קרב יוטלנד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
פתיח - רישום
הסרת (כמובן), החלפה (להפסיד ב)
שורה 75:
[[קובץ:Jutland stage 1.JPG|שמאל|ממוזער|350px|הקרב בין שייטות סיירות המערכה{{ש}}
1. הצי של ג'ליקו מגיע מצפון, נמצא במרחק כ-60 ק"מ.{{ש}}2. היפר מזהה את ביטי ופונה דרומה, כדי למשוך אותו אל צי הים הפתוח. ביטי מזהה גם הוא את הגרמנים ופונה דרומה כדי לרדוף אחריהם.{{ש}}3. אוון תומאס מקבל מאוחר את הפקודה לפנות דרומה, פונה באיחור..{{ש}}4. "אינדיפטיגבל" מתפוצצת.{{ש}}5. "קווין מרי" מתפוצצת.{{ש}}6. מתקפת משחתות וסיירות הדדית.{{ש}}7. היפר רואה את צי הים הפתוח מגיע, ופונה צפונה.{{ש}}8. ביטי מזהה את צי הים הגדול מגיע, פונה צפונה ומתרחק מטווח האש.]]
ג'ליקו הורה לביטי לנוע לנקודה הנמצאת כ-160 קילומטרים מצפון מערב לחוף חצי האי [[יוטלנד]]. כאשר יגיע לנקודה זו, בערך בשעה 14:00, עליו לפנות צפונה ולחבור לצי הגדול, שיהיה במרחק כ-100 קילומטרים מצפון לו. זאת, כמובן, אם לא ייתקל בכוחות אויב לפני כן.{{הערה|1=Massie, p. 577 - 578.}} ג'ליקו לא ציפה להיתקלות; האווירה על סיפון האוניות הבריטית הייתה אווירת שגרה. ב-12:48 קיבל ג'ליקו הודעה ממפקדת הצי ב[[לונדון]]; המסר שהועבר אליו היה שהצי הגרמני עדיין נמצא בנמליו. ההודעה הסתמכה על המודיעין הבריטי, שקלט את השידורים הגרמניים. ההודעה הייתה מוטעית, אך ג'ליקו לא ידע זאת. הטעות נבעה מ"קצר" בין המפענחים האזרחיים לבין הקצינים במטה הימייה, וכאשר הסתבר לג'ליקו מאוחר יותר שהמסר שקיבל היה טעות, איבד את אמונו בהודעות המודיעיניות שקיבל, ולכך הייתה השלכה משמעותית על המשך הקרב.{{הערה|1=על פי Massie, ראש אגף המבצעים באדמירליות שאל את המפענחים היכן נמצא [[אות קריאה|אות הקריאה]] של מפקד הצי הגרמני, שר; הם ענו שאות הקריאה עדיין משודר בנמל. ג'קסון לא הסביר את פשר שאלתו, והמפענחים לא שאלו; לו היה שואל, היו מסבירים המפענחים שלשר אות קריאה שונה כאשר הוא בים, כדי להטעות האזנה אפשרית. המודיעין הבריטי ידע על הטעיה זו, אך לא נשאל על כך. ראו שם, עמ' 580.}}
 
