הבדלים בין גרסאות בדף "אוליבייה מסייאן"

אין תקציר עריכה
[[קובץ:Olivier Messiaen 1930.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אוליבייה מסייאן, 1930]]
'''אוליבייה מסייאן''' (ב[[צרפתית]]: '''Olivier Messiaen'''{{כ}}; [[10 בדצמבר]] [[1908]] - [[27 באפריל]] [[1992]]) היה [[מלחין]], נגן [[עוגב]], ו[[צפרות|צפר]] [[צרפתי]].
 
מסייאן נכנס ל[[קונסרבטוריון|קונסרבטואר]] של [[פריז]] בגיל 11. בין מוריו היו [[פול דיקא]], [[מוריס עמנואל]], [[שארל-מארי וידור]] ו[[מרסל דיפרה]]. הוא התמנה לנגן עוגב ב[[כנסייה|כנסיית]] [[השילוש הקדוש]] ב[[פריז]] בשנת [[1931]], משרה בה התמיד עד מותו. עם נפילת פריז בידי ה[[נאצים]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], בשנת 1940, נלקח מסייאן בשבי ה[[גרמניה|גרמנים]], ובמחנה השבויים חיבר את [[רביעייה לקץ הימים]] לארבעת הכלים שעמדו לרשותו, [[פסנתר]], [[כינור]], [[צ'לו]] ו[[קלרנית]]. את היצירה ביצעו לראשונה מסייאן וחבריו לשבי לפני קהל של שבויים וסוהרים, עם השנים נהייתה זו היצירה המפורסמת ביותר שלו. מסייאן החל לעבוד בקונסרבטואר של פריז כפרופסור ל[[הרמוניה]] זמן קצר לאחר שחרורו בשנת [[1941]], וכפרופסור ל[[הלחנה|קומפוזיציה]] בשנת [[1966]], במשרות אלה החזיק עד לפרישתו לגמלאות בשנת [[1978]]. בין תלמידיו הנודעים היו [[פייר בולז]], [[איבון לוריו]] (שהייתה בהמשך לאשתו השנייה של מסייאן), [[קרלהיינץ שטוקהאוזן]], [[יאניס קסנאקיס]], [[ויליאם בולקום]] ו[[ג'ורג' בנג'מין]].
 
==קריירה בנגינה ובהלחנה==
 
בשנת 1927 התוודע מסייאן לראשונה לעוגב, בקורס העוגב של דיפרה. משנת [[1929]] החליף בקביעות את נגן העוגב בכנסיית השילוש הקדוש בפריז, שרל קווף, שהיה חולה, ולאחר מותו בשנת 1931 קיבל את המשרה, בתמיכתם הפעילה של מוריו ואחרים שהכירו ביכולתו. מסייאן נשאר בכהונתו זו למשך יותר מששים שנה.
 
מסייאן ביקר ב[[ארצות הברית]] בשנת [[1947]], כאשר המוזיקה שלו בוצעה שם ב[[ניצוח]] קוסביצקי ו[[לאופולד סטוקובסקי]]. "טורנגאלילה" שלו בוצעה שם לראשונה בשנת 1949, בניצוח [[ליאונרד ברנשטיין]]. במהלך תקופה זו לימד, נוסף לשיעורי ניתוח מוזיקה בקונסרבטואר בפריז, גם ב[[בודפשט]] בשנת 1947 וב[[טנגלווד]] ב-1949. בחודשי הקיץ של 1949 ו-1950 לימד ב[[סמינר הקיץ למוזיקה חדשה]] ב[[דרמשטדט]], [[גרמניה]]. מסייאן מעולם לא כתב ב[[שיטת שנים-עשר הטונים]] בעצמו, אבל אחרי שלוש שנים של הוראת ניתוח [[פרטיטורה|פרטיטורות]] שעשו שימוש בטכניקה זו, כגון יצירותיו של [[ארנולד שנברג]], החל לערוך ניסויים בדרכים ליצירת [[סולם (מוזיקה)|סולמות]] של יסודות אחרים (כולל משך זמן, הטעמות ו[[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]]), המקביל לסולם הצלילים הכרומטי. תוצאת החידושים האלה הייתה היצירה "Mode de valeurs et d'intensités" לפסנתר (מתוך "ארבעה אטיודים רתמיים") שתוארה שלא במדויק כיצירה הראשונה שכל-כולה [[סריאליזם]], אם כי הייתה לה השפעה רבה על ראשוני המלחינים הסריאליים ב[[אירופה]], ביניהם [[פייר בולז]], קארל גויוורטס ו[[קרלהיינץ שטוקהאוזן]]. בתקופה זו ערך גם ניסויים ב[[מוזיקה קונקרטית]], מוזיקה לצלילים מוקלטים.
 
==שירת ציפורים ושנות ה-60'השישים==
 
בשנת 1952 התבקש מסייאן לספק קטע מבחן ל[[חליל]]נים המבקשים להתקבל לקונסרבטואר הפריזאי. הוא נענה בחיבור היצירה Le merle noir ("ה[[שחרור]]") לחליל ופסנתר. ציפורים ושירתן קסמו למסייאן במשך שנים והוא שיבץ אותן בכמה מיצירותיו הקודמות, אך היצירה לחליל מבוססת בשלמות על שירת השחרור. הוא העלה התפתחות חדשה זו למפלס חדש ביצירה התזמורתית משנת 1953, Réveil des oiseaux ("יקיצת הציפורים") - היצירה מבוססת כמעט כולה על שירת ציפורים ומסתמכת על אותן ציפורים, שאפשר לשמוע בין שעת חצות לצהרי היום באזור ה[[הרי יורה|יורה]]. מתקופה זו ואילך מיזג מסייאן שירת ציפורים בכל חיבוריו ובאחדות מיצירותיו מופיעות הציפורים הן בשם והן בחומר (לדוגמה, קובץ של שלושה-עשר קטעים לפסנתר בשם "קטלוג הציפורים", שכתיבתו הסתיימה בשנת [[1958]]
ו-La fauvette des jardins משנת 1971) יצירות אלה, שאין לראות בהן בשום פנים תעתיק פשוט לתווים של שירת ציפורים, הן פואמות סימפוניות, המשרות על המאזין את אווירת המקום. [[פול גריפיתס]] מציין, שמסייאן עלה ברגישות ומודעות לצפרות על כל מוזיקאי שקדם לו וכמשקיף מוזיקלי ומתעד שירת ציפורים עלה כל [[צפרות|צפר]] שקדם לו.
[[קטגוריה:מסדר האמנויות והספרות]]
[[קטגוריה:זוכי פרס לאוני סונינג למוזיקה]]
[[קטגוריה:זוכי פרס ארסמוס]]
משתמש אלמוני