מלחמת האזרחים האלג'יראית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
KALDERON (שיחה | תרומות)
תיקון קישור
ויקישיתוף בשורה
שורה 9:
==ליברליזציה – ההקדמה למלחמה==
בסוף שנת [[1987]], [[החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה]] - שהייתה למעשה [[דיקטטורה]] חד מפלגתית [[סוציאליזם|סוציאליסטית]], ששלטה באלג'יריה מאז שזו קיבלה את עצמאותה, גילתה סימני חולשה. הממשלה נשענה על מחירי ה[[נפט]] הגבוהים, וכאשר בשנת [[1986]] המחירים ירדו מ-30 דולר לחבית נפט ל-10 דולר, הכלכלה הריכוזית והמתוכננת נקלעה למשבר חמור. באוקטובר [[1988]] (שכונה "אוקטובר השחור") החלו מהומות והפגנות כנגד הנשיא [[שאדלי בנג'דיד]]. בהפגנות אלו היה האלמנט האסלאמי בולט. הצבא ירה על המפגינים, וגרם לקורבנות אחדים ולזעזוע כבד בציבור האלג'יראי.
 
תגובתו של הנשיא לאירועים הייתה ניסיון להביא לרפורמה. בשנת [[1989]] הוא הביא בפני העם [[חוקה]] חדשה אשר ביטלה את המפלגה השלטת ([[החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה|FLN]] – החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה), ולא הזכירה את ה[[סוציאליזם]], והבטיחה את "חירות הביטוי, ההתאגדות וההתקהלות". עד לסוף השנה החל להיווצר מגוון של [[מפלגה|מפלגות]] פוליטיות, אשר הוכרו על ידי הממשלה, ובהן "חזית הישועה האסלאמית" – FIS.
 
[[תמונהקובץ:Fis.jpg|שמאל|ממוזער|150px|סמלה של חזית הישועה האסלאמית. הכיתוב בתחתית הסמל הוא שמה של החזית בערבית - "الجبهة الإسلامية للإنقاذ" ואילו הכיתוב בחלק העליון של הסמל הוא פסוק מן הקוראן (בשורת בני עמרם פסוק 103): "הגעתם לפתחי תהומות הגיהנום והוא הצילכם ממנו"]]
ה-FIS איגדה בתוכה מגוון רחב של תומכים באסלאם, שהתבטא בשני מנהיגיה. נשיאה, [[עבאסי מדאני]], פרופסור ולוחם לעצמאות אלג'יריה כנגד השלטון ה[[צרפת|צרפתי]]י ייצג דעות דתיות מתונות, וסימל את הקשר של המפלגה אל [[מלחמת העצמאות של אלג'יריה]], ואל ה-FLN השלטת. סגן הנשיא, עלי בלחאדג', היה מטיף צעיר מ[[אלג'יר]] אשר היה ידוע בנאומיו התוקפניים והרדיקליים, שנתמכו בידי הצעירים ואנשי המעמדות הנמוכים, והביאו לדאגה בקרב האחרים, בשל דחייתו את הדמוקרטיה, ודעותיו הקיצוניות באשר ל[[מעמד האישה]]. בלחאדג' היה בעל תפקיד חשוב במהומות אוקטובר. ה-FIS הפכה עד מהרה למפלגה האסלאמית הגדולה ביותר, וזכתה להצלחה ניכרת ביישובים העירוניים. בבחירות המוניציפליות שהתקיימו בשנת [[1990]] זכו לניצחון גדול, ול-54% מן הקולות. [[מלחמת המפרץ הראשונה]], ב[[1991]], הביאה לתמיכה במפלגה, בשל התנגדותם הקולנית לקואליציה שקמה בהנהגת [[ארצות הברית]] כנגד [[סדאם חוסיין]], בעוד שהממשלה נאלצה לנקוט עמדה מתונה יותר.
 
