד על כנף 11 של חיל האוויר הבריטי ב[[הקרב על בריטניה|קרב על בריטניה]], על הכוח האווירי במהלך [[המצור על מלטה (מלחמת העולם השנייה)|המצור על מלטה]] ועל יחידות של חילות האוויר של חבר העמים הבריטי בדרום-מזרח אסיה בשלביה האחרונים של המלחמה, ומרשל האוויר סר ארתור קוניגהאם (Arthur Coningham), שפיקד על [[חיל האוויר המדברי]] ב[[המערכה בצפון אפריקה|צפון אפריקה]] והיה מפקד הכוח האווירי ב[[הפלישה לנורמנדי|פלישה לנורמנדי]] ביוני [[1944]].
 
שלושה טייסים של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד עוטרו ב[[צלב ויקטוריה]] במסגרת שירותם בחיל האוויר המלכותי הבריטי. הראשון בהם היה סמל טיסה [[ג'יימס וורד]] מטייסת 75 כשב-7 ביולי 1941 טיפס במהלך טיסה על כנף מטוסו כדי לכבות אש שאחזה במנוע. השני היה מפקד כנף לאונרד טרנט (Leonard Henry Trent) שב-1943 המשיך להוביל התקפה מסוכנת ביותר אך חיונית בראש טייסת 487 עד שכל המטוסים הופלו והוא צנח ונפל בשבי הגרמני. השלישי היה קצין טיסה לויד טריג (Lloyd Allan Trigg) ששרת בטייסת 200 של חיל האוויר הבריטי שהטיס מפציץ ליברטור ונתקל ב[[U-boat|צוללת גרמנית]] על פני המים ליד חופי אפריקה. הוא תקף את הצוללת תוך כדי שהוא סופג אש נגד מטוסים שנורתה מהצוללת והתרסק על הצוללת עם צוותו. המקרה דווח על ידי ניצולי הצוללת ועל כך הוא עוטר בצלב ויקטוריה.
 
הטייסת הראשונה של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד ששירתה יחד עם חיל האוויר המלכותי הבריטי לא פעלה במסגרת "קבוצת הטייסות ה-15". הייתה זו הטייסת ה-75 שהפעילה מפציצי [[ויקרס ולינגטון]] והוקמה באוגוסט 1939. הטייסת הטיסה מאוחר יותר מפציצי סטירלינג (Short Stirling), [[אוורו לנקסטר]] ואברו לינקולן (Avro Lincoln). במקרה או שלא במקרה, אוישו יחידות נוספות של חיל האוויר המלכותי הבריטי בעיקר בטייסים ניו זילנדים, כולל בטייסות 243 (בסינגפור), 258 (בבריטניה) וביחידות נוספות. לפחות 78 טייסים ניו זילנדים הוכרו כ[[אלוף הפלות|אלופי הפלות]] במהלך המלחמה.{{הערה|שם=היסטוריה2}}
 
==== חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד בזירת האוקיינוס השקט ====
[[קובץ:James Allan Ward VC IWM CH 2963.jpg|ממוזער|250px|סמל טיסה [[ג'יימס וורד]] מטייסת 75, הניו זילנדי הראשון שעוטר ב[[צלב ויקטוריה]] על כך שב-7 ביולי 1941 טיפס במהלך טיסה על כנף מטוסו כדי לכבות אש שאחזה במנוע. וורד נהרג חודשיים אחר כך כאשר מטוסו הופל מעל [[המבורג]]]]
בדצמבר 1941 הצטרפה [[הקיסרות היפנית|יפן]] למלחמה ועד מהרה כבשה את רובו של האזור שמצפון לניו זילנד. עם הופעתו של איום פלישה מידית, נאלצה ניו זילנד לדאוג להגנת שטחה בנוסף לעזרה שהושיטה לבריטניה. מטוסים ששהו בניו זילנד בכלל ומטוסי אימון בפרט, נצבעו בצבעי הסוואה וחומשו. בין השאר היו אלה מטוסי [[הרווארד (מטוס)|הרווארד]], [[הוקר הינד|הינד]], [[איירספיד אוקספורד|אוקספורד]] ו[[דה הבילנד טייגר מות'|טייגר מות']], שאורגנו ככוח מענה לפלישה אפשרית.
 
