ויקיפדיה

שרה ואנג'לינה גרימקה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
החלפות (צ'ארלס, כנסייה, הייתה, ארצות הברית, לעתים, תומאס, ביטחו, תשומת לב, גאוגר, קדמת, אוזני, אף על פי ש, ויליאם), אחידות הערות שוליים, הסרת קישו...
שורה 1:
[[קובץ:Sarah Moore Grimke.jpg|ממוזער|שרה מור גרימקה]][[קובץ:Angelina Emily Grimke.jpg|ממוזער|אנג'לינה אמילי גרימקה וולד]]
'''שרה מור גרימקה''' ([[1792]]-[[1873]], [[צ'ארלסטון (קרוליינה הדרומית)|צ'רלסטוןארלסטון]], [[ארה"בארצות הברית]]) ו'''אנג'לינה אמילי גרימקה''' ([[1805]]-[[1879]] צ'רלסטוןארלסטון, ארה"בארצות הברית) הידועות בשם האחיות גרימקה (באנגלית: '''Grimké sisters'''), היו [[נאום|נואמות]], [[סופר|סופרות]]ות ו[[מחנכת|מחנכות]], פעילות בולטות למען ביטול ה[[עבדות בארצות הברית]] ומראשונות החברות בתנועה ה[[סופרג'יזם|סופרז'יסטית]] האמריקאית, דמויות מפתח בהעלאת המודעות לתנועה ה[[פמיניזם|פמיניסטית]] ובמאבק למען [[זכויות הנשים]] ב[[ארצותבארצות הברית]].
 
== ילדות ונעורים ==
שרה נולדה ב-[[26 בנובמבר]] 1792 ב[[דרום קרוליינה]], שישית מתוך 14 ילדים והבת השנייה של מארי סמית' וג'ון גרימקה.{{הערה|Mark E. Perry, ''Lift Up Thy Voice: The Grimke Family's Journey from Slaveholders to Civil Rights Leaders'', Viking Penguin, New York: 2002, p. xi}} אנג'לינה נולדה בשנת 1805 והיתהוהייתה בת הזקונים במשפחה. אמן היתההייתה עקרת בית וחברה פעילה בקהילה, מנהיגה באגודת הצדקה של נשות צ'ארלסטון והקדישה מזמנה לעיתיםלעתים קרובות ל[[עוני|עניים]] ולנשים שהיו [[אסיר|אסירות]]ות ב[[בית כלא|בית הכלא]]. אמונותיה ופעילויותיה הרבות מנעוה מלפתח יחסי רוך וחיבה עם ילדיה.{{הערה|Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 23}} אביהן היה בעל מטעים עשיר, [[קולונל]] בצבא [[המהפכה האמריקאית|המהפכה]] ושופט בבית המשפט העליון בדרום קרוליינה.{{הערה| ,Catherine H. Birney ''The Grimke Sisters: Sarah and Angelina Grimke- the first American women advocates of abolition and woman’s rights'', Lee and Shepard publishers, Boston: 1885, p. 5}}.{{ש}}
 
חינוכה של שרה גרימקה עיצב את עתידה כפעילה למען ביטול העבדות וכפמיניסטית. בילדותה הייתה מודעת לנחיתות החינוך לו זכתה לעומת זה של אחיה. בתור ילדה הפתיעה את משפחתה בעצמאותה ובחוש הצדק המפותח שלה, שהתבטא בעיקר בסלידתה מהצורה בה התייחסו ל[[עבדות בארצות הברית|עבדים]] בביתה.{{הערה|.Birney, ''The Grimke Sisters'', p. 7}} למרות העובדה שכולם סביבה זיהו את האינטליגנציה יוצאת הדופן שלה, נמנע ממנה מלקבל חינוך שחרג מעבר לגבולות החינוך של הנערות במעמדה, לא כל שכן להגשים את חלומה להפוך ל[[עריכת דין|עורכת דין]]. שרה למדה עם מורים פרטיים בתחומים שנחשבו הולמים לצעירה דרומית צעירה באותה התקופה וכללו לימוד [[צרפתית]], [[רקמה]], [[ציור]], [[מוזיקה]], מיומנויות בניהול משק בית ו[[כללי נימוסים והליכות|כללי התנהגות בחברה]].{{הערה| Gerda Lerner, ''The .Grimke Sisters from South Carolina: pioneers for women’s rights and abolition'', Oxford university press, New York: 1998, p. 15}} אביה אפשר לה ללמוד באופן עצמאי [[גיאוגרפיהגאוגרפיה]], [[היסטוריה]] ו[[מתמטיקה]] מן הספרים בספרייתו וכן אפשר לה לקרוא את ספרי החוק שלו, אך בלם את שאיפתה ללמוד [[לטינית]].{{ש}}
 
