הרגימנט הארץ-ישראלי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏היסטוריית שירות: לשון יותר ראויה ופחות מליצית
שורה 71:
בהגיעו ללוב הוצב הגדוד במחנות בסביבת העיר [[בנגזי]] מקום בו שהו החיילים כשנה, אך שוב נכונה לחיילי הגדוד אכזבה, כאשר גם בלוב הם המשיכו לעסוק בתפקידי שמירה ושירותים. באוקטובר 1943 בתקופת חגי ראשית שנת [[תש"ד]] נערכה בגדוד מסיבת חג. באולם הונפו מספר דגלי [[מגן דוד]]. מפקד הגדוד פקד על הקצין היהודי הבכיר בוותק ובדרגה המייג'ר דן אפשטיין (לימים האלוף [[דן אבן]]) להוריד את הדגלים והללו הוסרו על ידי שוטר צבאי. בגדוד פרץ מרד שבסופו, לאחר מספר פעמים בהם הונף שוב הדגל ולאחר שהונפו הדגלים שוב בטקס חגיגי, הוטל על חיילי הגדוד לצאת מן הבסיסים למשך מספר ימים, כל החופשות בוטלו ומחיילי הגדוד נלקחה תחמושתם, אך הוטל עליהם להמשיך בפעולות שגרה ללא תחמושת. לאחר תקריות אלה נראה היה כי הבריטים נעתרו לדרישת חיילי הגדוד לצאת ולהלחם בחזית, כאשר הגדוד החל לעבור אימונים מתקדמים בנשק חדיש. למרות האימון לא נשלחו חיילי הגדוד לחזית.
 
ב-[[23 במרץ]] 1944 ניתנה פקודה לחיילי הגדוד הראשון ששהו בארץ ישראל להכון ליציאה מן הארץ. החיילים סברו כי הם יוצאים להלחם בחזית, אך לאכזבתם הוברר להם כי הם יצאו למצרים לשמירה על בסיסי הצבא הגדולים שבה. החלה תסיסה בקרב חיילי הגדוד והמפקדים הבריטים ביקשו מהם להזדייןלהתאזר בסבלנות. בקיץ 1944, כאשר החל המשא ומתן המדיני בין הבריטים להנהגת היישוב על הקמת בריגדה עברית, ניתנה הוראה לחיילי הגדודים, על ידי הנהגת היישוב להבליג כדי לא לפגוע במשא ומתן. הנציג הבכיר של ההגנה בגדודים, המייג'ר שלמה רבינוביץ', (לימים האלוף [[שלמה שמיר]]) ונציגי ההגנה האחרים בגדודים נאלצו להפעיל את כל השפעתם למניעת תקריות חמורות.
 
רק בערב [[ראש השנה]] [[תש"ה]], ב-[[18 בספטמבר]] [[1944]], לקראת סיום המלחמה, הגיעה אל הגדודים ההודעה על הקמת [[הבריגדה היהודית]], היא החטיבה היהודית הלוחמת שתהיה חטיבת [[חיל רגלים]] מורחבת עם מרכיבים [[אוגדה|אוגדתיים]] ותצא לשדה הקרב, אשר תוקם על בסיס שלושת גדודי הרגימנט הארץ ישראלי.