ביטי הגיע לנקודת הפנייה בזמן, ללא שנתקל בכוחות האויב. במקביל, הגיע היפר לנקודה קרובה, במרחק כמה עשרות קילומטרים, גם הוא ללא מגע עדיין עם הבריטים. ביטי החל לפנות צפונה, כפי שהורה לו ג'ליקו, ואולם אחת הסיירות הקלות של ביטי שסיירה לפני השייטת הבריטית, זיהתה באופק עשן של אונייה. היא התקרבה אליה כדי לוודא את זהותה, וגילתה שזו [[אוניית סוחר]] [[דנמרק|דנית]] תמימה, בשם N J Fjord. ואולם, מעבר לאונייה הדנית התגלו שתי אוניות מלחמה, שבתוך דקות התבררו כמשחתות גרמניות; המשחתות הגרמניות התקרבו לאונייה הדנית לאותה מטרה. היריות הראשונות בקרב יוטלנד נורו על ידי שתי משחתות בריטיות בשעה 14:28, וביטי פנה במהירות כדי להגיע למגע עם האוניות הגרמניות.{{הערה|1=Keegan, p. 143.}} ביטי נע בנתיב שנועד להביא אותו בין האוניות הגרמניות ובין דרך נסיגתן, כדי לחסום אותן ולהשמידן. ואולם, שייטת אוניות המערכה שהייתה מצורפת לסיירות המערכה של ביטי, בפיקודו של אדמירל משנה יו אוון-תומאס, לא קיבלה את ההוראה, והמשיכה בפנייה צפונה. רק שבע דקות לאחר מכן, כאשר הבין ביטי שאוניות המערכה אינן איתו, הוא אותת להן שוב, ורק אז הצטרפו אליו. ביטי לא האט, ואוניות המערכה פיגרו אחריו, במרחק של כ-16 קילומטרים. לו היה ביטי יודע שהמדובר לא רק בכוח של משחתות וסיירות, ייתכן והיה מאט, אך בשלב זה עדיין לא ידע ביטי שהכוח מולו הוא כוח סיירות המערכה של היפר. בכך ויתר ביטי על יתרון חשוב: אוניות המערכה של אוון תומאס היו מסדרת "קווין אליזבת", שהיו אוניות המערכה החזקות ביותר בעולם באותה עת, ותותחיהן הכבדים, בני 15 אינץ' (381 מ"מ) היו יכולים לשנות לגמרי את מהלך הקרב המתפתח.{{הערה|1=Massie, p. 584 - 585}}
שורה 202:
הוויכוח בתוך הצי הבריטי נמשך עוד כעשר שנים לאחר המלחמה. הביקורת העיקרית שהוטחה בג'ליקו הייתה על תגובתו למתקפת הסיירות וספינות הטורפדו הגרמניות על הצי הגדול בשעה 19:15, שבחסותה הצליח שר לחמוק. ג'ליקו הורה לאוניותיו לפנות לאחור, כדי לחמוק מהטורפדות; בפנייה זו התרחק ג'ליקו מהקרב, ועד שחזר הצליחו הגרמנים לנתק מגע. מבקריו של ג'ליקו טענו שהיה עליו לפנות אל הטורפדות, לכיוון הצי הגרמני; לו היה נוהג כך, ייתכן שהיה מאבד כמה מאוניותיו, אך היה מצליח להגיע למגע עם הצי הגרמני ומשמיד אותו.
 
תומכיו של ג'ליקו טענו מנגד, שמטרתו העליונה של ג'ליקו הייתה שמירה על כוחו של הצי הבריטי. השמדת הצי הגרמני הייתה מטרה משנית בחשיבותה. לג'ליקו כבר הייתה שליטה בשדה הקרב, והגרמנים החלו לסגת ממנו; לא היה כל היגיון בנטילת סיכון של השמדת מספר רב של אוניות בריטיות, כאשר הצי הבריטי נמצא ביתרון מספרי וטקטי. ג'ליקו עצמו כתב לאדמירליות זמן רב לפני הקרב מכתב, ובו הציג את תפיסתו, כי כדי לחמוק ממתקפת טורפדו בקרב עתידי הוא יפנה את הצי לאחור; האדמירליות אישרה את תפיסתו של ג'ליקו, שהייתה מקובלת בכל הציים הגדולים באותה תקופה. ג'ליקו גם חשש שפנייה של האויב לאחור נועדה לפתות אותו לנוע לכיוון מארב של צוללות ומוקשים; מפקדיו באדמירליות קיבלו גם תפיסה זו. תומכיו של ג'ליקו הזכירו עוד, שכישלון של ג'ליקו היה עלול לגרום לתבוסה של בריטניה במלחמה; כפי שאמר [[וינסטון צ'רצ'יל]], ג'ליקו היה האדם היחיד, משני הצדדים, שיכול היה להפסיד את המלחמהבמלחמה באחר צהריים אחד. ג'ליקו לא היה יכול לקחת שום סיכון במצב זה.
 
תומכיו ומעריציו של ביטי ראו בו מעין [[הוריישו נלסון|נלסון]] חדש, שהיה ראוי לנצח בקרב, לולא המשגים שעשה ג'ליקו. ביטי, כך טענו תומכיו, הוביל את הצי הגרמני למלכודת, אך ג'ליקו לא ידע לנצל את המצב. מנגד, ביקרו תומכיו של ג'ליקו את ביטי בחריפות. לטענתם, רשלנותו של ביטי היא זו שהביאה לכישלון בקרב. ביטי היה אחד מהאדמירלים הנערצים בצי הבריטי, אדם אמיץ לב ומנהיג כריזמטי, אך הוא כשל בעימות בשלב הראשון של הקרב מול סיירות המערכה של היפר, ובכך איבד יתרון אפשרי. כישלונו הגדול ביותר היה בכך שלא סיפק לג'ליקו את המידע על מיקומו, מהירותו וכיוונו של האויב.