פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
אין תקציר עריכה
 
== רקע ==
בעקבות [[מהפכת פברואר]] בשנת [[1917]] הצליחה גאורגיה להיחלץ מהשליטה הרוסית. לאחר שנכשלו במאמציהם להתאחד עם [[ארמניה]] ו[[אזרבייג'ן]] ל[[הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיווית של עבר-הקווקז|מדינה פדרטיווית]], הכריזו המנהיגים הגאורגים על [[עצמאות]] המדינה, כרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, ב-[[26 במאי]] [[1918]]. על אף סכסוכים עם שכנותיה ([[מלחמת גאורגיה-ארמניה]]) וסכסוכים אזרחיים שפרצו בה מפעם לפעם, הצליחה גאורגיה לשמור על עצמאותה הבלתי יציבה, והשיגה פחות או יותר שליטה מוצקה על גבולותיה החדשים בתקופה של [[מלחמת האזרחים ברוסיה]].
 
למרות התמיכה הציבורית הרחבה יחסית, ומספר רפורמות מוצלחות, ההנהגה ה[[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטית]] של גאורגיה נכשלה בבניית כלכלה יציבה וצבא חזק וממושמע, שיכול היה להתנגד להופעתם הצפויה והקלה לחיזוי של הבולשביקים. אף על פי שהיו בנמצא מספר משמעותי של קצינים מוכשרים ששירתו בצבא [[האימפריה הרוסית]], הצבא היה חלוש וציודו היה דל. גוף צבאי מקביל, '''המשמר האזרחי של גאורגיה''', התגייס מחברי המפלגה המנשביקית, והיה משום כך מכובד יותר, אבל נשלט על ידי פוקציונרים מפלגתיים ופוליטיים.
 
בעקבות ייסוד השלטון הסובייטי בבאקו באפריל 1920, אורדז'וניקידזה בפועלו כנראה על דעת עצמו, התקדם לגאורגיה כדי לתמוך בתוכנית ההפיכה בטביליסי. ההפיכה נכשלה, ואיפשרה לממשלה הגאורגית לרכז את כוחותיה כדי לחסום בהצלחה את התקדמות הצבא הרוסי לגבול גאורגיה-אזרבייג'ן. המנהיג הסובייטי לנין, שהיה עסוק ב[[המלחמה הפולנית סובייטית|מלחמה]] עם [[פולין]], הורה להתחיל במשא ומתן עם הגאורגים. ב-[[7 במאי]] [[1920]] נחתם [[הסכם מוסקבה (1920)|הסכם מוסקבה]] שבו הכירה רוסיה הסובייטית בעצמאות גאורגיה והתחייבה לאי-אלימות. ההסכם [[דה יורה]] גרם לייסוד הגבולות בין שתי המדינות וכפה על גאורגיה להכניע את כל היסודות שנראו כעוינים למוסקבה. בנספח סודי, הבטיחה גאורגיה לעשות לגליזציה של המפלגה הבולשביקית המקומית.
[[תמונהקובץ:Headquarter of Caucasus Army.jpg|ימין|ממוזער|250px|המפקדה הסובייטית בחזית הקווקזית]]
למרות הסכם השלום, ההפיכה הסופית של השליטה הממשלה המנשביקית של גאורגיה היה גם מכוון וגם מתוכנן. עם הקשר הדיפלומטי המבוסס היטב עם מספר אומות [[אירופה|אירופאיות]] והשליטה שלו במעבר האסטרטגי מ[[הים השחור]] ל[[הים הכספי|ים הכספי]] גאורגיה נראה למנהיגות הסובייטית "כעמדה קידמית של [[מדינות ההסכם המשולש]] (The Triple Ententé)". סיבה אחרת למה המחשבה לאפשר לממשלה הגאורגית להישאר בשלטון הייתה בלתי אפשרית, היא שאיפתם של הבולשביקים לנקום ב[[מנשביקים]] הרוסים בגלות האירופאית, שהתעמולה האנטי-סובייטית שלה הייתה קשה להשתקה.
 