אולי משום שחשה כה מוגבלת פיתחה שרה קשר אישי לעבדים שהיו בבעלות משפחתה. בגיל 12 החלה להעביר את אחר הצהריים בימי ראשון בהוראת שיעורי [[תנ"ך]] לילדי וילדות העבדים הצעירים במטעים, חוויה שמצאה מתסכלת ביותר, שכן רצתה ללמדם לקרוא את הטקסטים בעצמם והם כמהו לכך, אך הוריה התנגדו לכך בתוקף בטענה כי לימוד הקריאה יגרום לעבדים להפוך למרדנים ולא שמחים. כמו כן האמינו כי אימון אינטלקטואלי יגרום לכך שלא יתאימו עוד לעבודה פיזית. חשוב מכך, לימוד עבדים [[קריאה|קריאה]] ו[[כתיבה]] היה מנוגד לחוק בדרום קרוליינה החל משנת [[1740]].{{הערה|.Lerner, ''The Grimke .Sisters from South Carolina'', p. 19}}
שרה לימדה בהיחבא את הטי, שפחתה האישית, לקרוא ולכתוב. כאשר הוריה גילו זאת היא ננזפה קשות ואילו על הטי איימו ב[[שוט|הצלפות]]. פחדה של שרה מגרימת נזק נוסף לעבדים מנע ממנה מלקחת על עצמה משימה כזו שוב. שנים לאחר מכן כתבה על התקרית:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שאבתי סיפוק כמעט זדוני מלימוד נערת השרת הקטנה שלי בשעת הלילה, בזמן שהיא אמורה הייתה להיות עסוקה בהברשת וקליעת צמתי. האור היה מכובה, חור המנעול מכוסה ושכובות על בטנינו, לפני האח, עם ספר הדקדוק תחת עינינו, הפרנו במודע את חוקי דרום קרוליינה|מקור=Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 2}}
 
אנג'לינה גרימקה נולדה בשנת [[1805]], כששרה גרימקה הייתה בת 13. שרה התחננה בפני הוריה לשמש [[סנדק (נצרות)|סנדקית]] לתינוקת ולמרותואף על פי שהבקשה הייתה מוזרה הוריה נענו, בתקווה שהדבר ירגיע את בתם המרדנית וילמדה אחריות מהי. היא לקחה על עצמה את התפקיד ברצינות רבה ולמעשה גידלה בעצמה את "נינה היקרה" שלה. אנג'לינה אף קראה לשרה "אמא" במשך תקופה ארוכה.{{הערה|Lerner, ''The Grimke .Sisters from South Carolina'', p .21}} כאשר אנג'לינה גדלה שרה שיתפה אותה במחשבותיה ורעיונותיה המהפכניים ובעתיד יהפכו השתיים לשותפות לדרך.{{ש}}
 
אנג'לינה תוארה במכתבים וביומנים שנכתבו על ידי חברי המשפחה כצדקנית, סקרנית ובטוחה בעצמה. משום ששרה, הקרובה אליה ביותר, גידלה אותה בתחושה שהיא לא פחות שווה מאף אחד אחד אחר, ומשום שבאופייה הייתה מוחצנת ממנה, לא התאימה לדמות הנערה הדרומית של העת ההיא. בביוגרפיה "האחיות גרימקה מדרום קרוליינה" כתבה ההיסטוריונית גרדה לרנר:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מעולם לא נתפס אצל אנג'לינה שהיא צריכה לציית לשיפוטם העליון של קרוביה הגברים או שאיש כלשהו עשוי לתפוס אותה כנחותה פשוט משום היותה אישה".|מקור=Lerner, ''The Grimke Sisters from South Carolina'', p. 52}}{{ש}}
לעתים פגעו תכונות אלו בחבריה ובבני משפחתה והסעירו את [[דרום ארצות הברית|החברה הדרומית]] השמרנית. לדוגמה, כאשר הגיע זמנה של אנג'לינה לעבור את טקס האישור [[הכנסייה האפיסקופלית (ארצות הברית)|בכנסיהבכנסייה האפיסקופלית]] בגיל 13 היא סירבה לדקלם את הנדרים הדרושים משום שלטענתה לא תוכל להסכים להם.{{הערה|.Birney, ''The Grimke Sisters'', p. 40}}{{ש}}
 