פגיעותה של ניו זילנד על ידי התקפה ימית של כוחות הציר הודגמה כאשר צוללת יפנית שיגרה מטוס ימי שחג מעל ולינגטון ואוקלנד ומטוס טייגר מות' רדף אחריו ללא הצלחה. עקב מספרם הקטן של מטוסי הקרב שהיו בניו זילנד וקוצר ידה של בריטניה, חברה ניו זילנד לארצות הברית וחתמה על הסכם [[השאל-החכר]]. בהדרגה החלה ארצות הברית לספק לניו זילנד מטוסים לשימוש בזירת האוקיינוס השקט. בעיקר מטוסי [[קרטיס P-40 וורהוק]] ומטוסים מסוגים נוספים. נפילתה של [[קרב סינגפור|סינגפור]] הובילה לפינויים של טייסים ניו זילנדים ששירתו שם במסגרת חיל האוויר המלכותי הבריטי ואלה היו עתה זמינים להגנה על מולדתם והיוו גרעין מנוסה שסביבו הוקמו טייסות מקומיות.
 
המטוסים שהועברו בתחילה מארצות הברית במסגרת הסכם ההחכר-השאל, היו מיושנים וסבלו מנחיתות מול הטייסים היפנים המיומנים והמצוידים היטב, אך עד מהרה סיימו הטייסים הניו זינלדים את אימוני ההכשרה והתגברו על הקשיים.
שורה 47:
מאמצע 1943, נלחמו הטייסות הניו זילנדיות ה-15 וה-14 ב[[קרב גוודלקנל]] בהצטיינות וכמה טייסים הוכרו כאלופי הפלות. בין אלה היה ג'ף פיסקין (Geoffrey Fisken), שהיה אלוף ההפלות המוביל בין כל טייסי [[חבר העמים הבריטי]] שנלחמו בזירת האוקיינוס השקט. טייסות אחרות הפעילו את המטוסים המיושנים אך היעילים מסוג [[SBD דונטלס]] ומאוחר יותר את מפציצי הטורפדו [[TBF אוונג'ר]]. החל מ-12 באוקטובר 1943 השתתפו מטוסי חיל האוויר הניו זילנדי בהתקפת בעלות הברית על הנמל ועל שדות התעופה של [[רבאול]].
 
עם התקדמות המלחמה הוחלפו המטוסים הישנים בחדישים יותר: מטוסי הקיטיהוק הוחלפו במטוסי [[F4U קורסייר]], הדסון (Hudson) וונטורה (Ventura). בשיאו, פעלו במסגרת חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד בזירת האוקיינוס השקט 34 טייסות, מתוכן 25 מחוץ לניו זילנד. 13 טייסות של מטוסי קרוסייר, 6 טייסות ונטורה, 2 טייסות [[קטלינה (מטוס)|קטלינה]], 2 טייסות [[TBF אוונג'ר| אוונג'ר]], שתי טייסות [[DC-3 דקוטה|דקוטה]], טייסת של מפציצי צלילה, כמה טייסות של מטוסי תובלה ומטוסי קישור, טייסת מטוסי סנדרלנד (Short Sunderland) וכ-1000 מטוסי אימון. בשנת [[1945]] מנה כוח האדם של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד 41,000 איש, מתוכם 10,000 ששירתו באירופה ובאפריקה.{{הערה|שם=היסטוריה2}}
 
=== החיל לאחר המלחמה ===
השנים שבין סיום מלחמת העולם השנייה ועד לסיום [[המלחמה הקרה]] התאפיינו מבחינתו של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד בצמצום משמעותי של צי כלי הטיס שלו, התחמשות עקב התפתחות המלחמה הקרה, אובדנם של הזדמנויות לאימונים עם השעיית ההתחייבויות האמריקניות במסגרת הסכם [[ANZUS]] כתגובה על הפיכתה של ניו זילנד לאזור נקי מגרעין, שינויים חברתיים שבזכותם הוכשרו נשים כטייסות ולאחרונה קיצוץ נרחב בתקציב הביטחון שגרם להוצאתם מהשירות של מטוסי הקרב. בתקופה המדוברת ירד מספר כלי הטיס בשירות החיל מכ-1000 מטוסים בתחילת התקופה ל-50 בסיומה.
 