הפסקת המבצע של הצבא האדום כנגד פולין, תבוסת מנהיג [[הצבא הלבן|הרוסים הלבנים]], [[פיוטר ניקולאייביץ' ורנגל|ורנגל]] ונפילת [[הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה]], הובילו למצב מבטיח של לחץ כלפי המדינה העצמאית האחרונה בקווקז ולהנחלת השליטה הסובייטית. בו בזמן, יחידות המשלחת ה[[בריטניה|בריטית]] התפנו לגמרי מהקווקז ו[[העולם המערבי|המערב]] לא התלהב מלהתערב להגנת גאורגיה.
[[תמונהקובץ:Headquarter of Civil Guard 1549.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קצינים [[גאורגים]] במפקדה של המשמר האזרחי בטביליסי]]
אף על פי כן, הפלישה הצבאית הרוסית, לא הייתה מוסכמת באופן גורף, במוסקבה. והיו אי הסכמות ניכרות בין המנהיגים הבולשביקים, בנוגע לשאלה, איך לנהוג בשכן הדרומי. [[סובנארקום|קומיסר העם]] של עניין הלאומיות, [[סטלין|יוסיף סטלין]], שהיה לו, עד סוף מלחמת האזרחים, אוסף מצטבר יוצא דופן של פעולות ברוטליות, שבוצעו בידיו שלו, נקט קו נוקשה במיוחד כלפי ילידי מקום הולדתו, גאורגיה. בתמיכה גורפת של הפיכה צבאית כנגד הממשלה הגאורגית, ובאופן מתמשך, נתן לנין את הסכמתו בדחיפות להתקדמות לכיוון גאורגיה. קומיסר העם של המלחמה, [[לאון טרוצקי]], התנגד בחוזקה למה שהוא מתאר "התערבות בוסר" כשהוא מסביר כי האוכלוסייה לא תוכל לשאת את המהפכה. נאמן למשנתו הלאומית לזכותן של לאומים ל[[הגדרה עצמית]], נמנע לנין מלהשתמש בכוח, קורא לזהירות קיצונית, במטרה להבטיח שהפקטור הרוסי יעזור ולא ישלוט במהפכה הגאורגית. למרות זאת, עם הניצחון במלחמת האזרחים, פעולותיה של מוסקבה הפכו לפחות מרוסנות, עבור הרבה בולשביקים, הגדרה עצמית הייתה יותר ויותר "משחק דיפלומטי שיש לשחק באופן בטוח".
 
 
== פלישת הצבא האדום ==
[[תמונהקובץ:Transkaukas_bgkrieg.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מלחומות הסובייטים בעבר-הקווקז]]
הטקטיקה בה נקטו הסובייטים כדי להשתלט על גאורגיה הייתה דומה לזו שנקטו באזרבייג'ן וארמניה ב-[[1920]]. הסובייטים שלחו את הצבא האדום, בעוד הם מעודדים את הבולשביקים המקומיים ליצור מתיחות. עם זאת, מדיניות זו הייתה קשה ליישום בגאורגיה, בה המפלגה הקומוניסטית לא נהנתה מתמיכה עממית ונותרה כח פוליטי מבודד.
 
=== משבר עם טורקיה ===
ב-[[23 בפברואר]], עשרה ימים אחרי שהצבא האדום החל בצעידתו לכיוון טביליסי, [[מוסה קזם קראבקיר]], המפקד של הצבא ה[[טורקיה|טורקי]] ב[[מערב ארמניה]] (נקרא גם ארמניה הטורקית), מציב אולטימטום ותובע לפנות את [[ארטווין (נפה)|נפת ארטווין]] ו[[ארדהאן (נפה)|נפת ארדהאן]] מגאורגים. המנשביקים, תחת אש משני הצדדים, נאלצו להיעתר לכניסת כוחות טורקיים לתוך גאורגיה, כשהם כובשים את האזורים המצויים בחזית זו. זה הוביל את הצבא הטורקי למרחק קצר בתוך גאורגיה שהוחזק עדיין על ידי הגאורגים, ל[[בתומי]], וכאשר חיל הפרשים ה-18 של הצבא האדום, תחת פיקודו של [[דימיטרי ז'לובה]] התקרב לעיר, הוא יצר נסיבות של התנגשות מזוינת אפשרית, והמנשביקים קיוו להשתמש בנסיבות אלה ולהשיג ב-[[7 במרץ]], הסכם עם [[מוסה קזם קראבקיר|קראבקיר]] שיאפשר לצבא הטורקי להיכנס לעיר, כאשר הממשלה הגאורגית תהיה אחראית על האדמיניסטרציה האזרחית. ב-[[8 במרץ]] כוחות טורקיים תחת פיקודו של קיזים ביי התמקמו בעמדות של מגננה מסביב לעיר, כשהם מובילים משבר מול רוסיה הסובייטית. [[גיאורגי צ'יצ'רין]], ה[[סובנארקום]] הסובייטי של יחסי החוץ, מגיש מכתב מחאה ל[[עלי פואט פחה]], הנציג הטורקי במוסקבה. בתגובה מסר עלי פואט 2 מכתבים לממשלה הסובייטית. המכתבים הטורקיים טוענים כי כוחות צבא טורקיים מספקים הגנה ל[[אסלאם בגאורגיה|מוסלמים המקומיים]], שנמצאים תחת איום מבצעי הצבא הסובייטי במחוז.
[[תמונהקובץ:Treaty of Kars map.png|ימין|ממוזער|300px|הסכם קארס{{ש}}
{|
|-
286,007

עריכות