עמוס לוינברג – הבדלי גרסאות

 

==ביוגרפיה==

 

לוינברג נחשף למידע מודיעיני רב במסגרת תפקידו. בהיותו סקרן, ועקב רשלנות של מפקדיו ועמיתיו, עיין גם במסמכים שאמורים היו להיות חסויים מפניו. מידע רב ממסמכים אלה נאצר ב[[זיכרון|זיכרונו]] הפנומנלי. תא"ל (מיל') [[ראובן ירדור]], מראשי אמ"ן באותה עת, אמר: "מי לא הכיר את הקצין הסקרן בעל הזיכרון הפנומנלי, שהאמביציה שלו לדעת הכול - אבל הכול - שברה כל מידור אפשרי ב[[אמ"ן]] עוד לפני המלחמה".{{הערה|שם=Moshe|1=ראיון לכתב "[[מעריב]]" יצחק לץ, מצוטט בספר '''סיירת מטכ"ל''', עמ' 104}}

 

ב-[[3 באוקטובר]] [[1973]] נשלח על ידי מפקדו למוצב החרמון הישראלי, לטענתו – כעונש, ועל מנת שלא יתרוצץ למפקדו בין הרגליים, כדי למלא את מקום מפקד בסיס '''ברוש''', יחידת המשנה של [[יחידה 848|יחידת האזנה 848]]. בערב [[6 באוקטובר]] 1973, שעות אחדות לאחר פרוץ הקרבות, נכבש מוצב החרמון על ידי כוח קומנדו סורי, ו-26 מחייליו, ולוינברג בתוכם, נפלו בשבי הסורים (חמישה חיילים נוספים נשבו רק ב-[[12 באוקטובר]] 1973). על מה שראה מיד לאחר שנשבה והוצא מן המוצב, סיפר{{הערה|אביעזר גולן, '''מוצב החרמון: הפצע''', מתוך מוסף מיוחד של "[[ידיעות אחרונות]]" במלאת 10 שנים למלחמה, 16.9.1983}}:

{{ציטוט|תוכן=ראיתי מטוסים שלנו בורחים מערבה, לכיוון טבריה ומטולה. ראיתי את הטילים דולקים אחריהם ופוגעים ומצנחים נפתחים. הייתה לי הרגשה שהמדינה התמוטטה...|מרכאות=כן}}

סג"ם [[אברהם וייס]] היה [[קצין מודיעין]] שנפל בשבי בתחילת מלחמת יום הכיפורים וקיבל [[ציון לשבח]] מ[[קצין מודיעין ראשי]] על התנהגותו בשבי. כשנשאל לדעתו על לוינברג, השיב וייס: {{ציטוט|תוכן=אני ממש לא ממליץ לשפוט אנשים במצבים האלה. אני לא חושב שהאמירה של מפקדיו של לוינברג שהוא היה צריך להתאבד או שהיה צריך להעמיד אותו למשפט על בגידה היא רצינית. אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו. כל אחד מגיב אחרת לגמרי למצבים הללו.{{הערה|1=רונן ברגמן וגיל מלצר, '''[http://www.pnz.co.il/article.php?id=226 זמן אמת - המהדורה המעודכנת]''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]], עמ' 445 }} }}

 

 

==לקריאה נוספת==

 

==קישורים חיצוניים==

 

== הערות שוליים ==