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה נשלחה הטייסת ה-14 ליפן כחלק מכוח הכיבוש שם. שאר כוחות החיל הצטמצמו משמעותית בכוח האדם ובצי המטוסים שלהם והתמקדו בפעילות אימונים ובמשימות תובלה. החל משנת [[1949]] הביאה חובת אימוני מילואים להצערת כוחות המילואים של החיל. ארבע הטייסות הטריטוריאליות הפעילו 30 מטוסי מוסטנג, טייגר מות' והרווארד.
 
מטוסי ה[[גלוסטר מטאור]] הגיעו לחיל כבר ב-1945 ופתחו בו את עידן מטוסי הסילון. החל מ-[[1946]] הצטייד החיל במטוסי [[דה הבילנד מוסקיטו|מוסקיטו]] ועוד לפני כן במטוסי [[דה הבילנד ומפייר]] (De Havilland Vampire). כאשר ביצעו מטוסי הומפייר משימות שמירת שלום ב[[קפריסין]] ובסינגפור הצטרפו אליהם מטוסי [[דה הבילנד ונום|ונום]] (Venom) ומאוחר יותר השתתפו מטוסי [[אינגליש אלקטריק קנברה]] (English Electric Canberra) בפעולות במסגרת מצב החירום ב[[מלאיה]] ובעימות בין [[מלזיה]] ל[[אינדונזיה]]. מטוסי הקנברה שהגיעו ב-[[1962]] הוחלפו ב-[[1969]] עם מטוסי ה-[[A-4 סקייהוק]]. בסוף שנות השמונים הועברו 10 מטוסי סקייהוק נוספים מאוסטרליה והמטוסים צוידו במערכות אוויוניקה וחימוש מתקדמות.
 
במהלך שנות השישים שימש צי מטוסי הומפייר המזדקן בעיקר לאימונים ותוכנית לשדרוגם נזנחה עם החלפתם במטוסי ה[[בריטיש איירקראפט קורפוריישן סטרייקמאסטר|סטרייקמאסטר]] (BAC Strikemaster) בתחילת [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות השבעים]]. האחרונים נאלצו לצאת מהשרות בתחילת שנות התשעים עקב בעיות עייפות החומר בכנפיים והוחלפו ב-18 מטוסי [[אארמקי MB-339]] האיטלקים.
בתקופת המלחמה הקרה סופקו שירותי קשר ותובלה ושירותים שונים נוספים על ידי טייסת מס' 42, שסייעה לצבא ולצי על ידי הפעלתם של מפציצי הטורפדו [[TBF אוונג'ר]] בגרירת מטרות לאימוני ירי נגד מטוסים, על ידי הטייסות הטריטוריאליות באמצעות מטוסי [[P-51 מוסטנג]] ו-[[ הרווארד (מטוס)| הרווארד]] ומטוסי [[דה הבילנד דבון|דבון]] (de Havilland Devons) ו-[[DC-3 דקוטה]] ששימשו להובלת אח"מים, קישור, אימונים ולמשימות תובלה. מטוסי ה[[דה הבילנד ביוור|ביוור]] (de Havilland Canada DHC-2 Beaver), ה[[דה הבילנד אוטר|אוטר]] (de Havilland Canada DHC-3 Otter) ו[[האוסטר]] (Auster) סייעו במחקר ב[[אנטארקטיקה]]. לאחר המלחמה החליפו טייסות מס' 5 ו-6 את מטוסי ה[[PBY קטלינה|קטלינה]] שלהם במטוסי [[שורט סנדרלנד]] שביצעו משימות סיורי ימי ומשימות חיפוש והצלה מהובסונוויל ומבסיס בפיג'י. מאוחר יותר פורקה טייסת מס' 6 וטייסת מס' 5 קיבלה מטוסי [[לוקהיד P-3 אוריון]] (Lockheed P-3 Orion) ב-1965.
 