ב-1805, שנת הולדתה של אנג'לינה, יצא תומסתומאס, האח האהוב ביותר על שרה, ללמוד בבית הספר ל[[משפטים]] ב[[אוניברסיטת ייל]]. בזמן ביקוריו בבית שיתף את שרה בדברים שלמד וברעיונותיו אודות הסכנות שב[[נאורות]] וחשיבות הדת. רעיונות אלה, בשילוב עם לימודיה הסודיים את החוק, היו אלה שהיוו חלק מהבסיס של עבודתה המאוחרת כפעילה חברתית. אביה אמר לה שלו הייתה גבר, הייתה הופכת לעורך הדין הטוב ביותר בדרום קרוליינה. כמה עשורים אחר כך כתבה:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מנעו מטבעי את מה שמזין אותו כראוי, מסלולי הוסב, שאיפותיי נופצו|מקור=Lerner, ''The Grimke Sisters from South Carolina'', p. 23}}
 
שורה 25:
בשנת [[1817]] חלה אביהן והרופאים בצ'ארלסטון המליצו שייסע ל[[פילדלפיה]] להתייעץ עם מומחה. למרות מחאותיה הנמרצות אביה התעקש על כך ששרה, אז בת 26, תתלווה אליו כאחות מטפלת. הם עזבו את צ'ארלסטון במאי [[1819]]. כשרופא המומחה מצא כי אין ביכולתו לעזור הציע כי הם יעבירו את זמנם באוויר הים של כפר הדייגים בלונג ברנץ', [[ניו ג'רזי]]. שרה ואביה התמקמו בבית הארחה בו, מספר שבועות מאוחר יותר, מת האב.{{הערה|.Perry, ''Lift Up Thy Voice'', pp. 34-37}} שרה נשארה בפילדלפיה מספר חודשים לאחר מות אביה ופגשה שם את ישראל מוריס, שהציג בפניה את עיקרי האמונה ה[[קווייקרים|קוויקרית]] ובייחוד את כתביו של ג'ון וולמן. היא חזרה לצ'ארלסטון ולאחר תקופה של התכתבות עמו החליטה לחזור לפילדלפיה כדי להפוך ל[[כומר|כמרה]] קוויקרית ולעזוב את חינוכה האפיסקופי.{{הערה|.Birney, ''The Grimke Sisters'', p .32}}{{ש}}
 
במהלך שהותה בפילדלפיה התגוררה בביתו של ישראל מוריס ושמשה כמורה ומטפלת לילדיו. במקביל העמיקה בלימוד הדת הקוויקרית והתמידה בניסיונותיה להתקבל ככמרה מן המניין. לאחר שאשתו של מוריס מתה ממחלה התקרבו השניים אף יותר ולא עבר זמן רב לפני שהציע לה להינשא לו. למרותאף על פי שהודתה כי היתההייתה מאוהבת בו ויכלה לשמש לו אישה מסורה ואם לילדיו, היא סירבה מחשש שתשתעבד למטלות גידול ילדים וניהול משק בית. מבחינתה, החיים הללו לא יכלו להוות תחליף למציאת ייעודה ומימוש המטרות שהציבה לעצמה.{{הערה|שם=פרי96|.Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 96}}{{ש}}
 
