קונטרפונקט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישורים פנימיים, תקלדה |
תקלדה, קישורים פנימיים |
||
שורה 3:
השימוש בקונטרפונקט החל כבר ב[[המאה ה-10|מאה ה-10]] אך התפתח משמעותית במאות ה-16 וה-17. צורת ה[[מדריגל]], שהייתה נפוצה בעיקר ב[[איטליה]] ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]], שכללה את השימוש בקונטרפונקט כמו גם הלחנת ה[[מיסה]] הכנסייתית וצורת ה[[מוטט]]. המלחינים הבולטים שכתבו יצירות קונטרפונקטיות באותה התקופה הם [[אורלנדו לאסוס|לאסו]], [[תומאס לואיס דה ויקטוריה|ויקטוריה]], [[קרלו ג'זואלדו|ג'זואלדו]], [[קלאודיו מונטוורדי|מונטוורדי]] ו[[ג'ובאני פלסטרינה|פלסטרינה]].
ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] החל, במקביל לכתיבת הקונטרפונקט המוקפד, ז'אנר של כתיבת קונטרפונקט "חופשי". הקונטרפונקט החופשי אינו מקפיד על הכללים המחמירים שהיו נהוגים עד אז, ושם את הדגש על יצירת המרקמים ההרמוניים משילוב הקולות העצמאיים. כמו כן באותה התקופה החל המעבר מההלחנה המאפיינת את מוזיקת הרנסאנס ה[[מודוס (מוזיקה)|מודאלית]] למוזיקת הבארוק בשימוש ב[[באסו קונטינואו|קונטינואו]]. כמו כן המעבר לווה בשינויים מוזיקליים טכניים מהותיים, כמו התפתחות בעיצוב ובבניית הכלים ובכוונונם ([[ביצוע אותנטי#כוונון וטמפרמנט|ראו גם]]).
במחצית הראשונה של [[המאה ה-18]] הביא [[יוהאן סבסטיאן באך]] לשיא את סגנון הקונטרפונקט החופשי בהמשך להתפתחות שיטות ההלחנה בצפון גרמניה. בכל יצירותיו של באך שימוש בטכניקות הקונטרפונקט כמו ה[[פוגה]] וה[[ריצ'רקר]], השאקון והפסקליה, וה[[קאנון (תאוריית המוזיקה)|קאנון]]. בין הכוראלים המצטיינים בכתיבה הרמונית יצירתית ובהולכת קולות, הסוויטות והקונצ'רטי בעלי התבניות הפוגאליות, בולטות היצירות שהן גם מחקר דקדקני בקונטרפונקט ובמוזיקה לגורמיה ההרמוניים והמלודיים [[וריאציות גולדברג]], [[המנחה המוזיקלית]] ו[[אמנות הפוגה|אומנות הפוגות]], בהן מדגים באך את מגוון האפשרויות לקונטרפונקט על [[נושא (מוזיקה)|נושא]] קבוע. [[כוראלים מאת יוהאן סבסטיאן באך|הכוראלים מאתו]] כתובים בהרמוניה בארבעה קולות: [[סופרן]], [[אלט]], [[טנור]] ו[[בס (קול)|בס]], כאשר הקווים המלודיים העצמאיים משתלבים יחדיו ליצירת רצף של [[אקורד]]ים.
| |||