משימות תובלה בוצעו על ידי טייסות מס' 1, 40, 41 ו-42 באמצעות מטוסי [[דגלס סקייטריין]] (Douglas C-47 Skytrain), [[בריסטול פרייטר]] (Bristol Freighter), ומטוסי דבון, כסיוע לצבא, לצי ולכוחות צבאיים ואזרחים במצב החירום ב[[מלאיה]], ב[[מלחמת קוריאה]], ב[[מלחמת וייטנאם]], ב[[מלחמת המפרץ]] ובמלחמה ב[[אפגניסטן]]. כמו כן הם ביצעו טיסות במסגרת פעילות שמירת השלום ב[[מזרח טימור]].
 
טייסת ה[[מסוק]]ים של החיל, טייסת מס' 3, הפעילה מסוקי [[בל 47]] שהוחלפו לאחר מכן במסוקי [[בל UH-1]] שפעלו במזרח טימור וב[[סיני]]. בנוסף הופעלו מסוקי [[ווסטלנד וואספ]] (Westland Wasp) ומסוקי [[קאמאן סי-ספרייט]] (Kaman SH-2 Seasprite).
 
במשך רוב התקופה נוהל חיל האוויר של ניו זילנד באמצעות חלוקה לשתי קבוצות: קבוצת המבצעים (Operations Group) באוקלנד שהוקמה ב-1965 וקבוצת ההדרכה (Training Group) שישבה בבסיס וויגראם. ב-[[1988]] שונה שם קבוצת ההדרכה לקבוצת התמיכה (Support Group).{{הערה|שם=היסטוריה3|1=[http://www.airforce.mil.nz/about-us/who-we-are/history/the-post-war-years.htm מידע היסטורי על תקפת המלחמה הקרה מתוך אתר חיל האוויר]}}
 
=== צמצום מבנה החיל לאחר המלחמה הקרה ===
שורה 71:
 
=== המאה ה-21 – שינויים ===
ב-2001 סיימה ממשלת הלייבור את עידן מטוסי הקרב בחיל האוויר של ניו זילנד. רכישתם של 28 מטוסי [[F-16 פייטינג פלקון]] בוטלה, וטייסות מטוסי הסקייהוק והאארמקי נסגרו.{{הערה|1=[http://www.defence.govt.nz/reports-publications/air-combat/desc-options.html מסמך בנושא הפסקת יכולות הקרב של החיל באתר משרד ההגנה]}} רוב טייסי הקרב של החיל עזבו את ניו זילנד ועברו לשרת ב[[חיל האוויר המלכותי האוסטרלי]] וב[[חיל האוויר המלכותי הבריטי]]. בשנת [[2003]] עמד מספרם של מטוסי החיל על 53 וכוח האדם (כולל אזרחים) עמד על 2523 איש.
 
ב-[[2005]] בחר משרד ההגנה את מסוקי ה-NH.90 להחליף את מסוקי הבל UH-1 והבל 47 הישנים. באותה שנה הוקמה טייסת מס' 6 שנותנת שירותי סיוע ל[[הצי המלכותי של ניו זילנד|צי המלכותי של ניו זילנד]] וצוידה במסוקי [[אגוסטה A109]].{{הערה|1=[http://www.nzherald.co.nz/armed-forces/news/article.cfm?c_id=123&objectid=10473089 כתבה באתר העיתון The New Zealand Herald מיום 31 באוקטובר 2007]}}
 
