עלילת החמור – הבדלי גרסאות

'''עלילת החמור''' הייתה עלילה שהופצה נגד ה[[יהודים]] ב{{ה|עת העתיקה}} ולפיה [[אלוהים (יהדות)|אלוהי היהודים]] זוהה עם ה[[חמור (תת-סוג)|חמור]] והיהודים [[פולחן|סגדו]] לפסל בדמות חמור שהיה מוצב ב[[בית המקדש]] ב[[ירושלים]]. מקור העלילה ב[[מצרים העתיקה]], והיא מתוארת גם בכתבים מ[[יוון העתיקה]] ומ[[רומא העתיקה]]. העלילה בדבר [[פולחן]] חמור יהודי נחשבת בעיני חוקרים לאחת משלוש ההאשמות המבזות ביותר שהופנו כנגד היהודים בעת העתיקה, לצד [[עלילת המצורעים]] ו[[עלילת קורבן האדם]].{{הערה|שם=בר כוכבא 206|[[בצלאל בר כוכבא|Bezalel Bar-Kochva]], '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', p. 206}}

 

שורש העלילה היה הזיהוי המצרי של אלוהי היהודים עם [[סת]], אל הרוע המצרי, שלעתים תואר בצורת חמור,{{הערה|שם=בר כוכבא 238-239|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', pp. 238-239}} וזוהה על ידי היוונים עם [[טיפון]].{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', p. 244}}

 

מאחר שגם בספרות היוונית והרומית החמור היה נושא ללעג בגלל שנתפס כעקשן וטיפש, ניתן לחשוב כי העלילה נועדה ללעוג ליהודים על ידי חשיפת קלונם, עיקשותם ואיוולתם ובאותו הזמן גם לחשוף את הרוע שלהם, כמי שסגדו לבעל החיים המקודש של טיפון-סת, סמל הרוע. חוקרים מסוימים ניסו להצביע על סיבה [[פילולוגיה|פילולוגית]]-[[אטימולוגיה|אטימולוגית]] לחיבור העלילה, כשהצביעו על הדמיון בצליל בין שמו המפורש של אלוהי ישראל - "יהו", שהיה ידוע גם בקרב חוגים [[פגאניזם|פגאניים]] כשמו של אלוהי היהודים, לבין המילה המצרית ל"חמור" (yao או Iao).{{הערה|אריה כשר, (יוספוס פלאוויוס) '''נגד אפיון''', כרך שני, פירוש לספר שני, פרק ז, עמ' 381-380.}}