חיים ברלין – הבדלי גרסאות

בשנת תרנ"ב (1892) נסגרה הישיבה בוולוז'ין, ור' חיים ברלין נתקבל כאב"ד בקוברין. על אף שבא ממשפחת 'מתנגדים מובהקת', היה נערץ אף בחוגי ה[[תנועת החסידות|חסידים]] שבקוברין, שהייתה עיר חסידית ברובה. לדרשותיו יצא מוניטין בעיר, ובית הכנסת הגדול היה מלא מפה לפה כשהיה דורש. בחגים, המתה דירתו מרוב מבקרים, ואפילו החסידים המובהקים ביותר היו יושבים לפניו, ושותים בצמא את דבריו ורעיונותיו. אף שקהילת קוברין הייתה חשובה, בכל זאת לא ספקה את רוחו ואת רוח משפחתו. מספר עיירות פנו אליו שיכהן אצלן ברבנות, ולאחר ארבע שנים בלבד בקוברין, נתקבל להיות אב"ד ביליזבטגרד (כיום [[קירובוגרד]]). עיר זו נחשבה כשממה רוחנית, ואעפ"כ החליט ר' חיים להשפיע דווקא שם. הוא השתדל הרבה בחיזוק ושמירת חיי הדת בעיר - לסגור בתי מסחר של יהודים בשבת, לחזק נשים בהלכות טהרה, לתקן תקנות בענייני שחיטה בבית המטבחיים ועוד. בעיר לא היו הרבה יהודים שהיה בהם "ריח של תורה", ור' חיים לא שבע נחת מרבנותו בעיר זו. זו הסיבה שבשנת 1903 ניהל משא ומתן עם קהילת וולקוביסק על קבלת משרת הרבנות בעיר זו, אולם בשל התנגדות נמרצת של בני הקהילה המקומית, ובשל העובדה ש"הנני בידם גם בדברים שבממון", נאלץ להשיב את כתב הרבנות שקיבל. לאחר כעשר שנים בעיר (תרנ"ו-תרס"ה), ולאחר פרעות שהחלו ברוסיה בערים שונות, החליט ר' חיים לעלות לארץ ישראל. כבר בשנת 1902 הוצע לו להיות רבה של [[יפו]] אך הוא סירב ‏‏‏[http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16857 מכתב של האדר"ת לרב קוק ב'''אגרות הראי"ה א'''', עמ' שעב]. התשוקה לעלות לארץ ישראל קוננה בלב משפחת ברלין מאז ומתמיד, וכפי שכבר סבו ר' יעקב ברלין עלה לארץ ישראל בשנת תרי"ג (1853). גם אביו הנצי"ב התכונן לעלות לא"י אחרי סגירת הישיבה, אולם חלה בוורשה בדרכו לארץ בשנת תרנ"ג ונפטר שם. השאיפה הפכה למציאות, ור' חיים החליט לעלות ולהשתקע בארץ ישראל.