מלחמת אוסטריה–סרדיניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 9:
| קרב לפני=
| קרב אחרי=
| מקום=[[ממלכת לומברדיה-ונציה]]
| תוצאה=ניצחון צרפתי-סרדיני{{ש}} שביתת הנשק של וילפרנקה (12 ביולי 1859)
| טריטוריות=
שורה 27:
| מפה=
}}
'''מלחמה אוסטריה-סרדיניה''' (גם '''מלחמת העצמאות האיטלקית השנייה''', '''מלחמת צרפת-אוסטריה''' או '''מלחמת אוסטריה-פיימונטה''', הידועה גם כ'''מערכת איטליה'''), נערכה בין צרפת תחת שלטונו של [[נפוליאון השלישי]] ו[[ממלכת סרדיניה]] נגד [[האימפריה האוסטרית]] בשנת [[1859]]. בעקבות תהליך ה[[איחוד איטליה|איחוד האיטלקי]], מלחמה זו מוכרת גם כ'''מלחמת העצמאות השנייה'''.
 
== רקע ==
שורה 37:
ב[[חוזה פריז (1856)|ועידת השלום]] ב[[פריז]], ניסה קאבור למשוך תשומת לב לאיחודה של איטליה. קאבור מצא כי הבריטים והצרפתים בעד, אך לחלוטין אינם מעוניינים לפעול כנגד רצונות אוסטריה, מאחר שצעדים לכיוון עצמאות איטלקית יאיימו על טרטוריה אוסטרית ב[[לומברדיה]] ו[[ונטיה]]. שיחות בין נפוליאון השלישי וקאבור לאחר ועידת השלום סימנו את נפוליאון כמועמד לסייע לאיטליה.
 
ב-[[14 בינואר]] [[1858]], ניסה פליצ'ה אורסיני האיטלקי לרצוח את נפוליאון השלישי. ניסיון רצח זה הביא אהדה רבה למאמץ האיחוד האיטלקי, והשפיע עמוקות על נפוליאון עצמו, אשר הפך נחוש לעזור לפיימונטה נגד אוסטריה בפעולות ההפיכה שממשלות איטליה יאפשרו בעתיד.
 
הקיסר נפוליאון השלישי ו[[קמילו בנסו די קאבור]], ראש ממשלת ממלכת סרדיניה, חתמו על הסכם ברית כנגד אוסטריה: צרפת תסייע לסרדיניה במלחמה כנגד אוסטריה אם תוקף, וסרדיניה תעביר לצרפת את [[ניס]] ו[[סבויה]] בתמורה.
שורה 43:
ברית סודית זו שירתה את שתי המדינות: סייעה לשליטי פיימונטה באיחוד [[חצי האי האפניני]] תחת [[בית סבויה]], והחלישה את אוסטריה, יריבתה המושבעת של האימפרייה הצרפתית תחת שלטונו של נפוליאון השלישי.
 
קאבור, אשר הותנה בקבלת סיוע מצרפת בתקיפה אוסטרית, הסית את וינה בעזרת סדרת תמרונים צבאיים בקרבת הגבול. אוסטריה פרסמה אולטימטום ב-[[23 באפריל]] [[1859]], בו דרשה את פירוק צבא סרדיניה. עקב סירובה של סרדיניה, הוכרזה מלחמה ב-[[29 באפריל]], אשר גררה את צרפת לעימות.
 
== כוחות ==
שורה 50:
צבא צרפת במערכת האיטלקית מנה כ-130,000 חיילים, 2,000 פרשים ו-312 תותחים.
 
הצבא פעל תחת פיקודו של נפוליאון השלישי, מחולק לחמישה [[קורפוס]]ים: הגיס הראשון, תחת פיקודו של אשיל ברגו ד'הילר, הגיס השני, תחת פיקודו של פאטריק[[פטריק דה מקמהוןמק-מהון]] (דוכס מגנטה), הגיס השלישי תחת פיקודו של פרנסואה סרטין קנרובר, הגיס הרביעי תחת פיקודו של אדולף ניל, והחיל הגיס תחת פיקודו של נפוליאון ז'וזף שארל פול בונפרט. המשמר קיסרי הובל על ידי אוגיסט רניו דה סן-ז'אן ד'אנז'לי.
 
צבא סרדיניה מנה כ-70,000 חיילים, 4,000 פרשים ו-90 תותחים. הצבא חולק לחמש [[דיוויזיה|דיוויזיות]], תחת פיקודו של קסטרלברוגו, מנפרדו פנטי, ג'יובני דורנדו, אנריקו סיילדיני ודומניקו סוצ'יארי. בנוסף, מתנדבים שירתו בשתי דיוויזיות קלות. המפקד העליון היה [[ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה]], אשר נעזר באלפונסו פררו לה מרמורה.
שורה 64:
האוסטרים תחת פיקודו של גיולאי הגיעו לוורצ'לי, כדי לאיים על [[טורינו]], בעוד שכוחות צרפתים-סרדינים נעו כדי לחזק את [[אלסנדריה]] וגשרי נהר [[פו (נהר)|פו]] מסביב ל[[קזאלה מונפראטו]] גרמו להם לסגת.
 
ב-[[14 במאי]], הגיע נפוליאון השלישי לאלסנדריה, כדי לקחת את הפיקוד.
 
הקרב הראשון בין כוחות צרפתיים ואוסטרים היה במונטבלו ב-[[20 במאי]], קרב בין כוחות אוסטריים תחת פיקודו של סטדיון מול דיוויזיה בודדת של החיל הראשון של הצרפתים תחת פיקודו של אלי פרדריק פוריי. הכוח האוסטרי היה גדול פי שלושה, אבל פוריי ניצח בקרב.
 
בתחילת יוני הגיע הכוח של גיולאי סמוך לרכבת של מג'נטה ותפס עמדות הגנה מזרחית לנהר. נפוליאון השלישי תקף את ישירות את אזור טיצ'ינו עם חלק מהכוח, כאשר יתר הכוח איגף את הכוחות האוסטריים. עקב כך נסוג גיולאי רחוק מאוד אל מצודות במזרח לומברדיה, שם שוחרר מתפקידו.
שורה 86:
מדינות מרכז איטליה נכבשו על ידי הפיימונטסים, אשר לא שיתפו פעולה בהשבת השליטים הקודמים, והצרפתים לא שיתפו פעולה באכיפת הסכם הפסקת האש. האוסטרים נותרו מתוסכלים והצרפתים כשלו בביצוע הסכם.
 
בשנה שלאחר מכן, [[1860]], בעזרת אישור בריטי וצרפתי, דוכס פרמה, דוכס מודנה, הדוכס הגדול של טוסקנה ושטחי האפיפיור – סופחו ל[[ממלכת סרדיניה]], וצרפת קיבלה את [[ניס]] ו[[סבויה]] כפי שסוכם.
 
מהלך זה הוביל למשלחת בראשות גריבלדי לסיציליה, אשר השלימה את [[איחוד איטליה]].