תקנות שו"ם – הבדלי גרסאות

תקנה מפורסמת נוספת שתוקנה בוועידות שו"ם היא "תקנת החליצה" או "תקנת חלוקת הנכסים". תקנה זו עוסקת במקרה שמת אדם בלא בנים, ואלמנתו זקוקה ל[[ייבום]] או ל[[חליצה]] על ידי אחד מאחי הנפטר. התקנה עוסקת הן במסגרת הזמן לקיום מצוות הייבום או החליצה והן בחלוקת נכסי המת ונכסי היבמה – [[נכסי צאן ברזל]] והכתובה – לאחר קיום החליצה.

 

 

התקנה קובעת כי כאשר נפטר אדם ללא ילדים ואשתו זקוקה לייבום או לחליצה, אסור ליָבָם להשאיר את האלמנה כ[[עגונה]], אלא בתום שלושה חודשים מהפטירה{{הערה|על פי ההלכה, טרם מלאות שלושה חודשים מפטירת הבעל אסור לאלמנה להינשא או להתייבם לאדם אחר.}} עליו לייבם אותה או לערוך חליצה ללא דיחוי. אם הוסכם על חליצה, מחלקים את נכסי הנפטר לפי ראות עיני הדיינים, ללא אפשרות לתביעות ממוניות מצדו של היבם. בוועידת ה'קמ"א הוחלט כי חלוקת הנכסים תהיה שווה בשווה בין האלמנה לבין אחיו של הנפטר (החלטה נוספת שהתקבלה באותה ועידה נגעה לסך התחייבות הכתובה לבתולה ולאלמנה. הובהר כי מטבע [[קלן|קולונית]] כבר אינה עוברת לסוחר, וכי יש להתחייב לבתולה 600 [[פלורין איטלקי|פלורין]] זהב, ולאלמנה 300).