המהפכה במצרים (2011) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תו כיווניות |
AutoIKhitron (שיחה | תרומות) clean up באמצעות AWB |
||
שורה 1:
[[קובץ:Day of Anger marchers in street.jpg|שמאל|250px|ממוזער|מפגינים במצרים ב-25 בינואר 2011]]
'''המהפכה במצרים '''(נקראת גם '''מהפכת 25 בינואר''' - ב[[ערבית]]: '''ثورة 25 يناير''', '''מהפכת הנוער''' ו'''מהפכת הלוטוס''') אירעה ב-11 בפברואר 2011, לאחר [[הפגנה|הפגנות]] רחוב מתמשכות, מחאות המוניות ופעולות [[מרי אזרחי]], שהחלו במדינה ב-[[25 בינואר
לאחר 18 ימים של מחאות בלתי-פוסקות ועל אף שמובארק הודיע כי יפעל לביצוע רפורמות ובחירות חדשות תוך כמה חודשים, הוא נאלץ להתפטר ולהעביר את השלטון לידי הצבא. כמה שבועות לאחר מכן, נעצר מובארק יחד עם אשתו סוזן, שני בניו, ושרים בכירים אחרים בממשלה הקודמת בחשד למעשי שחיתות, בעיקר בנוגע לאספקת [[גז טבעי]] ל[[ישראל]], ולאחריותם לדיכוי אלים של מפגינים. כמו כן, בית המשפט העליון הורה על פירוק מפלגת השלטון וכך שם קץ לאפשרות של המשך פעילותה הפוליטית או הציבורית. ועדת חקירה מצרית קבעה לאחר האירועים כי נהרגו לפחות 846 בני אדם{{הערה|{{ynet|רויטרס|ועדת החקירה המצרית: לפחות 846 בני אדם נהרגו בהפיכה|4058552|19 באפריל 2011|}}}}.
על אף שהפגנות ספורדיות התקיימו בשנים שקדמו למהפכה, המחאות שהובילו אליה היו חסרות תקדים והיו הגדולות ביותר במצרים מאז "[[מהומות הלחם]]" ב-[[1977]]. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הצטרפו להפגנות ולמחאות אנשים מכל שדרות החברה המצרית, כולל פעילי תנועת "האחים המוסלמים".
בבחירות שנערכו ביוני [[2012]] נבחר [[מוחמד מורסי]], מתנועת [[האחים המוסלמים]], ל[[נשיא מצרים]]. בסוף יוני 2013, במלאת שנה לבחירתו של מורסי, נערכו במצרים הפגנות המוניות בקריאה להתפטרותו.{{הערה|{{ynet|רועי קייס|צבא מצרים: למורסי יש 48 שעות לפתור המשבר|4399371|1 ביולי 2013|}}}} ב-3 ביולי, בתום [[אולטימטום]] שהציב [[צבא מצרים]] בראשות שר ההגנה שמינה מורסי, הגנרל [[עבד אל-פתאח אל-סיסי|עבד אל-פתאח א-סיסי]], [[ההפיכה במצרים (2013)|הודח]] מורסי. א-סיסי נבחר לנשיאות מצרים [[הבחירות לנשיאות מצרים (2014)|כשנה לאחר מכן]], בבחירות שבהן לא היה לו יריב אמיתי, מאחר שתנועת "האחים המוסלמים" הוצאה אל מחוץ לחוק והוגדרה ארגון טרור.
==רקע==
{{נושא מורחב|נושאים=[[האביב הערבי]], [[ההפיכה בתוניסיה (2011)]], [[חאלד מוחמד סעיד]]}}
[[קובץ:Tahrir Square during Friday of Departure.png|שמאל|ממוזער|250px|[[כיכר א-תחריר]] ב"יום שישי של העזיבה" ]]
מצרים מוגדרת כמדינה "במשטר חירום" מאז [[1967]], למעט תקופה קצרה של כשנה וחצי, שהחלה ב-[[1980]]. תחת משטר זה, ניתנו למשטרה סמכויות מיוחדות ורבות, שהובילו לעתים תכופות ל[[אלימות משטרתית]]. מקרהו של ח'אלד מוחמד סעיד, שככל הנראה הוכה למוות על ידי המשטרה המצרית ב[[יוני]], [[2010]], הסעיר במיוחד את הציבור במדינה. משטר החירום השעה זכויות חוקתיות בסיסיות והסמיך את השלטון להפעיל [[צנזורה]] נרחבת. במהלך ההפגנות הובעו מחאות, בנוסף לאלימות מצד המשטרה, גם נגד ה[[עוני]], ה[[אבטלה]], ה[[שחיתות]] ותאוות הבצע בקרב בכירי השלטון, אשר המפגינים סברו כי הגיעו לשיא אשר איים על יציבות המדינה (ב[[מדד השחיתות הבינלאומי]] דורגה מצרים במקום ה-98 מתוך 178). כמו כן, מחו רבים כנגד מערכת החינוך במדינה (שליש מהאוכלוסייה [[אנאלפביתיות|אינם יודעים קרוא וכתוב]]{{הערה|1=http://hdr.undp.org/en/media/HDR_2009_EN_Complete.pdf - טבלה H }}) ו[[עליית מחירים|עליית המחירים]] של מוצרי מזון.