כשהייתה אנג'לינה בת 21 המירה עצמה לזרם ה[[פרסביטריאניזם|פרסביטריאני]] של הכנסייה והייתה חברה פעילה בקהילה. כתומכת בלימודי [[תנ"ך]] וחינוך בין-דתי היא לימדה בבית ספר וערכה טקסים דתיים לעבדים בבעלות משפחתה. אמה הסתייגה מכך אך בהמשך השתתפה בהם גם היא. אנג'לינה הפכה לחברה קרובה של כומר הכנסייה שלה, שגם הוא היה ממתנגדי מוסד העבדות על רקע האמונה כי זו מערכת לא מוסרית המחללת את החוק ה[[נוצרי]] וזכויות האדם, אך דגל בסובלנות ו[[תפילה|תפילות]] על פני פעולות ישירות נגד המערכת, מה שלא סיפק את אנג'לינה הרדיקלית. באחד הטקסים העלתה את נושא העבדות וטענה כי חברי הכנסייה שהיו בעלי העבדים צריכים לגנותה בפה מלא. בעקבות התגובות איבדה את אמונתה בערכים של הכנסייה הפרסביטריאנית, אך היא המשיכה להחזיק בעמדתה ביחס לעבדות, דבר שהכעיס את חבריה ומשפחתה.{{הערה|.Birney, ''The .Grimke Sisters'', pp. 62-63}} אנג'לינה ביקרה את שרה בפילדלפיה וחזרה לצ'ארלסטון כשהיא מחויבת לאמונה הקוויקרית. בנובמבר [[1829]], בעקבות רצף של תקריות ועימותים עם חברי הקהילה שלה, נודתה אנג'לינה מהכנסייה הפרסביטריאנית והיא החליטה לעזוב את הדרום ולהצטרף לאחותה בפילדלפיה. {{הערה|שם=פרי96}} אחרי שעזבו את צ'ארלסטון באופן סופי, האחיות נסעו ברחבי [[ניו אינגלנד]] ונאמו ב[[טרקלין|טרקלינים]] גדולים וכנסיות קטנות. נאומיהן הנוגעים בביטול העבדות וזכויות נשים נשמעו באזניבאוזני אלפים.
 
== פעולותיהן למען ביטול העבדות והכרה בזכויות הנשים ==
בזמן שהאחיות שהו יחד בפילדלפיה הן הקדישו עצמן לאגודת חברים קוויקרית ולעבודות צדקה. במקביל, ראו שנים אלו את הגעתה של שאלת העבדות בארצות הברית לקידמתלקדמת הבמה הציבורית והפוליטית. ניסיונותיהן ההתחלתיים לתקוף את העבדות יצרה להן קשיים בתוך הקהילה הקוויקרית, שסלדה מפעולות רדיקליות.{{הערה|Lerner, ''The Grimke Sisters from South Carolina''.}} אנג'לינה הייתה הראשונה מבין השתיים לכתוב ולדבר בפומבי נגד העבדות. בשנת 1835 החלה להשתתף בכנסים והרצאות למען ביטול העבדות ולקרוא חומרים שפורסמו בנושא, ביניהם בכתב העת "The Liberator" בעריכתו של וויליאםויליאם לויד גאריסון, פעיל בולט בתנועה לביטול העבדות וממייסדי האגודה האמריקנית נגד עבדות. בעקבות אחת ההרצאות חשה צורך עז להביע את תמיכתה בביטול העבדות ושלחה לגאריסון מכתב אישי בו סיפרה לו על המקום ממנו באה ועל השקפותיה כיום. הוא התרשם עמוקות מהמכתב ובחר לפרסם אותו. בעקבות הפרסום התערער מעמדה של אנג'לינה בקרב הקהילה הקוויקרית, אך היא סירבה לפרסם התנצלות. כמה כתבי עת נוספים פרסמו את המכתב ואנג'לינה הפכה למפורסמת בניגוד לרצונה. התנועה לביטול העבדות ראתה באנג'לינה תקווה לכך שעוד דרומיים יבינו את העוול שנעשה לעבדים ויבחרו להביע התנגדות לשיטה הזו.{{הערה|.Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 115}}{{ש}}
 
למרות מאמציה של שרה להשתלב בקרב הקוייקרים ושאיפתה להפוך לכומרה, היא זכתה בעיקר להתעלמות והשתקה חוזרת מצד המועצה הנשלטת על ידי גברים. היא כתבה מאוחר יותר:
שורה 39:
 