במאי [[1991]] ה-FIS קרא לשביתה כללית על מנת למחות כנגד עריכתם מחדש של אזורי הבחירה על ידי הממשלה, שנועדה להבטיח רוב למפלגות התומכות בממשלה. השביתה עצמה נכשלה, אך הפגנות ענק בעיר אלג'יר הרשימו את ההמונים, ולבסוף הפסיקה ה-FIS את השביתה לאחר שהובטחו לה בחירות הוגנות. בסמוך לאחר מכן עצרה הממשלה את מדאני ובלחאדג', ועמם מספר חברים בולטים נוספים במפלגה. המפלגה לא הוצאה מחוץ לחוק, והונהגה על ידי [[עבדאלקאדר חשאני]].
שורה 34:
ה-FIS הייתה בעלת רשת מחתרתית משלה, שכללה עיתונים מחתרתיים ותחנת רדיו, והחלה להנפיק הודעות "רשמיות" מחוץ לאלג'יריה. בשלב זה חלק מן הקיצונים התנגדו לפעילות ה-FIS.
 
בינואר [[1993]], עבדאלחאק לאיאדה, הכריז על עצמאות קבוצתו מן הקבוצות המונהגות על ידי שבוטי. הקבוצה החדשה נקראה "הקבוצה האסלאמית המזוינת" GIA (בצרפתית ''Groupe Islamique Armé'') והיא הפכה לפעילה באזורים העירוניים ובשכונות. הקבוצה נקטה בקו נוקשה, התנגדה לממשלה ול-FIS, ואיימה על מנהיגי ה-FIS וה-MIA. בניגוד ל-MIA אשר ביצע "סינון אידאולוגי" של הלוחמים, קיבלה ה-GIA לשורותיה את כל מי שחפץ בכך. כתוצאה מכך היו מקרים רבים של חדירת סוכנים של כוחות הביטחון, וראשי ה-GIA נהרגו בזה אחר זה.
 
החלוקה הפנימית בקרב לוחמי הגרילה הפכה למובהקת יותר בשנת [[1993]]. ה-MIA וה-MEI ניסו לייצר אסטרטגיה שמטרתה לערער את המדינה, והתרכזו במאבק כנגד כוחות הביטחון, ובפעולות כנגד מוסדות המדינה. ה-GIA התרכז באזורים העירוניים והרג כל מי שנראה כתומך הממשלה, כגון עובדי הממשלה, מורים ואנשי מנהל. ה-GIA שם לו למטרה גם עיתונאים ואינטלקטואלים, ועד מהרה החל לבצע רציחות של כל מי שלא קיבל עליו את אורח החיים האסלאמי הנוקשה לו הטיף, ואף זרים. פעולות אלו הביאו להתרוקנותה של אלג'יריה מזרים, ולתנועה של הגירה מחוץ לאלג'יריה של אלג'יראים שקצו בלחימה ובטרור. במקביל לכך, החלו ממשלות מחוץ לאלג'יריה להוריד את מספר הויזות שניתנו לאזרחי אלג'יריה.
שורה 41:
האלימות המשיכה אף בשנת [[1994]] על אף השיפור במצב הכלכלי. כאשר נראה כי אין קץ נראה לעין ללחימה, הגנרל זרואל הוכרז כנשיא "המועצה העליונה של אלג'יריה". זרואל היה בין אנשי הצבא שתמכו בדיאלוג. לאחר שמונה למשרה, החל במשא ומתן עם אנשי ה-FIS הכלואים, ושיחרר רבים מהם כמחווה. השיחות פיצלו את הקשת הפוליטית. התנועות הפוליטיות העיקריות – ה-FLN הסוציאליסטית, ומפלגות סוציאליסטיות נוספות, קראו לפשרה, אך מפלגות שמאל אחרות, וכן ארגוני נשים, התנגדו לכל פשרה עם המוסלמים הקנאים. מיליציות שתמכו בממשלה החלו להתקיף את אנשי האסלאם בערים. ב-[[10 במרץ]] [[1994]] נמלטו אלף אסירים אסלאמיים מן הכלא, ונראה כי הקיצונים האסלאמיים זכו בניצחון גדול. יש המשערים כי בריחה זו נועדה להחדיר סוכנים של הממשלה להנהגת ה-GIA.
 