ההפגנות כוונו בעיקר נגד ה[[נשיא מצרים|נשיא]] [[חוסני מובארק]], [[פוליטיקה של מצרים|שעמד בראש המדינה]] מאז רציחתו של הנשיא הקודם, [[אנואר סאדאת]], ב[[אוקטובר]], [[1981]]. המפגינים סברו, כי מובארכ תכנן להעביר את השלטון לבנו, [[ג'מאל מובארכ]], ב[[יוני]] [[2011]]. מפלגות האופוזיציה זכו בבחירות האחרונות בשלושה אחוזים בלבד מכלל המושבים ב[[הפרלמנט המצרי|פרלמנט המצרי]]. מפלגת [[האחים המוסלמים]], אשר הוצאה בעבר אל מחוץ לחוק ולא הורשתה להשתתף בבחירות באופן רשמי, הייתה היחידה שבעלת בסיס ארגוני יעיל עם פעילים רבים, אך נטען שהיא לא הנהיגה את ההפגנות אלא רק השתתפה בהן. הכוח הפוליטי של האחים המוסלמים התחזק ביותר כתוצאה מההפיכה, ולאחר הכרזת בית המשפט העליון על פירוק מפלגת השלטון, הפך הארגון למפלגה הגדולה היחידה שרשאית הייתה לפעול אותה עת במצרים, על פי החוק.
שורה 19:
[[קובץ:Hosni Mubarak ritratto.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[חוסני מובארק]]]]
[[קובץ:Egyptian Flag.png|שמאל|ממוזער|250px|מפגין מצרי שמחזיק את [[דגל מצרים]] ב-[[25 בינואר]], היום הראשון של ההפגנות]]
בבוקר החלה הפגנת מחאה המונית ליד בית המשפט העליון במרכז עיר הבירה [[קהיר]], אשר המשיכה משם לעבר בניין הפרלמנט. המשטרה וכוחות הביטחון, שמנו כ-30,000 חיילים, השתמשו בתותחי מים ו[[גז מדמיע]] כדי לנסות לפזר את המפגינים. הפגנות נערכו גם בערים [[אלכסנדריה]], [[מנצורה]], [[איסמעיליה (עיר)|איסמעיליה]], [[אסואן]], [[אסיוט]] ו[[מהדיה]]. כ-500 פעילים נעצרו בקהיר וכ-350 נעצרו בשאר המדינה.
בעיר [[סואץ (עיר)|סואץ]] פתחה המשטרה באש על המפגינים, ושניים נהרגו. מפגין נוסף, כבן 45, נפגע בבטנו מ[[כדור גומי|כדורי גומי]] ומת מ[[דימום פנימי]] בבית חולים. בהפגנות בקהיר נהרג שוטר.
שורה 28:
במאמר שפרסם ב"[[ניוזוויק]]" הטיח [[מוחמד אל-בראדעי]] האשמות חמורות במזכירת המדינה [[הילרי קלינטון]] על הביקורת המאופקת שהשמיעה ארצות הברית בנוגע לזיופי הבחירות לפרלמנט המצרי בשלהי 2010{{כ}}{{הערה|1=[http://www.newsweek.com/2011/01/27/mohamed-elbaradei-the-return-of-the-challenger.html Mohamed ElBaradei: The Return of the Challenger]}}.
ב-27 בינואר הצהירו האחים המוסלמים על תמיכה במפגינים. מנהיג האופוזיציה, [[מוחמד אל-בראדעי]] הצהיר כי יחזור למצרים להפגנות יום שישי. כמו כן, הצהיר כי אם יתבקש הוא ייטול לידיו את מושכות ההנהגה של נשיאות מצרים בעת תקופת המעבר, אם מובארכ יעזוב את המדינה.