===הצטרפות לארגון נשים למען ביטול העבדות===
האחיות הצטרפו בשנת [[1835]] לארגון נשים שפעל למען ביטול העבדות ובו היו חברות נשים נוספות מהקהילה הקוויקרית דוגמת לוקרציה מוט. הארגון לא זכה לעידוד מהקהילה הקוויקרית ואף הותקף מצד גורמים שונים מהקהילה ומחוצה לה.{{הערה|שם=פרי125|.Perry, ''Lift Up Thy Voice'' p. 125}} הארגון הוקם מלכתחילה עקב תחושת הנשים כי למרותאף על פי שתמיכתן בארגון למען ביטול העבדות התקבלה בשמחה, הרי שלא ניתן להן מקום בשורות הארגון עצמו. באופן זה, לעתים קרובות הרגישו נשים את חוסר השוויון העמוק בין נשים וגברים בארצות הברית דווקא במסגרת פעילות נגד העבדות ולמען שוויון. הגברים דאגו לכך שהנשים יישארו במקומן "הראוי", דהיינו יחזיקו בתפקידים שזוהו כנשיים גם במסגרת הפעילות לביטול העבדות, ממש כפי שבעלי העבדים בתורם דאגו לכך שהשחורים לא יזכו ל[[אמנציפציה]].{{הערה|Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 125}} בתמיכתה של לוקרציה מוט, שהייתה בעצמה כומרה חשובה בקהילה הקוויקרית, אנג'לינה ושרה גרימקה התנערו סופית מאגודת החברים הקוויקרית של פילדלפיה והתפנו להקדיש עצמן לאגודה האמריקאית נגד העבדות. {{הערה|שם=פרי125}}{{ש}}
 
בשנת [[1836]] עברו ל[[ניו יורק]] ואחרי תקופת הכשרה בנושא היו מוכנות לצאת למאבק לביטול העבדות. לראשונה מזה זמן רב הרגישו בביטחון שהן ממלאות את ייעודן ושהן מוקפות בחברים שהם שותפים אמתיים לדרך. שרה פרסמה את ה"אגרת אל הכמורה של המדינות הדרומיות" שעוררה הדים רבים בדרום, ועל אף שנאסרה לפרסום והפצה במדינות הדרומיות בכל זאת נקראה בידי רבים. היא בחרה את מטרתה היטב שכן חלק נרחב מאנשי הכמורה בדרום קראו שוב ושוב לבחון את סוגיית העבדות, אך הנושא דוכא בידי פוליטיקאים ואנשי ממון.{{הערה|PPerry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 145}}. שרה כתבה:
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=האדם נברא נמוך רק במעט מהמלאכים, הוכתר בתהילה וכבוד ונוצר להיות סגנו של האל עלי אדמה - אבל העבדות חטפה את שרביט השלטון מידיו, העבדות תפסה באחיזת ברזל את הישות דמוית האל וקרעה מעל ראשה את כתר המלכות. העבדות שדדה מהאדם את מלכותו, שמה אותו בקולר וכבלים ובכך רמסה את דמות האל לאבק... ביד אחת אנו אוחזים בצלב של ישו ובשנייה אנו אוחזים בצווארו של עבד נרדף!|מקור=Sarah Moore Grimke, An epistle to the clergy of the southern states, 1836}}
שורה 47:
===מסע הרצאות ===
 
האיגרת של שרה ביססה את מעמדן של האחיות כדמויות בעלות חשיבות גדולה בארגון למען ביטול העבדות ובלחץ מצד ראשי הארגון הן הסכימו לדבר בפני קבוצות קטנות של נשים שהתעניינו בנושא. הן יצאו ל[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]] והתארחו בתחילה בחוגי בית שנשים ארגנו בביתן. הפגישות הללו נמשכו שעות ארוכות ולמרותואף על פי שהחשיפה לכמות הנשים הייתה קטנה יחסית בהתחלה היוו את הבסיס למעורבות של נשים בתנועה לביטול העבדות ומאוחר יותר גם בתנועה למען זכויות האישה.{{הערה|שם=פרי146|.Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 146}}
עד מהרה הפכו למבוקשות וכבר אי אפשר היה לארח פגישות בבתים פרטיים. הרצאותיהן הועברו לכנסיות קטנות ואולמות כנסים. הן דיברו בבוטות על [[פוליטיקה]], [[אקטיביזם]] ומעורבות פעילה בנושא ביטול העבדות חוללה סערה והגברים בארגון חששו כי הפופולריות שלהן תהפוך למוקד במקום המטרה עצמה, חשש שהלך והתגבר ככל שהביקוש אליהן גבר וחדר גם לעולם הגברי. עוד חששו כי בשלב מסוים הכוח הנשי שהלך ותפס תאוצה בארגון בזכות הרצאותיהן של האחיות, יפנה את תשומת ליבולבו למאבק אחר.{{הערה|שם=פרי146}}
 