בינתיים, תחת הנהגתו של שריף גואוסמי, שקיבל לידיו את הנהגת ה-GIA במרץ [[1994]] הפכה ה-GIA לארגון העיקרי הלוחם בממשלה. במאי ספגה ה-FIS מהלומה, כאשר מנהיגיה שנותרו מחוץ לכלא, וכן אנשי ה-MEI הצטרפו אל ה-GIA, על אף שזה הוציא כנגדם איומי רצח מזה מספר חודשים. הדבר בא כהפתעה, ונראה כי יסודו ברצון אנשי ה-FIS לשנות את ה-GIA מתוך שורות הארגון. ב-[[26 באוגוסט]] הכריז ה-GIA על מדינה אסלאמית, או "ח'ליפות", בהנהגת ה"[[ח'ליפה]]" גואומי. הדבר הביא לפרישת אנשי ה-MEI מן ה-GIA. הארגון המשיך בהתקפותיו על מטרותיו הרגילות, ובשלב זה החל בהצתתם של בתי ספר שלא עמדו בתוכנית לימודים אסלאמית דיה לדעת אנשי הארגון.
 
הלוחמים הנשמעים ל-FIS היו עתה בשולי המאבק. הם ניסו לאחד את כוחותיהם עם אנשי ה-MEI, וביולי [[1994]] נוסד "צבא הישועה האסלאמי" המחודש והמאוחד (AIS). המסגרת החדשה איחדה לוחמים שהתנגדו הן לממשלה והן לקיצונים. ההתארגנות החדשה חיזקה את כוחו של ה-FIS במשא ומתן עם הממשלה. בסוף [[1994]] היו יותר ממחצית הלוחמים מאוחדים במסגרת זו במזרח ובמערב המדינה. אך במרכז המדינה, ליד הבירה אלג'יר, הייתה יד ה-GIA על העליונה, ואנשי ה-AIS היו אך כחמישית מן הלוחמים. אנשי החזית החדשה גינו את פגיעתם של אנשי ה-GIA בנשים, בעיתונאים ובאזרחים שאינם "מעורבים בדיכוי" והתקיפו את נטייתם של אנשי ה-GIA להצית בתי ספר.
שורה 64:
הבחירות למועצה המחוקקת התקיימו ב-[[5 ביוני]] [[1997]] ובהן ניצח ה-RND ומפלגה חדשה של תומכי זרואל. מפלגות אלו יצרו קואליציה עם אנשי ה-FLN, ואיש ה-RND [[אחמד אויהיא]] שימש כראש ממשלה. הממשלה החדשה נקטה בצעדים מתונים כלפי ה-FIS. השאני שוחרר, ומדאני הועבר למעצר בית.
 
בשלב זה החלה בעיה חמורה להתגבש. בתחילת אפריל החלו הקיצונים האסלאמיים לנקוט בפעולות טבח חסרות תקדים באכזריותן ובהיקפן. הסכסוך ידע מעשי טבח בעבר, אך בהיקף קטן יותר. כפרים שלמים ושכונות שלמות הושמדו, ללא התחשבות בגיל הקורבנות או מינם. אנשי ה-GIA רצחו עשרות ומאות אזרחים בפעולה אחת. מעשי הטבח המשיכו עד לסוף שנת [[1998]] ושינו את המצב הפוליטי באופן ניכר. האזורים שמדרום וממזרח לאלג'יר, אשר הצביעו בעד ה-FIS ב-[[1991]] נפגעו במיוחד. מעשי הטבח בראיס ובבנטלהא, זיעזעו את המשקיפים מחוץ לאלג'יר. נשים הרות נבקעו, ילדים נחבטו בקירות, איברי הגברים נקטעו, ונשים צעירות נחטפו לשימושם של המורדים כשפחות מין.
 
איש לא הטיל ספק באחריות ה-GIA למעשים. הארגון נטל אחריות על מעשי הטבח העיקריים, ואימץ אידאולוגיה לפיה כל האלג'יראים שלא נלחמו לצדו היו כופרים ויש לרצוח אותם.
שורה 91:
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
• [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=629703&contrassID=2&subContrassID=16&sbSubContrassID=0 על הניסיונות לפיוס לאחר המלחמה] מאמר ב"הארץ" מתורגם מניו יורק טיימס.