בשנים האחרונות מבצעים מטוסי [[C-130J סופר הרקולס]] ומטוסי האוריון משימות לתמיכה בכוחות [[נאט"ו]] שב[[אפגניסטן]].
בשנים האחרונות גם מתנהל דיון על החזרתם של מטוסי הסילון ולו לצורך שמירת כושרם של טייסי החיל. אחת האפשרויות שעלתה על הפרק היא אימונם של הטייסים בטיסה על מטוסי חיל האוויר המלכותי האוסטרלי.{{הערה|1=[http://www.nzherald.co.nz/nz/news/article.cfm?c_id=1&objectid=10545947 כתבה באתר העיתון The New Zealand Herald מיום 1 בדצמבר 2008]}}{{הערה|1=[http://www.nzherald.co.nz/armed-forces/news/article.cfm?c_id=123&objectid=10546026 כתבה באתר העיתון The New Zealand Herald מיום 2 בדצמבר 2008]}}{{הערה|1=[http://www.stuff.co.nz/national/politics/4521032/Air-force-considers-sending-pilots-to-Australia-for-training כתבה באתר stuff.co.nz מיום 8 בינואר 2011]}}
 
==סדר הכוחות הנוכחי==
===הטייסות===
* כנף 485 (No. 485 Wing RNZAF) הוקמה בבסיס אוקלנד (RNZAF Base Auckland) ב-1 ביולי 2002. ואליה כפופות הטייסות המבצעיות. קדמה לה כנף הקרב (Strike Wing) שאליה היו כפופות הטייסות מס 14 ו-75 במשך שנים רבות. כנף הקרב אימצה את תג היחידה של טייסת 485 של חיל האוויר המלכותי הבריטי (No. 485 Squadron RAF) ממלחמת העולם השנייה. כאשר פורקה כנף הקרב עם פרישתם של מטוסי הסקייהוק, היה צורך למצוא שם חדש לכנף שעוסקת בפיקוח על הטייסות המבצעיות והוחלט לאמץ את המספר 485 לשם החדש של הכנף.{{הערה|1=[http://www.airforce.mil.nz/about-us/news/airforce-news/archive/91/485-number-to-remember.htm כתבה על הנושא באתר חיל האוויר]}}
:* טייסת מס' 5 (No. 5 Squadron RNZAF) – מטוסי P-3 Orion. בסיס אוקלנד (RNZAF Base Auckland)
:* טייסת מס' 6 (No. 6 Squadron RNZAF ) - מסוקי SH-2 Seasprite. בסיס אוקלנד (RNZAF Base Auckland)
:* טייסת מס' 40 (No. 40 Squadron RNZAF) – מטוסי C-130J סופר הרקולס. בסיס אוקלנד (RNZAF Base Auckland)
* כנף 488 (No. 488 Wing RNZAF), הוקמה בשנים 2010-2011.
:* טייסת מס' 3 (No. 3 Squadron RNZAF) – מסוקי בל UH-1, NH90, A-109. בסיס אוהקה (RNZAF Base Ohakea)
:* יחידת ההסבה למסוקים (Helicopter Transition Unit)
:* יחידת אימוני טיסה (Flying Training)
::* טייסת אימוני טיסה (Pilot Training Squadron RNZAF) – מטוסי אימון PAC CT/4 Airtrainer. בסיס אוהקה (RNZAF Base Ohakea)
::* בית הספר המרכזי לטיסה (Central Flying School RNZAF) - מטוסי אימון PAC CT/4 Airtrainer. בסיס אוהקה (RNZAF Base Ohakea)
::* טייסת מס' 42 (No. 42 Squadron RNZAF) – מטוסי [[קינג אייר]]. בסיס אוהקה (RNZAF Base Ohakea){{הערה|1=[http://www.airforce.mil.nz/about-us/who-we-are/squadrons/default.htm מידע על הטייסות באתר החיל]}}
 