לאחר כמה הרצאות שהתקיימו לקהל של נשים בלבד ברחבי מדינות הצפון החלו האחיות לנאום גם בפני קהל מעורב, בתחילה של שחורים ולאחר מכן גם של לבנים, דבר שלא היה נהוג כלל בתקופה זו. נאומיהן הפומביים עוררו ביקורת רבה משום שדיברו בפני קהל שכלל בתוכו נשים וגברים, מה שנקרא בזמנו "קהל מופקר" וחמור מכך, אף התווכחו בצורה פומבית עם גברים שלא הסכימו עמן. מבקרים ציניים הציעו שהן היו בסך הכל שתי רווקות אומללות אשר הציגו את עצמן בפומבי כדי למשוך תשומת לב גברית משום שלא הצליחו לעשות זאת בצורה נורמלית.{{הערה|, Lumpkin Shirley, "American Women Prose Writers: 1820-1870" in Hudock, Amy E. and Rodier, Katharine. (eds.) ''Dictionary of Literary Biography'' v.239. Detroit: Gale Group, 2001, p. 287}}
 
===המאבק להכרה בזכויות הנשים===
שורה 60:
באחד מנאומיהן אמרה אנג'לינה: "האישה צריכה להיות רגישה אף יותר לעוולות שנעשו לאדם השחור, שכן, ממש כמוהו, היא הואשמה בנחיתות מנטלית ונמנעו ממנה הפריווילגיות שבחינוך ליברלי". אמירה זו זכתה לתשואות שאי אפשר היה להאשימן בהיותן "נשיות".{{הערה|.Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 156}}
 
השתיים לא זנחו את מטרתן המקורית והן המשיכו לנאום כנגד ביטול העבדות לצד הדרישה להכרה בזכויות הנשים. בשנת 1838 הוזמנו להציג את עמדתן נגד ביטול העבדות בפני הגוף הציבורי המחוקק של מדינת מסצ'וסטס, זו הייתה הפניה הראשונה של גוף ממשלתי כלשהו אשר ביקש מנשים לדבר בפומבי והדבר עורר סערה גדולה. אנג'לינה נאמה באירוע הזה, נאום שהוגדר כמבריק.{{הערה|.Lerner, ''The Grimke Sisters from .South Carolina'', p. 11}}.{{ש}}
 
===פרישתן מפעילות ציבורית===
 
באותה שנה נישאה אנג'לינה ל[[תיאודור דווייט ולד|תאודור וולד]], אחד ממנהיגיה הבולטים של התנועה לביטול העבדות ואדם אשר היה מבין מבקריהן הגדולים בנוגע לניסיונותיהן לכלול מאבק למען זכויות הנשים יחד עם פעולותיהן למען ביטול העבדות.{{הערה|.Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 162}} לאחר נישואיה נסוגה אל מאחורי הקלעים של התנועה ואילו שרה הפסיקה לחלוטין לדבר בפני ציבור. מכתב שנשלח אליה מגיסה החדש פירט בפניה את מגרעותיה כנואמת והסביר לה שהיא מזיקה למטרה יותר מאשר מועילה לה.{{הערה|Perry, Mark E. “Lift Up Thy Voice: The Grimke Family's Journey from Slaveholders to Civil Rights Leaders” p.168}} {{ש}}
שרה נחשבה כנואמת הפחות מוצלחת מבין השתיים וללא אחותה לצידה, היא איבדה את בטחונהביטחונה העצמי והעדיפה להתרכז בכתיבה ולא בנשיאת נאומים. השתיים המשיכו להשתתף בחוגי בית שעסקו בנושא ביטול העבדות והכרה בזכויות הנשים אך לאחר לידת בנה השני מצבה הבריאותי של אנג'לינה לא איפשר המשך פעילות אינטנסיבית. שרה נשארה לצד אחותה כמטפלת ובת לוויה וסייע לה לגדל את ילדיה.{{הערה|Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 190}} {{ש}}
 