בשעות מאוחרות יותר באותו יום, מפגין ממוצא בדואי נורה למוות בידי המשטרה ב[[שארם א-שייח']] שב[[סיני]], ובכך עלה מניין ההרוגים לשבעה. ב[[סואץ (עיר)|סואץ]] ההתקוממות נמשכה בעוד מבנים נוספים עלו באש, כולל תחנות משטרה. אוכלסיית העיר סואץ ואזור סיני חימשו עצמם באקדחים שהובילו למהומות אלימות של מפגינים.
שורה 41:
מנהיג [[מפלגת אל-ופד]] סעיד אל בדאווי קרא להקים ממשלת מעבר עד לבחירות חדשות ולתיקון החוקה.
בנאום שנשא מובארכ בטלוויזיה בשעת לילה מאוחרת הצדיק הנשיא את האמצעים שנקטו כוחות הביטחון, והכריז על חילופי גברי בממשלה ועל רפורמות דמוקרטיות וכלכליות. ההפגנות נמשכו ביתר שאת לאחר הנאום, והמפגינים קראו שוב להתפטרות הנשיא. לפי הנתונים הרשמיים נהרגו בהתנגשויות ביום שישי 35 בני אדם. על פי נתוני התקשורת, היו כמאה הרוגים ואלפים נפצעו.
[[ברק אובמה]], [[אנגלה מרקל]] ו[[מזכ"ל האו"ם]] [[באן קי מון]], קראו להפסיק את האלימות ולכבד את זכויות האזרחים - ובמיוחד הזכות ל[[חופש הביטוי]] ו[[חופש המידע]] ואת [[חופש ההתארגנות]]. בימים שלאחר מכן הפכו התבטאויות אלה לקריאה מפורשת של אובמה ומרקל לפרישתו המיידית של מובארכ.{{הערה|1={{ynet|יצחק בן-חורין|אובמה למובארק: "עליך ליצוק תוכן בהבטחותיך"|4020586|29 בינואר 2011|}}{{ש}}[http://news.walla.co.il/?w=/15/1786875 אובמה: "מצרים זקוקה למעבר ממשל הדרגתי"], וואלה!, 31 בינואר 2011{{ש}}{{כלכליסט|יצחק בן-חורין|אובמה לא מרפה ממובארק: התחל העברת השלטון|3507158|5 בפברואר 2011|}}}}
שורה 97:
בינואר [[2012]] הסתיימו שלושת סבבי הבחירות לבית התחתון של ה[[פרלמנט]] המצרי, כשהמחנה ה[[אסלאמיזם|אסלאמיסטי]] של [[האחים המוסלמים]] זכה בכשלושה רבעים מהקולות{{הערה|1=[http://news.walla.co.il/?w=//2500116 המחנה האיסלאמי זכה בסבבי הבחירות לפרלמנט במצרים], וואלה!, 13 בינואר 2012}}.
ב-[[25 בינואר]] 2012 התאספו מפגינים רבים ב[[כיכר תחריר]] לציון שנה ל[[הפיכה]], בהם שטענו שהיא טרם הסתיימה, כי יש לבטל את ה[[ממשל|שלטון]] בפועל של [[המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (מצרים)|המועצה העליונה]] ב[[מצרים]]{{הערה|1=[http://news.walla.co.il/?w=//2503484 המצריים מציינים שנה למהפכה], וואלה!, 25 בינואר 2012}}.
ב-[[28 בינואר]] 2012 כתב הנשיא המודח [[חוסני מובארכ]] מכתבים למנהיגי [[העולם הערבי]], מדינות [[אירופה]] ו[[ארצות הברית]], בהם ביקש שיסייעו לו שלא לקבל עונש מוות במשפטו{{הערה|1=[http://news.walla.co.il/?w=//2504268 מובארק למנהיגי העולם: הצילו אותי מחבל התלייה], וואלה!, 28 בינואר 2012}}.
שורה 109:
מאז אימצה [[המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (מצרים)|המועצה העליונה של הכוחות המזוינים]] [[חוקה]] זמנית ([[:en:2011 Provisional Constitution of Egypt|החוקה הזמנית של מצרים, 2011 [באנגלית]]]), ב-[[30 במרץ]] [[2011]], לא נקבעה חוקה חדשה, סמכויותיו של הנשיא המכהן לא היו ברורות, והמועצה הצבאית העליונה שמרה לעצמה כוח פוליטי רב ובייחוד את השליטה בצבא ואת היכולת להכריז על מלחמה ובכך לקבוע את [[יחסים בינלאומיים|יחסי החוץ]] של מצרים.
