פתיחת התפריט הראשי

שינויים

 
במדרש מתואר שהלווייתן נברא ב[[בריאת העולם]] ונגנז לצדיקים לעתיד לבוא, יחד עם שור הבר (אינו קשור למה שהיה קרוי [[שור הבר]] ונכחד). זאת כנראה משמעות התפילה שאומרים ב[[הושענא רבה]] ביציאה האחרונה מה[[סוכה]]: {{הדגשה|יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כְּשֵׁם שֶׁקִיַּמְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בְּסוּכָּה זוּ כֵּן אֶזְכֶּה לְשָׁנָה הַבָּאָה לֵישֵׁב בְּסוּכָּה שֶׁל '''לִוְיָתָן'''}}
 
בסעודה זו יאכלו המשתתפים מבשרו של הלוויתן. וכך אומרת הגמרא:
{{ציטוט|תוכן=אמר [[רבה]] {{מונחון|אמר|בשם}} [[רבי יוחנן]]: עתיד [[הקדוש ברוך הוא]] לעשות סעודה ל[[צדיקים]] מבשרו של לויתן, שנאמר: 'יכרו עליו חברים', ואין 'כרה' אלא סעודה, שנאמר: 'ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו', ואין 'חברים' אלא תלמידי חכמים, שנאמר: 'היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני';
 
{{מונחון|והשאר|ומה שישאר מבשרו}} מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי [[ירושלים]], שנאמר: 'יחצוהו בין כנענים', ואין כנענים אלא תגרים, שנאמר: 'כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אוהב'. ואי בעית אימא, מהכא: 'אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ'.|מרכאות=כן|מקור=[[תלמוד בבלי]] [[מסכת בבא בתרא]] עה, א}}
בסעודה זו יגישו גם מה[[מן]] - לחם מן השמים.
 
גם באמנות העתיקה לא נפקד מקומם של הלווייתנים והדולפינים. מכיוון שכאמור למעלה ללווייתנים ובייחוד לדולפינים היה מעמד חשוב במיתולוגיה ובתרבות היוונית העתיקה, הם אוזכרו גם ביצירות אומנות בנות התקופה. כבר ב[[התרבות המינואית|תרבות המינואית]] שהתקיימה ב[[כרתים]] בין 2,700 ל-1,450 לפנה"ס זכו הדולפינים לאזכורים בכלי-חרס ובמקומות אחרים. בהמשך נמצאו דמויות של לווייתנאים גם ב[[תבליט]]ים, בפיתוחים על-גבי [[אבן יקרה|אבנים יקרות]], במנורות, ב[[מטבע]]ות, ב[[פסיפס]]ים ואף ב[[מצבה|מצבות]]. בין האזכורים הללו, הייתה נפוצה במיוחד דמותו של [[אריון (מיתולוגיה)|אריון]] או של בנו של פוסידון [[טארס]] הרוכבים על גבי דולפין (כפי שניתן לראות בתמונה משמאל). באמנות ה[[נצרות|נוצרית]] המוקדמת, הדולפין אף היה אחד מסמלי הנצרות, לצד ה[[דג]].
משתמש אלמוני