ג'ורג' סטיינר – הבדלי גרסאות

'''פרנסיז ג'ורג' סטיינר''' (נקרא בעברית גם: '''ג'ורג' שטיינר'''; באנגלית: '''Francis George Steiner;''' נולד ב-23 באפריל, [[1929]], ב[[פריז]]), הוא [[מבקר ספרותי|מבקר ספרות]] [[אמריקני]], [[פובליציסט]], [[פילוסוף]], [[סופר]] ו[[מחנך]]. מרבה לכתוב על היחס שבין [[ספרות|לשון]], [[ספרות]] ו[[חברה]], וכן גם על [[השואה]]. נחשב לאחד מהחוקרים הבולטים בעולם הספרות.<ref>{{הערה|Hahn, Daniel. ''Contemporary Writers in the UK''. Retrieved March 26, 2008.</ref>}}

ג'ורג' סטיינר נולד בפריז להורים ממוצא [[יהודים|יהודי]] – [[אוסטריה|אוסטרי]]. אביו היה ד"ר פרדריק ג'יאורג' סטיינר, שכיהן כ[[בנקאי]] בכיר בבנק המרכזי ב[[וינה]]. אמו, אלזה (פראנסוז) סטיינר. אחותו הבכורה, רות ליליאן, נולדה בוינה.<ref>{{הערה|Cheyette, Bryan (February 1, 2008). [http://www.independent.co.uk/arts-entertainment/books/reviews/my-unwritten-books-by-george-steiner-776579.html "My Unwritten Books by George Steiner"]. ''[[The Independent]]''. London. Retrieved March 26, 2008.</ref>}}

בשנת [[1940]], במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], עברה משפחתו להתגורר ב[[ניו יורק]], כחודש לפני שפריז נכבשה על ידי הנאצים. שני ילדים יהודים בלבד שרדו מהכיתה בה למד סטיינר בבית הספר בפריז.  מאחר שניצל פעמיים ממצב של סכנה קיומית, נותרה בסטיינר תחושה מתמדת של שורד העוסק בשואה. "כל חיי התעסקתי במוות וזכרתי את השואה", כתב.<ref name{{הערה|שם=":1">|Maya Jaggi March 17, 2001). [http://www.guardian.co.uk/Archive/Article/0,4273,4153494,00.html "George and his dragons"]. ''[[The Guardian]]''. London. Retrieved March 27,2008.</ref>}} שטיינר גם מרבה לנדוד, וטוען שהוא חב את חייו לעובדה זו.

בשנת [[1956]] חזר סטיינר ל[[ארה"ב]] והמשיך כחוקר וכמרצה ב[[אוניברסיטת פרינסטון]] ובמוסדות אקדמיים אחרים. הוא חזר לאנגליה בשנת [[1961]] והיה בין חבר המייסדים של Churchil College ב[[אוניברסיטת קיימברידג']]. לא כולם בפקולטה לאנגלית קיבלו ברצון את המרצה ה[[כריזמה|כריזמטי]] בעל ה[[מבטא]] הזר, שמרבה להתעסק בנושא [[השואה]].<ref name{{הערה|שם=":1" />}} הם טענו שהנושא איננו באמת רלבנטי ל[[בריטניה]], שהתמקדה יותר במיתוסים על הפגזות [[הבליץ]], [[דנקרק|קרב דנקרק]] ו[[הקרב על בריטניה]]. ואכן, סטיינר לא קיבל מעולם את התואר של [[פרופסור חבר]] בקיימברידג', על אף שבפועל הוא קיבל את המשכורת שתואמת את התואר. אמנם, היו לו הזדמנויות לחזור ל[[ארצות הברית|ארה"ב]] כדי לעבוד באוניברסיטאות אחרות, ולזכות בתנאים המתאימים, אך אביו טען שאם הוא יעזוב את [[אירופה]], [[היטלר]] ינצח בכוונותיו להשמיד את השם היהודי ב[[אירופה|יבשת]], והוא נענה לאביו.

על אף הרצינות הרבה שבה הוא מתייחס לעבודתו, הוא ידוע גם כבעל הומור יבש. כשנשאל פעם איזו ספרות קלילה קרא בילדותו, הוא ענה "[[מובי דיק]]".<ref name{{הערה|שם=":1" />}}

ג'ורג' סטיינר נחשב ל[[איש אשכולות]] [[בין תחומי|בין-תחומי]], שאינו כבול בהגדרות [[אקדמיה|אקדמיות]] או [[לאומיות]]. הוא מעדיף ראייה נרחבת על פני התמחות נקודתית ומדגיש שאיש [[השכלה|משכיל]] צריך לשלוט בתחומי ה[[אמנות]] וה[[מדע]] כאחד. הוא מאמין שבמהותה של הלאומיות קיימים יסודות אלימים מדי, אשר אינם יכולים להצדיק את הטיעון ה[[מוסר|מוסרי]] של ה[[יהודים]], הגורס שיש דברים ש[[יהדות|יהדותם]] אינה מאפשרת להם לעשות. עיקרון מהותי לחשיבתו של שטיינר מתבטא במשפט הבא: "''לתדהמתי, עד כמה שזה נשמע [[תמימות|נאיבי]] לאנשים, ניתן להשתמש בדיבור האנושי ל[[אהבה]], ל[[בנייה]], ל[[סליחה]], אבל בד בבד גם ל[[עינויים|עינוי]], ל[[שנאה]], ל[[הרס]] ול[[השמדה: כיבוש|השמדה]]''."<ref>{{הערה|{{Cite news