בתחילת אוגוסט [[2012]], בעקבות [[מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה]] הדיח מורסי את ראש המודיעין המצרי, [[מוראד מוואפי]], שהיה האחראי מטעם המצרים על המשא ומתן לשחרור [[גלעד שליט]] ובעל קשרים טובים עם [[ישראל]]. מורסי מינה את סגנו של מוואפי, [[מוחמד ראפת שחאתה]], לתפקיד ראש המודיעין{{הערה|1=[http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=20194&hp=1&newsletter=12.08.2012 מורסי הדיח את צמרת הצבא], [[ישראל היום]], 12 באוגוסט 2012}}. כמו כן, הדיח מורסי מתפקידם את מושל צפון [[סיני]] ואת ראש המשמר הנשיאותי. ב-[[12 באוגוסט]] 2012, הדיח מורסי את בעלי התפקידים הבאים: ראש המועצה הצבאית העליונה ושר ההגנה, [[מוחמד חוסיין טנטאווי]], ששימש איש הקשר בין ישראל למצרים לאחר קריסת מממשל מובארק; סגן ראש המועצה הצבאית העליונה וראש המטה הכללי [[סאמי ענאן]]; מפקד חיל האוויר, הגנרל ריזא עבד אל-מגיד; מפקד ההגנה האווירית, הגנרל עבד אל-עזיז סיף א-דין; ומפקד חיל הים, הגנרל מהאב מוחמד נאמש. לתפקיד סגן נשיא מצרים, שמובארכ לא אייש בתקופת נשיאותו, מינה מורסי את השופט לשעבר, מחמוד מוחמד מאקי. מורסי מינה את [[עבד אל-פתאח סיסי]] (שהיה ראש המודיעין הצבאי) לשר ההגנה ולראש המועצה הצבאית העליונה; את הגנרל [[סידקי סובחי]] לרמטכ"ל ולסגן ראש המועצה הצבאית; ואת הגנרל מוחמד אל עאסר לסגן שר ההגנה.
בנוסף, פרסם מורסי צו נשיאותי, שביטל את "ההצהרה החוקתית המשלימה". הצהרה זו נקבעה על ידי המועצה הצבאית העליונה ביוני 2012, הפקיעה מנשיא מצרים סמכויות ביטחוניות ומדיניות, ולפיכך לא יכול היה מורסי להדיח או למנות אישים לתפקידים בצבא. בעקבות ביטולה, הורחבו סמכויותיו והתאפשרו גם ההדחות והמינויים שביצע. לפי הצו הנשיאותי שפרסם, יהיה מורסי בעל הסמכות הבלעדית בכל נושאי הביטחון, מדיניות הפנים, יחסי החוץ, אישור התקציב ויישומו, עד לפרסום החוקה החדשה של מצרים. מורסי לקח לידיו גם את הסמכות לבחור את האישים אשר יהיו בוועדה שתנסח את החוקה החדשה, ובכך למעשה יוכל לקבוע ולהשפיע על תוכנה.
בנאום במסגד אל-אזהר, בפני אנשי דת מוסלמים בכירים במצרים, אמר מורסי שמטרתו היא "טובת העם והאומה" ו"שימור הישגי המהפכה". בתגובה לצעדים, הודיעו בכירי [[האחים המוסלמים]] והמפלגות הסלפיות כי "טנטאווי וענאן, כמו בכירים אחרים במערכת הביטחון המצרית, היו גרורות של המשטר הישן שתמכו בשיתוף פעולה עם האויב הציוני". תנועת האחים המוסלמים קראה לציבור לצאת לרחובות ולהפגין תמיכה בצעדי הנשיא והדגישה בהודעתה, כי "מאחורי הנשיא יש גברים שיגנו עליו". בעקבות הקריאה יצאו מאות להפגין מול ארמון הנשיאות בקהיר, כאשר בד בבד, בכיכר "נאצר" הפגינו אחרים נגד מורסי וקראו להפיל את שלטון האחים המוסלמים{{הערה|1=דניאל סיריוטי, [http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=20219&hp=1&newsletter=13.08.2012 מהפכת מורסי], [[ישראל היום]], 13 באוגוסט 2012}}.
| |||