בטון דרוך – הבדלי גרסאות

'''בטון דרוך''' הוא סוג של [[בטון מזוין]] בו משתמשים ב[[אמצעיבאמצעי הזיון]] ליצירת [[עומס מלאכותי]] על ה[[אלמנט]]האלמנט, כאשר עומס מלאכותי זה מתנגד לעומסי השימוש של האלמנט ולמעשה מקזז את חלקם. קורות מבטון דרוך משמשות בדרך כלל לבניית [[גשר]]ים או קירויים הנושאים עומסים גדולים על פני [[מפתח (בנייה)|מִפתחים]] גדולים. העומס המלאכותי על הבטון מכונה בשם '''[[דריכה]]''', ומבצעים אותו, בדרך כלל, באמצעות הוספת [[מאמץ מתיחה|מאמצי מתיחה]] לזיון האלמנט, לפני הפעלת עומסי השימוש. במקרה בו מבוצעת הדריכה לפני יציקת האלמנט המבני, מכנים אותה בשם "[[דריכת קדם]]" (אנגלית: Pre-tensioned) ואילו כאשר הדריכה מבוצעת לאחר שהאלמנט בנוי, מכנים אותה בשם "[[דריכת אחר]]" (אנגלית: Post-tensioned).

ניסיונות לדריכת בטון כבר התבצעו בשנות השבעים של [[המאה ה-19]], עם התפשטות השימוש ב[[בטון מזוין]] ברחבי אירופה. בניסיונות אלו השתמשו בזיון דרוך מפלדה רגילה שבמשך הזמן עברה [[הרפיית מאמצים]] ו[[זחילה (דפורמציה)|זחילה]] והביאה למצב בו הדריכה נגמרה והאלמנט נהרס. רק עם התפתחות מדע ה[[מטלורגיה]] וגילוי הפלדות עתירות הפחמן, ניתן היה לבצע דריכה שתחזיק מעמד לאורך שנים.

בשיטה הזו הבטון מזוין בכבלי פלדה, הנמתחים לפני יציקת הבטון ומשחררים אותם לאחר שהבטון מתקשה ומתחזק. כוחות הלחיצה מועברים לבטון באמצעות ההדבקה ([[אָדהֵזיָה]]) בין הבטון לפלדה. בשיטה זו ניתן לייצר בעיקר חלקי מבנה טרומיים, כמו קורות, קירות ותקרות. את האלמנט הדרוך מייצרים במפעל ואז משנעים אותו לאתר הבניה ומרכיבים אותו באמצעות מנופים.

דריכת אחר, היא הטכניקה הוותיקה יותר והיעילה יותר בדריכת בטון והיא משמשת בעיקר בבניית גשרי בטון או אולמות בעלי ממדים גאומטריים גדולים במיוחד. לאחר הדריכה, מזרימים לתוך הצינורות החלולים שבהם מושחלים הכבלים, [[דייס]] צמנטי שהוא למעשה טיט סמיך ונוזלי שתפקידו בעיקר להגן על כבלי הפלדה מפני [[חלודה|החלדה]].