הבדלים בין גרסאות בדף "רעידת האדמה בליסבון (1755)"

מ (הסרת תו כיווניות)
 
==ההתמודדות עם הרעידה==
במזל רב יצאה המשפחה המלכותית ללא פגע. לאחר שהגיעו ל[[מיסה]] בבוקר האירוע, ביקשה אחת מבנות המלך [[ז'וזה הראשון, מלך פורטוגל]] לנפוש הרחק מליסבון, וכבקשתה עזבו המלך ואנשי חצרו את העיר. לאחר האסון פיתח ז'וזה הראשון פחד משהייה בין [[קיר]]ות, ואנשי חצר המלך שוכנו בקומפלקס ענק של [[אוהל]]ים וביתנים בגבעות אז'ודה, בפרבריה של ליסבון. ה[[קלאוסטרופוביה]] של המלך לא דעכה, ורק יום לאחר מותו החלה בתו, [[מריה הראשונה]], בבניית [[ארמון אז'ודה]], באותו מקום בו עמד מחנה האוהלים. בנוסף למלך, שרד גם ראש הממשלה [[סבשטיאאו דה מלו]], ה[[מרקיז]] מפומבל, את הרעידה. דווח כי לאחר הרעש אמר דה מלו "כעת? קברו את המתים והאכילו את החיים", ומיד החל בשיקום והבראת העיר. הוא שלח לעיר [[כבאי]]ם לכיבוי השריפות, והורה על פינוי אלפי הגופות טרם יופצו מחלות. בניגוד לנוהג המקובל ולרצונותיהם של נציגי הכנסייה, גופות רבות הועלו על [[דוברה|דוברות]] ונקברו בים. [[גרדום|גרדומים]] הוקמו במספר נקודות בליסבון כדי למנוע אנדרלמוסיה בעיר ההרוסה, ובעיקר במטרה למנוע מעשי [[ביזה]] ברחבי העיר. לפחות 34 אנשים הוצאו להורג. הצבא הפורטוגזי כיתר את העיר לשם עצירת אנשים שיוצאים מהעיר ויכולים לעזור בפינוי ההריסות.
 
זמן קצר לאחר הרעידה שכרו ראש הממשלה והמלך [[אדריכל]]ים ו[[מהנדס]]ים, ותוך פחות משנה לאחר מכן הייתה ליסבון נקייה מהריסות ותחת בנייה מסיבית. המלך היה נלהב מבניית עיר חדשה ומתוכננת היטב: [[כיכר עירונית|כיכר]]ות גדולות ו[[שדרה|שדרות]] רחבות היה ה"[[מוטו]]" החדש של ליסבון. כשנדרש ראש הממשלה לצורך ברחובות כה רחבים הוא ענה: "יום אחד הם ייחשבו לצרים" (um dia hão-de achá-las estreitas); ואכן, כיום הרחובות הרחבים מועילים במיוחד לאור התחבורה הכבדה בליסבון.