העפלה מארצות המזרח – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תו כיווניות
תגית: תו כיווניות מפורש
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1, \1גרפי\2
שורה 33:
החל משנות ה-30, הפכה הנהגת הקהילות היהודיות במזרח להיות ציונית ברוח [[ציונות מדינית|הציונות המדינית]] מבית מדרשו של [[הרצל]], ושיתפה פעולה עם [[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועות הנוער החלוציות]].
 
בתקופה זו עלו בין 4,000 ל-7,000 עולים בנתיבים שונים ביבשה, בים ובאוויר {{הערה|1=אפרים דקל מציין בספרו "בנתיבי הבריחה" מספר כולל של 12,000 עולים מארצות המזרח. אם מפחיתים ממספר זה כ-8,000 עולים בתקופה הראשונה מקבלים מספר של 4,000 עולים בתקופה השנייה. עם זאת, מרכז המידע של הפלמ"ח נוקב במספר 7,500 עולים בנתיבים היבשתיים בשנים 1948-1939.}}.
 
===הארגון הארץ ישראלי===
שורה 59:
מעט לאחר [[הפרהוד]] הקהילה היהודית בבגדאד נמצאה במצוקה ומשפחות הביעו עניין בשליחת בני נוער לעלות לארץ ישראל. שליחת העלייה הראשונה הייתה [[מזל מוצרי]], שנשלחה על ידי [[עליית הנוער]] לעיראק ב[[פברואר]] [[1942]] במסווה של ארכיאולוגית חובבת כדי ליצור קשר עם המעוניינים לעלות לארץ ישראל וליצור קשרים בין הקהילה למוסדות העלייה. את העלייה הבלתי לגאלית מעיראק ארגן מ-[[1942]], שליח המוסד לעלייה ב' [[מאיר מרדור|מוניה מרדור]]. הוא הגיע לבגדאד במסווה של חייל בריטי, וקשר קשרים עם ההנהגה היהודית ועם אנשי [[המחתרת הציונית בעיראק|התנועות הציוניות]]. בעקבותיו נשלחו לבגדד [[שמריהו גוטמן]], [[אנצו סרני]] (בכיסוי של איש "סולל בונה" ) ועזרא כדורי. ראשוני העולים לא היו יהודי עיראק, אלא החיילים היהודים שהגיעו מ[[פולין]] לעיראק במסגרת [[צבא אנדרס]], והעדיפו לערוק מהצבא ולהגיע לארץ ישראל (איתם באו גם 716 [[ילדי טהראן]], שאושרה כניסתם לארץ). האנגלים פעלו נמרצות כנגד פעילות העולים, ואף שלחו לשם קצין בולשת מיוחד, דבר שהקשה מאוד על המלאכה. העולים הראשונים בקרב יהודי עיראק היו בני נוער, חברי תנועות הנוער החלוציות, אחריהם עלו גם בעלי משפחות.
 
התנועה הייתה ב"מאה ואחת דרכים, אחת קשה מחברתה" {{הערה|1= כדברי ההיסטוריון [[מרדכי נאור]], בתוך: דוד סילורה, '''ההעפלה מארצות המזרח''', בתוך "עידן" 1, [[יד בן צבי]], 1982, עמ' 118}}. אחת מדרכי התנועה במדבר, בין בגדד לגבול הצפון של ארץ ישראל, הייתה תוך הסתייעות בנהגי "[[אגד]]", שנסעו לעיראק לצורכי הצבא הבריטי והבריחו במכוניותיהם עולים רבים ואף [[נשק]].
 
בשנת [[1947]] הובאו מעפילים מעיראק גם דרך האוויר. ביוזמת דוידקה נמרי גויסו שני טייסים אמריקאיים, שהציעו את מטוסם לאנשי המוסד לעלייה ב' תמורת תשלום ובתיאום עם ארגונים ציוניים בעיראק, בוצעו שלושה מטסים לארץ זו. השליח הארצישראלי [[שלמה הלל]] (לימים [[יושב ראש הכנסת]]) נחת עם הטייסים והצליח לארגן קבוצה מקרב [[יהדות עיראק|יהודי עיראק]] שיעלו במהירות על המטוס, שנחת בחשאי בשדה פתוח בבקעת יבנאל. בסך הכל הובאו במבצע זה, שכונה בשם "[[מבצע מייקלברג]]", 150 איש.
שורה 96:
* אפרים בן-חיים, [http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1001055 ההעפלה מצפון אפריקה: שלוש אוניות, 1947], "שורשים במזרח", קובץ א, 1986, עמ' 320-241.
* צבי זוהר, [http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1000193 העפלה ועלייה ב' מסוריה בשנות הארבעים: תובנות והרהורים], "פעמים", 66, חורף תשנ"ו, עמ' 69-43.
* עוזיאל שמאלץ, [http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1000408 העלייה ההמונית מאסיה ומצפון אפריקה: הבטים דמוגראפייםדמוגרפיים], "פעמים", 39, תשמ"ט 1989, עמ' 63-15.
* דפנה צמחוני, [http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1000601 ממשלת עיראק והעלייה הגדולה של היהודים לישראל], "פעמים", 39, תשמ"ט 1989, עמ' 102-64.
* מיכאל מ. לסקר, [http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1000478 עליית יהודי מרוקו. מדיניות הממשל ועמדת הארגונים היהודיים בעולם- 1956-1949], "שורשים במזרח", קובץ ב, 1989, עמ' 367-315.