שרה ואנג'לינה גרימקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 42:
האחיות הצטרפו בשנת [[1835]] לארגון נשים שפעל למען ביטול העבדות ובו היו חברות נשים נוספות מהקהילה הקוויקרית דוגמת לוקרציה מוט. הארגון לא זכה לעידוד מהקהילה הקוויקרית ואף הותקף מצד גורמים שונים מהקהילה ומחוצה לה.{{הערה|שם=פרי125|.Perry, ''Lift Up Thy Voice'' p. 125}} הארגון הוקם מלכתחילה עקב תחושת הנשים כי למרות שתמיכתן בארגון למען ביטול העבדות התקבלה בשמחה, הרי שלא ניתן להן מקום בשורות הארגון עצמו. באופן זה, לעתים קרובות הרגישו נשים את חוסר השוויון העמוק בין נשים וגברים בארצות הברית דווקא במסגרת פעילות נגד העבדות ולמען שוויון. הגברים דאגו לכך שהנשים יישארו במקומן "הראוי", דהיינו יחזיקו בתפקידים שזוהו כנשיים גם במסגרת הפעילות לביטול העבדות, ממש כפי שבעלי העבדים בתורם דאגו לכך שהשחורים לא יזכו ל[[אמנציפציה]].{{הערה|Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 125}} בתמיכתה של לוקרציה מוט, שהייתה בעצמה כומרה חשובה בקהילה הקוויקרית, אנג'לינה ושרה גרימקה התנערו סופית מאגודת החברים הקוויקרית של פילדלפיה והתפנו להקדיש עצמן לאגודה האמריקאית נגד העבדות. {{הערה|שם=פרי125}}{{ש}}
 
בשנת [[19361836]] עברו ל[[ניו יורק]] ואחרי תקופת הכשרה בנושא היו מוכנות לצאת למאבק לביטול העבדות. לראשונה מזה זמן רב הרגישו בביטחון שהן ממלאות את ייעודן ושהן מוקפות בחברים שהם שותפים אמתיים לדרך. שרה פרסמה את ה"אגרת אל הכמורה של המדינות הדרומיות" שעוררה הדים רבים בדרום, ועל אף שנאסרה לפרסום והפצה במדינות הדרומיות בכל זאת נקראה בידי רבים. היא בחרה את מטרתה היטב שכן חלק נרחב מאנשי הכמורה בדרום קראו שוב ושוב לבחון את סוגיית העבדות, אך הנושא דוכא בידי פוליטיקאים ואנשי ממון.{{הערה|PPerry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 145}}. שרה כתבה:
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=האדם נברא נמוך רק במעט מהמלאכים, הוכתר בתהילה וכבוד ונוצר להיות סגנו של האל עלי אדמה - אבל העבדות חטפה את שרביט השלטון מידיו, העבדות תפסה באחיזת ברזל את הישות דמוית האל וקרעה מעל ראשה את כתר המלכות. העבדות שדדה מהאדם את מלכותו, שמה אותו בקולר וכבלים ובכך רמסה את דמות האל לאבק... ביד אחת אנו אוחזים בצלב של ישו ובשנייה אנו אוחזים בצווארו של עבד נרדף!|מקור=Sarah Moore Grimke, An epistle to the clergy of the southern states, 1836}}