פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 9 בתים, לפני שנתיים
clean up באמצעות AWB
 
אחת המשימות הראשונות של קרתא להשגת מטרתה - שיקום ובינוי מתחם ממילא - הייתה הכנת [[תוכנית מתאר מקומית|תוכנית מתאר]] ותוכניות בינוי לאזור והגשתן לאישור במוסדות התכנון. הפרוגרמה הראשונית של האדריכלים [[משה ספדיה]] וז'ילבר וייל, שהוכנה בשנת 1973,התבססה על תפיסה אורבנית של הפרדה מלאה בין תנועת הולכי הרגל ותנועת כלי הרכב. בתוכנית זו הוצע, שיוקם מרכז מסחרי רב-מפלסי, שתנועת כלי הרכב בו תזרום במפלסים תת-קרקעיים, והמפלסים העיליים המיועדים למסחר יוכלו להתפרס על שטח גדול יותר. וכמו כן המליצה להרוס את כל הבניינים ההיסטוריים בשכונת ממילא (פרט ל[[המתחם הצרפתי בירושלים|מנזר סן ונסן דה־פול]]).{{הערה|1=[http://www.kroyanker.co.il/index.php?option=com_flexicontent&view=items&cid=26:2010-01-01-23-25-17&id=81:2010-01-19-07-34-19&Itemid=18 ממילא – תוכנית רעיונית להחייאת המתחם שימור, שיפוץ ובנייה חדשה - דוד קרויאנקר]}}
. במהלך הדיונים בתוכנית התברר, כי [[ועדה מקומית לתכנון ולבנייה|הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה]] [[ועדה מחוזית לתכנון ולבנייה|והוועדה המחוזית]] מתנגדות לתוכנית הבינוי שהייתה כרוכה בהריסת המבנים הקיימים, ובהם מבנים בעלי ייחוד אדריכלי הראוי לשימור. ההתנגדות לתוכנית הייתה נעוצה גם בחשש שמא ריבוי הבניינים וגובהם יגמד את מראה חומת העיר העתיקה. לפיכך, לא אישרה הוועדה המקומית את אחוזי הבנייה המבוקשים, והגבילה את היקף הבנייה ל-160,000 מ"ר.{{הערה|שם=mevaker|1=[http://www.mevaker.gov.il/serve/contentTree.asp?bookid=301&id=0&contentid=6201&parentcid=undefined&bctype=6154&sw=1680&hw=980 דוח על הביקורת בקרתא - חברה לפיתוח מרכז ירושלים בע“מ, תאריך פרסום: 1/2/1992 מספר ISSN: 7932-0792]
}}
 
בשנת 1975 הגישה קרתא לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תוכנית מתאר משולבת למגורים, מלונות, מסחר ושירותים. בתוכנית ביקשה קרתא להתיר לה להשתמש גם בחלק [[סובב חומות ירושלים|מהגן הלאומי הנמצא בשטח המתחם]], וכן להקים בשטח הציבורי הפתוח [[חניון תת-קרקעי]] הכולל שטח מסחרי במפלסו העליון. עוד ביקשה קרתא להוריד את מפלס [[רחוב יפו]] ולקרותו, כך שיהיה חלק ממבנה החניון הגובל בו; החניון ייבנה בצורה מדורגת ויכיל שטח מסחרי של כ-15,000 מ"ר. בשנת 1979 אישר שר הפנים את תוכנית המתאר שהכינה קרתא למתחם ממילא, תוך התניה, שנוסף על תוכנית המתאר, על קרתא להגיש לרשויות התכנון תוכניות מפורטות לאזור המסחרי; במארס 1988 אישרה את תוכנית הבינוי לאזור המגורים והמלונות; ובאפריל 1989 אושרה תוכנית החניון.{{הערה|שם=mevaker }}
תוכנית המתאר של קרתא ביקשה להוריד את מפלס [[רחוב יפו]] ולקרותו, וכדי להמשיך ולאפשר גישה למכוניות ל[[שער יפו]], לסלול כביש גישה חדש צמוד ל[[מגדל דוד]].
 
[[החברה להגנת הטבע]] הגישה התנגדות לתוכנית, עקב החשש לפגיעה בחומת העיר העתיקה, ובשרידים ארכאלוגיים שקבורים מתחת לרחוב יפו, שהיה גבוה בכעשרים מטר ממפלסו כיום.
 
