קרב כיוס (201 לפנה"ס) – הבדלי גרסאות

| מערכה=

| מלחמה=[[המלחמות המקדוניות]]

| תאריך התחלה=[[201 לפנה"ס]]

| תאריך סיום=

| מפה=

}}

'''קרב כיוס''' (ב[[יוונית]]: '''Ναυμαχία της Χίου''') נערך בשנת [[210 לפנה"ס|201 לפנה"ס]] בין אוניותיו של [[פיליפוס החמישי]] מלך [[מוקדון]] לבין צי הברית של [[פרגמון]], [[רודוס]] ו[[ביזנטיון]]. [[כיוס|כִיוֹס]] הוא אי בחוף [[איוניה]] (מערב [[אסיה הקטנה]]), והקרב התחולל במצר המפריד בינו ליבשת.

 

 

===הלחימה באגף הימני===

[[קובץ:AtaloPergamo.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[פרוטומה]] של אטאלוס הראשון מלך פרגאמון, 200 לפנה"ס לערך. [[מוזיאון פרגאמון]], [[ברלין]].]]

[[קובץ:Chios_NASA_satellite_image.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תצלום לוויין של האי כיוס. זירת הקרב הייתה בינו לבין היבשת (מימין).]]

 

פוליביוס מספר, כי המאבק בין הצדדים היה בתחילה שקול, משום שיתרון פיליפוס במספר הלמבוי שלו היווה משקל נגד לעדיפות אטאלוס באוניות ספונות. השימוש בספינות קלות בקרב ימי, אותו הנהיג פיליפוס, היה בגדר חידוש בלוחמה הימית של אותה תקופה. אוניות המלחמה הסטנדרטיות באותה עת היו ארבע וחמש-חתריות, ספינות מלחמה כבדות ומגושמות-תנועה, שעיקר כוחן בלוחמת סיפונים. האוניות היו חמושות ב[[איל ניגוח ימי|איל ניגוח]], אך מטרת ההתנגחות הייתה להיאחז באוניית היריב ולהעביר את ההכרעה לחיילים הרבים שעל הסיפונים, אשר נלחמו בקרב פנים-אל-פנים כביבשה. התפקיד שהועיד פיליפוס למאה וחמישים הלמבוי והפריסטיס שלו, היה לסכל את פעולתן של אוניות האויב. הספינות קלות התמרון והתנועה נעו בזריזות הנה והנה, פירקו את מערך האויב, חיבלו במשוטי אוניותיו כדי לשתק את תנועתן, או הפריעו להן לתמרן כדי לתקוף.

אוניותיו של פיליפוס באגף הימני הוסיפו להתקדם תוך כדי לחימה לעבר פתח המצר, בהתאם לתוכניתו המקורית, אך לאחר זמן-מה גברה ידו של אטאלוס.

 

===הלחימה באגף השמאלי===

 

:"אלמלא פיזרו המקדונים את הלמבוי שלהם בין האוניות הספונות, היה הקרב מוכרע על נקלה ותוך זמן קצר. אך אשר קרה, אותן ספינות סיכלו את פעולת הרודים בדרכים שונות. כשהתפרק מערך הקרב לאחר ההתנגחות הראשונה, התערבבו הכול זה בזה, ולכן לא יכלו (הרודים) לבצע דייקפלוס ואף לא לסובב את אוניותיהם (לאחור), למעשה נבצר מהם לחלוטין להשתמש בטקטיקות בהן הצטיינו, משום שהלמבוי תקפו פעם את המשוטים - כדי להפריע לחותרים - פעם, כשחגו לאחור, את החרטום, ופעם את הירכתיים, כדי להפריע לקברניטים ולמשוטי (ההגה) שלהם. אולם בהתקפות חרטום-אל-חרטום השתמשו הרודים בתחבולה: הם השקיעו את חרטומי אוניותיהם, וכך ספגו את מהלומות הניגוח מעל המים, בעוד מהלומותיהם שלהם הונחתו מתחת המים והסבו נזק חסר תקנה. אך הם השתמשו בצורת התקפה זו לעתים רחוקות בלבד, משום שנמנעו על פי רוב ממלחמת מגע (בין אונייה לאונייה) שקשה להשתחרר ממנה, כי המקדונים שעל הסיפונים נלחמו בעוז בקרבות מגע אלה. על פי רוב ביצעו דייקפלוס, שברו את משוטים אוניות האויב והוציאו אותן מכלל שימוש, אחר כך חגו לאחור וניגחו פעם את ירכתיהן של אלה ופעם את דופנן של אחרות; ובעוד אוניות האויב סבות, תקפו והטביעו חלק מהן והסבו נזק לאחרות. ואומנם, על ידי אופן לחימה זה פגעו במספר רב של אוניות אויב."{{הערה|1=Polybius, 16.4.8-15.}}