}}</ref>}}

אחד ממשפטיו הידועים על צריכת התרבות מפקפקת בהשפעתה המוסרית החיובית<ref>{{הערה|ראו אצל [[אהרן ליכטנשטיין]], '''באור פניך יהלכון''', משכל, 2012, עמ' 245-244

</ref>}} {{ציטוט|מקור=ג'ורג' שטיינר בהקדמה לספרו: Language and Science|מרכאות=כן|תוכן="אנו כבר יודעים שייתכן שאדם יקרא [[יוהאן וולפגנג פון גתה|גתה]] או [[ריינר מריה רילקה|רילקה]] בערב, ואחר כך ינגן [[יוהאן סבסטיאן באך|באך]] ו[[פרנץ שוברט|שוברט]], וילך לעבודת יומו ב[[אושוויץ]] בבוקר. לומר שהוא קרא אותם בלי להבין, או שאוזנו ערלה, היא אמירה לא רצינית. כיצד משפיעה ידיעה זו על ה[[ספרות]] ועל ה[[חברה]], על התקווה שהפכה ל[[אקסיומה]] מימי [[אפלטון]] ועד [[מת'יו ארנולד|מתיו ארנולד]], שהתרבות היא כוח מעדן, ושאפשר להפוך אנרגיות של הרוח לאנרגיות של התנהגות?}}

[[אסף שגיב]] מאפיין את ג'ורג' סטיינר כאיש ציבור בעל מוניטין רב, שעבודתו מתעסקת ומתחבטת בסוגיות הנוקבות ביותר של היצירתיות האנושית, בכוחה וגבולותיה של ה[[שפה|לשון]], בקשר ההדוק שבין [[אמנות]] ל[[תאולוגיה]] ובתדמית ה[[מוסר|מוסרית]] של ה[[ציוויליזציה]] המודרנית. בעיני משכילים רבים, אומר שגיב, שטיינר הוא מעין מורה דרך בדרכים המפותלות של הציוויליזציה ה[[אירופה|אירופית]].<ref name{{הערה|שם=":0">|אסף שגיב, "הבעיה היהודית של ג'ורג' שטיינר", בתוך: תכלת; כתב עת למחשבה ישראלית, מס. 12, תשס"ב, עמ' 133 - 158

</ref>}} יחד עם זאת, מוסיף שגיב, דוחה סטיינר כל בדלנות ו[[לאומנות]] מכל סוג שהוא, כולל מדינה [[ציונות|ציונית]], עקב תמיכתו ב[[הומניזם]] [[אוניברסליזם|אוניברסלי]] ו[[קיצוניות ורדיקליזם|רדיקלי]]. היהודים במיטבם דווקא כאשר הם חלק מהעולם הגדול, ולא כשהם מקובצים במדינה ריבונית שלהם. הוא מרבה לצטט את [[הבעל שם טוב]]: "''האמת מצוייה תמיד ב[[גלות]], היא חייבת לשוטט''" ואת [[חיים ויצמן|חיים וייצמן]] (על אף שבטעות ייחס זאת ל[[עזר ויצמן|עזר וייצמן]]): "''היהודים המפוזרים בעולם הם כ[[דשן]] לאדמת העולם וכשהם מרוכזים הם כזבל פרות".'' <ref>{{הערה|ראו את מכתבו של ג'ורג' שטיינר ב[[תכלת (כתב עת)|תכלת]] 15, סתיו 2003, עמ' 3, ואת תגובתו של [[עזר ויצמן|עזר וייצמן]] בנושא, תכלת 16, חורף 2004, עמ' 3</ref>}}

בשנת 1966 החל גם לכתוב טור קבוע בענייני ספרות בשבועון הידוע [[הניו יורקר|"הניו יורקר".]] כ-150 מאמרים פרסם סטיינר, שבהם פתח לאמריקאים אשנב לתרבות האירופית והגדיר מחדש את תפקידו של המבקר. בזכות עבודתו זו ואחרות זכה בחברות כבוד באקדמיה האמריקנית למדעים ואמנויות, ב[[טרומן קפוטה|פרס טרומן קאפוטה]] למפעל חיים ובמשרה ב[[קתדרה (אקדמיה)|קתדרה]] לשירה ב[[אוניברסיטת הרווארד|אוניברסיטת הרוורד]]. "''מתווך התרבות המשפיע ביותר הכותב היום בשפה האנגלית''" ו"''ראש הממשלה של התרבות''" הם רק חלק מהסופרלטיבים שהעניקו לו מעריציו.<ref name{{הערה|שם=":0" />}}