ואכן בזמן העבודות, נחשפו פניה החיצוניים של חומת העיר מ[[התקופה האיובית]] בקטע שמחוץ לשער יפו. הממצאים הראו כי זהו קטע מביצור העיר שבנה השליט האיובי אל מלכ מועטם עיסא (קרי: מועזם) , אחיינו של [[צלאח א-דין]], בשנת 1212 . כשבע שנים מאוחר יותר ציווה שליט זה להרוס את ביצורי העיר, שעל הקמתם שקד זמן קצר קודם לכן, מפחד שהצלבנים יכבשו מחדש את העיר ויקשה עליו לסלקם ממנה. מעשה זה הוא יחידאי בתולדות בנייתם של ביצורים.{{הערה|1=R. Reich and E. Shukron, Excavations in the Mamilla Area – The Medieval Fortifications, Atiqot 54 (2006), pp. 125-152}}
 
===חניון קרתא===
באזור המגורים תוכננה החניה בצמוד לדירות, ואילו באזור המסחרי תוכננו בקומות הקרקע רק קצת ממקומות החניה הדרושים. על פי תוכנית המתאר, נקבע שהוספת מקומות החניה הדרושים על פי התקן תיעשה על ידי הקמת מבנה ייעודי לחניה, ובו 700 מקומות לרכב פרטי וכן חניה לאוטובוסים. במפלס העליון של החניון תוכננה ארקדה מסחרית בשטח כולל של כ-6,000 מ"ר. את עלות ההקמה של מבנה החניון העריכה קרתא בסכום של כ-18 מיליון דולר.
 
בתקנון תוכנית המתאר שלמתחם ממילא נקבע, כי השלב הראשון בבינוי המתחם יהיה הקמת החניון, כדי להבטיח שבעת גמר הבנייה למסחר ולמגורים, תהיה מוכנה החניה הדרושה בהתאם לחוק. באפריל 1989 אישרו מוסדות התכנון תוכנית בינוי מפורטת לחניון.
 
בגלל העלות הגבוהה, לא יכל החניון לשאת את עצמו כלכלית; לכן הוחלט למסור את כל הפרויקט ליזם יחיד שבתמורה יבנה את החניון. במשא ומתן עם היזם חברת לאדברוק ויתרה חברת קרתא על דרישה זו והחניון נבנה על חשבונה. בשנות התשעים הושלמה בניית החניון אך הוא לא הופעל מכיוון שבניית האזור המסחרי סביבו ומעליו התעכבה במשך 15 שנים.
בינואר 1988 הודיעה קרתא לשלושת היזמים על הבחירה וביקשה שיגישו עד סוף אפריל הצעות מפורטות לבינוי הפרויקט, והזמנה להגיש הצעות בדבר התמורה שישלמו לקרתא בעד הזכויות בקרקע.
 
לפי חוברת ההזמנה, על המציע להגיש תוכנית מימון, לפרט שלבי פיתוח ובנייה, לוח זמנים וביטחונות לביצוע, ולציין את התמורה שהוא מציע ואת אופן תשלומה. על היזם להתחייב לסיים את פיתוחו והקמתו של האזור המסחרי של מתחם ממילא ואת אזור החניון (למעט השטח המסחרי שבחניון) לא יאוחר מתום שלוש שנים מחתימת החוזה (בפועל לקח הדבר כ-25 שנים). בהזמנה נקבע במפורש, כי בעניין החלק המסחרי לא תידון הצעה שאינה כוללת את האזור המסחרי כולו ובשלמותו - דהיינו מדרחוב ממילא והקומות שמעליו ומתחתיו ואזור החניון.
 
הדרישה שיזם יחיד ייטול עליו את בינוי הפרויקט כולו ואת הפעלת מתחמי המסחר (לרבות החניון) - לעומת חלוקת הפרויקט למתחמים ולמתחמי משנה, כאשר כל יזם יוכל להגיש הצעות לחלקים יחידים או לפרויקט כולו - הגבילה את מספר היזמים בכוח לבעלי כושר פיננסי גבוה ומיומנות בכל תחומי הפרויקט. בדרך זו נדחו מלכתחילה יזמים שהתמחו רק באחד התחומים (מלונאות, מגורים, או מרכזים מסחריים).
חברת לדברוק (Ladbrokes plc) היא חברת הימורים בריטית שהייתה בזמנו בבעלות איש העסקים היהודי-בריטי [[סיריל שטיין]] (Cyril Stein), בשנת 1967 הונפקה בבורסה של לונדון ושטיין הרחיב את פעילתה לתחומי הנדל"ן המלונאות. בשנות השמונים רכשה גם את הפעילות הבנלאומית, מחוץ לארצות הברית, של רשת הילטון ושטיין שימש יו"ר הילטון הבנלאומית (Hilton International).{{הערה|{{כלכליסט|רון גרנות, גולן חזני והדר קנה|בלעדי לכלכליסט - איל הון נוסף נוטש את לונדון: גם סמי עופר חוזר לישראל|3363950|14 באוקטובר 2009|}}}}
 