למרותאף על פי ששרה פרשה מהחיים הציבוריים ופעולותיה הצטמצמו לניהול משק בית וטיפול באחייניה, המשיכה להיות מעורבת ולכתוב חיבורים שעסקו במקומן של נשים והצורך בביטול העבדות. בשנת 1850 כתבה חיבור פורץ דרך הטוען כי נישואין ייצגו חילופים כלכליים בלתי שוויוניים אשר נשים נדחפו אליהן מתוך חוסר ברירה, רק כי זו דרכן לשרוד בעולם.{{הערה|.Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 203}} היא כתבה:
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כך אלפים מתוכן מוקרבות, הן על ידי הוריהן והן על ידי עצמן, שכן אילו היו מחונכות על ערכי העצמאות והכבוד העצמי אותו היא מקנה, ולו היו מסוגלות להתפרנס בכוחות עצמן, הן היו מסרבות בבוז לפגוע בקדושתן של הרגשות שניתנו להן על ידי האל, וזאת רק כדי להבטיח את תחושת הביטחון שקיימת בתא המשפחתי... שכן לפעול בצורה מוסרית, מתוך נאמנות לאל ולעצמנו בעוד הלחם שעל שולחננו תלוי לחלוטין באלו אשר דעתם שונה משלנו, אשר משתמשים במלוא השפעתם כדי להפחית מחשיבותנו ולהכניע אותנו לשיפוטם, הרי שזהו אחד מההישגים הגבוהים והנדירים ביותר של האישה|מקור=Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 203}}
שורה 81:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מדינתי מדממת, אנשיי מתים סביבי, אך אני חשה שכאישה מדרום קרוליינה אני מחויבת לומר לצפון המשיכו! המשיכו! לעולם אל תיסוגו, לעולם אל תנטשו את העקרונות אשר אימצתם...|מקור= 352.Lerner, ''The Grimke Sisters from South Carolina'', p.}}
 
האחיות תמכו בלינקולן במסעו להיבחר לכהונה שנייה ופרסמו מאמרים בעיתונים המעודדים בחירה בו. הן צפו בהתרגשות כיצד משאת חייהן מתגשמת ומוסד העבדות מתבטל.{{הערה|.Lerner, ''The Grimke Sisters from South Carolina'', p. 352}}.{{ש}}
 
== סוף חייהן ==
בשנת [[1868]], בתקופה בה הועברו [[התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית|התיקון ה-13]], [[התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית|התיקון ה-14]] ו[[התיקון ה-15 לחוקת ארצות הברית|התיקון ה-15]] ל[[החוקה האמריקנית|חוקה האמריקנית]] שעיגנו את ביטול העבדות וחופש ההצבעה ללא הגבלה לפי [[גזע (אדם)|גזע]], שרה גילתה על קיומם של שלושה אחיינים בלתי חוקיים מגזע מעורב אשר אחיה הנרי הביא לעולם יחד עם שפחתו. היא קיבלה אותם בברכה ועמלה כדי לספק מימון לטובת חינוכם של שניים מהם, ארצ'יבלד גרימקה ופרנסיס ג'יימס גרימקה, שלימים היו ממנהיגי הקהילה ה[[אפרו-אמריקאים|אפרו-אמריקאית]].{{הערה|.Lumpkin, Shirley. "American Women Prose Writers: 1820-1870", p. 290}}. בריאותה החלה להתדרדר והיא סבלה מהתקפי התעלפויות תכופים. ב-23 בדצמבר 1873 הלכה לעולמה.{{הערה|.Birney, ''The Grimke Sisters'', p .306}} אנג'לינה הלכה לעולמה בשנת 1879. {{ש}}
 
השנים שחלפו הפכו את חיבורה של שרה גרימקה "מכתבים לשוויון בין המינים ומצבן של הנשים" לטקסט מרכזי בתנועות הנשים והיא לאם מייסדת של התנועה לקידום זכויות הנשים.{{הערה|.Perry, ''Lift Up Thy .Voice'', p. 203}} כתביה סיפקו לפעילות סופרג'יסטיות בולטות כמו לוסי סטון, [[אליזבת קיידי סטנטון]] ולוקרציה מוט טענות ורעיונות אשר סייעו להן במאבקן לסיום העבדות ולהתחלת התנועה הסופרג'יסטית. {{ש}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/שרה_ואנג%27לינה_גרימקה"