ההגמוניה הספרטנית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←מסע המלחמה הספרטני לפרס: הם יכלו לבחור מנהיג בהטלת מטבע, להתאבד קולקטיבית או להתאסלם. |
מ אופציות אלה לא עמדו לפניהם. הם היו חייבים לחזור ליוון. |
||
שורה 29:
===מסע המלחמה הספרטני לפרס===
{{הפניה לערך מורחב|מסע אגסילאוס השני לאסיה}}
בשנת [[448 לפנה"ס]] הגיעה אתונה להסכם שלום עם פרס ([[שלום קאליאס]]), וספרטה הגיעה להסכם כזה בשנת [[411 לפנה"ס]].{{הערה|במטרה לקבל זהב פרסי לצורך המלחמה באתונה.}} לאחר המלחמה הפלופונסית, קיבלה פרס מידיה של ספרטה את כל נחלותיה של אתונה באסיה. בשנת [[401 לפנה"ס]], מרד הנסיך הפרסי [[כורש הצעיר]] בשלטונו של אחיו [[ארתחששתא השני]]. לכורש היו קשרים מעולים עם היוונים, והוא הכיר היטב את יתרונותיהם כלוחמים. למזלו, המלחמה הפלופונסית הותירה יוונים רבים מבוטלים, והללו היו נכונים להשכיר עצמם כשכירי חרב לכל המרבה במחיר. עד מהרה קיבץ כורש צבא של 12,000 שכירי חרב יוונים בפיקודו של [[קלארכוס]], לשעבר ההרמוסטס הספרטני של [[ביזנטיון]]. אף ספרטה שלחה לעזרתו 700 לוחמים.{{הערה|[פלוטרכוס, "'''חיי ארתחששתא'''", 4].}} כורש הובס ב[[קרב קונקסה]], וחייליו היוונים מצאו עצמם ללא פרנסה וללא פיקוד. בלית ברירה הם פתחו במסע ארוך במטרה להגיע לאדמה יוונית, מסע שנודע בשם "[[מסע הרבבה]]".
בטווח הקרוב, השפעתו של מסע הרבבה הייתה מעטה, אולם הוא שינה לחלוטין את דעות היוונים בנוגע לפרסים. רבבת יוונים, ללא מורי דרך, כסף או מזון, הצליחו לחצות את פרס תוך שהם מקיימים את עצמם ולהגיע בשלום. עם זאת, הערים היווניות שתמכו בכורש, חששו מפני נקמה, והם פנו לספרטה בבקשה לעזרה. בתגובה, שיגרו הספרטנים בסתיו [[400 לפנה"ס]]{{הערה|Rhodes, p. 226}} או בראשית [[399 לפנה"ס]]{{הערה|שם=עמית 427}} צבא שכלל כ-5,000 חיילים רגלים ו-400 פרשים בראשותו של המצביא תיברון. על הצבא הפרסי בזירה זו פיקד ה[[סטראפ]] [[טיספרנס]], אשר נחשב למצביא ומדינאי מוכשר. תיברון הובס בידי טיספרנס, וגורל דומה פקד את מחליפו [[דקרילידס]]. בשנת [[398 לפנה"ס]] החליט [[אגסילאוס השני]] מלך ספרטה לצאת בעצמו לאסיה עם 8,000 חיילים נוספים. אלא שאז נתנה הרודנות הספרטנית לראשונה את אותותיה, כאשר [[תבאי]] אתונה ו[[קורינתוס (עיר)|קורינתוס]] סירבו להשתתף במסע המלחמה. התבנים הגדילו לעשות, וכאשר אגסילאוס רצה להקריב ל[[ארטמיס]] על אדמתם קודם יציאתו, הם הפכו את המזבח עם הקורבנות עליו. אגסילאוס לא סלח על העלבון.
| |||