לאזור המגורים לדברוק הציעה לשלם בעד הזכויות בפרויקט סכום של 15 מיליון דולר, מזה 5 מיליון דולר בעד הקרקע למלון ונוסף על כך חלק מההכנסות שיתקבלו מהשטחים המסחריים במלון (ובתנאי שתקבל היתרי בנייה ומעמד של [[מפעל מאושר]] בתוך שנתיים מתאריך החוזה). לאזור המסחרי הציעה לשלם תמלוגים של 30 אחוז מהכנסות ההשכרה של הקומות המסחריות לאחר ניכוי הוצאות מימון.
 
בהצעה שהגישה לדברוק נדרשה קרתא לממן את הקמת החניון, וכחלק מהעסקה הכוללת דרשה לדברוק את זכויות הפעלה של החניון, שבהכנסות נטו היא תתחלק עם קרתא. כן דרשה לדברוק אופציה, למשך שנתיים מהתחלת ההפעלה של החניון, לרכוש עד 50 אחוז ממקומות החניה. במשא ומתן עם חברת לאדברוק הוחלט להוציא את החניון מהעסקה וחברת קרתא בנתה אותו מתקציבה.
[[קובץ:PikiWiki Israel 3450 view from mamila kanyon.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שלב א של "כפר דוד" שנבנה במקום בו עמד בית האחים טאנוס ("[[בית טאנוס]]")]]
לאחר שנחתם הסכם הפיתוח עם חברת לדברוק, החלה בתחילת שנות התשעים, הריסתם של רוב המבנים במתחם ובניית הפרויקט.
בשלב א החל להיבנות אזור המגורים שקיבל את השם "כפר דוד", לשם כך נהרס בית האחים טאנוס ("[[בית טאנוס]]") שעמד בשנות העיר החצויה (1948–1967) על גבול שטח ההפקר בין שכונת ממילא לחומות העיר העתיקה.{{הערה|1=[http://www.kroyanker.co.il/index.php?option=com_flexicontent&view=items&cid=29:2010-01-01-23-25-52&id=99:-q-q&Itemid=21 אתר תיעוד והנצחה של "בית טאנוס" - שכונת כפר דוד, מתחם ממילא - דוד קרויאנקר].}}
 
===כניסת חברת אלרוב לפרויקט===
 
==פירוק החברה==
כבר בנובמבר 1982, המליצה [[הוועדה לענייני ביקורת המדינה]] לממשלה למזג את החברה עם שתי חברות נוספות שעסקו בתחומי פיתוח בירושלים, כדי לחסוך בכוח אדם ולייעל את העבודה. החברות הן, [[החברה לפיתוח מזרח ירושלים|החברה לפיתוח מזרח ירושלים בע"מ]] ו[[החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי|החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ.]] בינואר 1983 אישרה מליאת הכנסת את המלצותיה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה אך הדבר לא בוצע. השרים האחראים ורשות החברות הממשלתיות דנו לסירוגין במשך תקופה ארוכה בעתיד החברה בלי שהגיעו לכלל דעה מוסכמת באשר לעתידה. בשנת 1992 העירה [[מרים בן פורת]], מבקרת המדינה דאז, על אי-הוצאתה לפועל של ההחלטה.{{הערה|1=מבקר המדינה - דוח שנתי לשנת 1992}}
 
מאחר שבניית האזור המסחרי, שהיה אמור להיות מקור ההכנסה העקרי של החברה התעכבה במשך 20 שנה, הבסיס הכלכלי שעל פיו הייתה אמורה לפעול לא היה קיים. לחברה לא הייתה יכולת להחזיר את הלוואות שקיבלה מהמדינה. וכבר בשנת 2000 הגיעה למצב של [[חדלת פירעון|חדלות פירעון]], מאחר שהייתה חייבת לעיריית ירושלים כ-370 מיליון שקל בשל הטלי פיתוח והטלי השבחה ולמדינה כ-100 מיליון שקל נוספים בשל השקעתה הראשונית. לכן מאחר שעלה ספק רב אם חברת אלרוב תוכל לגבות את הסכום שנפסק לטובתה פנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה שיפרק את החברה.