ברית הציונים הרוויזיוניסטים – הבדלי גרסאות

ב-[[18 בינואר]] [[1923]] הודיע זאב ז'בוטינסקי במכתב על התפטרותו מן [[ההנהלה הציונית]] ומן [[ההסתדרות הציונית]]. הדבר קרה על רקע אי הסכמה להצעת החלטה שלו שעל ההנהגה הציונית לנקוט מדיניות חד משמעית ופומבית נגד הצעדים האנטי ציוניים ואנטי יהודיים של [[המנדט הבריטי|ממשלת המנדט]]. ב[[יולי]] [[1923]] החל ז'בוטינסקי לכתוב בעיתון הציוני "[[ראזסוויט]]" אודות גישתו לבעיות ה[[ציונות]] והשקפותיו בענייני חברה, [[כלכלה]] וביטחון. מאמריו קנו לו תמיכה במיוחד אצל צעירים [[המדינות הבלטיות|במדינות הבלטיות]], במזרח [[פולין]], ובקהילות של מהגרים יהודים מ[[רוסיה]] בערי [[אירופה]] השונות וב[[ארץ ישראל]]. ז'בוטינסקי הוזמן להרצות ב[[ברלין]] בפני צעירים יהודים דוברי [[רוסית]]. הוא ענה בשלילה לבקשותיהם שיחזור לפעילות פוליטית, אך הסכים לקשר אותם לקבוצות אחרות שתמכו בהשקפותיו על רפורמה בציונות. בסתיו של אותה שנה יצא למסע הרצאות מטעם עיתונו. הרצאותיו נחלו הצלחה רבה. ב[[ריגה]] הרצה בפני ברית הסטודנטים "חשמונאי". אלה מחו כנגדו שמצד אחד הוא מעלה דרישות מהפכניות, אך מצד שני אינו מוכן לקחת בהן חלק. קריאות דומות הגיעו מציונים ב[[בולגריה]] ו[[יוון]]. באותו זמן גם התוודע ז'בוטינסקי לקבוצת הצעירים בריגה שכללה את [[אהרן צבי פרופס]], [[גרשון שץ]], מרדכי הלשטיין ויצחק ראפאפורט, שהיוותה בסיס לתנועת [[בית"ר]].