מלקולם גלדוול – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
טוסברהינדי (שיחה | תרומות) מ קישורים פנימיים |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 36:
הציונים של גלדוול לא היו טובים מספיק עבור האוניברסיטה בשביל שיוכל להתקבל ללימודי תואר שני. גלדוול אמר על כך: "התקופה בקולג'... לא הייתה הזמן הכי פורה אינטלקטואלית עבורי". בעקבות זאת, הוא החליט ללכת לנושא הפרסום. לאחר שנדחה על ידי כל משרד פרסום שאליו פנה, הוא קיבל תפקיד בעיתון "הצופה האמריקאי" ועבר ל[[אינדיאנה]]. לאחר מכן הוא כתב עבור "דעה בחדשות", עיתון שמרני בבעלות מיונג מון, כומר באיחוד הכנסיות. בשנת [[1987]], גלדוול החל לכתוב על עסקים ומדע עבור ה[[וושינגטון פוסט]], שם עבד עד 1996. גלדוול ניסח בספרו '''מצוינים''' כלל בשם חוק 10,000 השעות. לפי כלל זה, על מנת להפוך למומחה בנושא מסוים יש להתאמן בו כ-10,000 שעות, דבר שלוקח בסביבות ה-10 שנים. גלדוול ציין איך כלל זה מתקיים גם לגביו: "הייתי בהתחלה חסר יכולת תפקוד והרגשתי כמו מומחה בסוף. זה לקח 10 שנים, בדיוק הזמן שצריך".
כשהוא התחיל ב[[ניו יורקר]] בשנת 1996, הוא רצה לכתוב על "המחקר האקדמי הנוכחי שלי על תובנות, תאוריות, כיוון או השראה". משימתו הראשונה הייתה לכתוב כתבה על [[אופנה]]. במקום לכתוב על אופנה ברמה גבוהה, העדיף גלדוול לכתוב קטע על אנשים שמייצרים חולצות טריקו, ואמר: "זה היה הרבה יותר מעניין לכתוב כתבה על מישהו שעושה חולצת טי עבור $8 מאשר לכתוב על שמלה שעולה 100,000{{כ}}$. אני מתכוון, אתה או אני יכולים לייצר שמלה תמורת 100,000 דולר, אך ליצור חולצת טי עבור $8 - זה הרבה יותר קשה". גלדוול נהיה פופולרי בזכות שני מאמרים שכתב בניו יורקר בשנת 1996: "נקודת המפנה" ו"Cool hunt". שני אלו יהוו את בסיסו של ספרו הראשון של גלדוול, '''[[נקודת המפנה]]''', אשר עליו קיבל מראש מקדמה של מיליון דולרים. גם כיום, גלדוול ממשיך לכתוב עבור ה[[ניו יורקר]]. הוא
== עבודתו ==
| |||