פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
לצדה של מערכת החוקים, ה[[מנהג (משפטים)|מנהגים]] והתקדימים אשר התקבלו מן המשפט הבריטי וממשפטי העמים, הרי שבעם היהודי נהוגה מזה אלפי שנים שיטת [[המשפט העברי]]. המדובר בשיטת משפט מורכבת ומשוכללת, בעלת הסדרים מהותיים ופרוצדורליים המסדירים את כל תחומי המשפט. רבים ביקשו להביא מאפיינים ותכנים ממשפט זה אל המשפט הישראלי. במיוחד ידועים בכך שופט בית המשפט העליון בדימוס [[מנחם אלון]] והפרופסור [[נחום רקובר]].
 
לעתים מחוקקת הכנסת חוקים המבוססים על הסדר מקביל במשפט העברי. דוגמה טובה לכך היא [[חוק לא תעמוד על דם רעך]], הקובע חובה פוזיטיבית להושיט עזרה לאדם המצוי במצוקה, כאשר שיטת המשפט האנגלו-אמריקנית אינה כוללת חובה כזו, ואילו המשפט העברי מחייב מתן עזרה. אך לחוקים אלו מעמד כשל חוקי הכנסת, פרשנותם היא על פי פרשנות הדין הכללי, ולא בשיטות הפרשנות ומקורות הפרשנות הנוהגים במשפט העברי, כך שיש לראותם יותר כדבר חקיקה "ישראלי" מאשר דבר חקיקה של "המשפט העברי".
 
בשני תחומים נהוגה שיטת המשפט העברי במשפט הישראלי, בתחום המעמד האישי, ובהסתמכות בתי המשפט על המשפט העברי על פי חוק יסודות המשפט.