שורה 95:
* המשרד לסטנדרטים אווירונאוטים ולבטיחות (Aeronautical Standards and Safety Office)
* יחידת רפואה אווירית (Aviation Medicine Unit)
* המרכז לפיתוח כוח אווירי (Air Power Development Centre – APDC)
* סדנת תיקוני מטוסים (Aircraft Repair Depot)
* יחידת תמיכה ואימוני צניחה (RNZAF Parachute Training and Support Unit)
שורה 110:
! ארץ יצור
! יעוד
! כניסה לשירות
! כמות בשירות
|-
שורה 135:
|-
| [[קובץ: Beechcraft Super King Air (RNZAF) 092.jpg|מרכז|150px]]
| [[קינג איר]]
| {{דגל|ארצות הברית}}
 
שורה 178:
[[נס חיל האוויר המלכותי הניו זילנדי|דגלו של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד]] אושר ב-1939 ומבוסס על [[נס חיל האוויר המלכותי|זה של חיל האוויר המלכותי הבריטי]], עם האותיות NZ בתוך ה[[רונדל (תעופה)|רונדל]].
 
עד שנות החמישים, הן מטוסי "חיל האוויר הקבוע של ניו זילנד" (NZPAF) והן מטוסי חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד, טסו כשהרונדל של חיל האוויר המלכותי הבריטי מוטבע על גביהם. לעתים שימשו האותיות NZ כקידומת למספר הסידורי של המטוס כאמצעי זיהוי לאומי. לעתים קרובות הוטבעו דמות של [[קיווי (עוף)|קיווי]] או של [[שרך]] כסוף (silver fern) בצבע לבן על רקע שחור או [[דגל ניו זילנד]] על גבי מטוסי החיל ואף על מטוסי חיל האוויר המלכותי הבריטי שצוותם היה ניו זילנדי. צורת המפה של ניו זילנד עם דמות קיווי על גביה הופיעו על גבי זנבות מטוסי הקנברה שטסו מסינגפור בתקופת מצב החירום במלאיה למטוסי הונום שהשתתפו בעימות זה היה מוטבע קיווי לבן על גבי זנב המטוס שהיה צבוע בשחור.
החל מאמצע שנות החמישים הובחן הרונדל של חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד על ידי ענף של השרך הכסוף שהוטבע על גבי העיגול האדום הפנימי. נעשו ניסיונות עם כמה צבעים, כולל ירוק, זהב ולבסוף לבן. שני הצבעים הראשונים היו קשים מדי להבחנה וענף השרך בצבע הלבן היה דומה מדי לנוצה לבנה שהייתה סמל יותר מדי רב משמעי,{{הערה| נוצה לבנה שימשה בתקופת מלחמת העולם הראשונה כסימן לגברים שלא לבשו מדים מסיבה מוצדקת או כמחווה של נשים כלפי גברים שלא לבשו מדים. המנהג חודש גם במלחמת העולם השנייה. בזמנים אחרים ובמקומות אחרים הייתה הנוצה הלבנה סמל לאומץ לב או לשלום מצד אחד או לפחדנות או ל[[פשיזם]] מצד שני. ראו [http://www.spartacus.schoolnet.co.uk/FWWfeather.htm מידע על "מסדר הנוצה הלבנה"] או [http://www.ppu.org.uk/poppy/new/tx_feather.html מידע על ארגון "הפרג הלבן"]}} כך שהרעיון של סמל השרך נזנח והוחלט להשתמש בדמות הקיווי שאומץ בסוף שנות השישים. בשנות השמונים, מסיבות של שיפור ההסוואה, נמחק לפעמים הצבע הלבן ונותרה דמות הקיווי האדום על רקע עיגול כחול (על גבי מטוסי ההרקולס, האארמקי והסקייהוק). כיום גרסת רונדל הקיווי היא של קיווי שחור בתוך מעגל שחור (על גבי מטוסי ההרקולס ומסוקי הבל UH-1), או גרסה דומה בגווני אפור (על גבי מטוסי האוריון והסי ספרייט). המקור של הקיווי תמיד מופנה לקדמת המטוס וכאשר הוא מוטבע על גבי הכנפיים, רגליו של הקיווי מופנות פנימה כלפי גוף המטוס.
 
==דרגות ומדים==