מצרים (עם) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 56:
מידת הזהות המצרית של העם המצרי, כביטוי לתחשות זהות קולקטיבית, משתנה בכל שלב בהיסטוריה. שאלות הזהות הגיעה לשיאה במאה ה-20 כאשר המצרים ביקשו להשתחרר מהכיבוש ה[[האימרפיה הבריטית|בריטי]], אשר הוביל לעליית הלאומית המצרית החילונית על פני הטריטוריה של מצרים המודרנית (הידועה גם בשם "פרעוניזם"). לאחר שהמצרים קיבלו את עצמאותם מבריטניה, צורות אחרות של לאומיות התפתחו, כולל הלאומיות הערבית החילונית וכן האיסלאמיזם.
ה"פרעוניזם" עלה לגדולה פוליטית בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 במהלך הכיבוש הבריטי, כאשר מצרים התפתחה בנפרד מיתר העולם הערבי. חלק מהמעמד הגבוה אשר [[התמערבות|התמערב]] ביותר טען כי מצרים היא חלק מה[[ציביליזציה]] של [[הים התיכון]]. אידיאולוגיה זו התפתחה בעיקר מתוך ההיסטוריה הטרום-האיסלמית הארוכה של המדינה, הבידוד היחסי של עמק הנילוס והאתניות שבעיקר הומוגנית של התושבים. אחד התומכים הבולטים של הפרעוניזם היה טה חוסיין אשר אמר כי "פרעוניזם מושרש עמוק ברחותיהם של המצרים. זה יישאר כך, וזה חייב להמשיך להתחזק. המצרי הוא פרעוני לפני שהוא ערבי".
הפרעוניזם נהפך לצורך הביטוי הדומיננטית ביותר בתנועה האנטי-קולוניאליסטית במצרים לפני [[מלחמת העולם הראשונה]] ו[[בין שתי מלחמות העולם]]. בשנת [[1931]], בעקבות ביקור במצרים, [[לאומנות|לאומן]] [[ערבים|ערבי]]-[[סוריה|סורי]] בשם [[סאטי אל חוסרי]] ציין כי "[המצרים] לא נאחזו ברגש לאומי ערבי; לא קיבלו את כך שמצרים היא חלק מהאדמות הערביות, ולא הכירו בכך שהם המצרים הם חלק מהאומה הערבית". [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] המאוחרות היו במידה רבה תקופה מכוננת בלאומיות הערבית במצרים בעקבות מאמצים של [[אינטלקטואל|אינטלקטואלים]] סורים, [[פלסטינים]] ו[[לבנון|לבנונים]].
| |||