הבדלים בין גרסאות בדף "הטיול הגדול"

הוסרו 194 בתים ,  לפני 4 שנים
מ
עריכה
מ
מ (עריכה)
 
המטרה העיקרית של הטיול היה בחשיפה של הצעיר למורשת התרבותית של [[העולם הקלאסי]] ושל ה[[רנסאנס]]. הטיול איפשר חשיפה ליצירות ייחודיות של [[אמנות]], [[ארכיטקטורה]], ו[[מוזיקה]], שבימים ההם הייתה הרבה פחות נגישה בלא הגעה פיזית למקום. הטיול היה נמשך בדרך כלל כמספר חודשים עד למספר שנים. את הטיול היו עורכים בליווי של מורה או מדריך בעל ידע, אשר היה מכונה "קיקרון" (על שם החכם הרומי [[קיקרו]]).
 
הראשון שהשתמש בביטוי Grand Tour היה הכומר הקתולי, האנגלי, ריצ'רד לסלס בספרו "המסע לאיטליה" (The Voyage of Italy). ספר שהתפרסם בשנת 1670.
 
== היסטוריה ==
העיר [[רומא]] הייתה במשך שנים יעד לעולי רגל, בעיקר במהלך "שנות יובל" קתוליות. ספרו של תומאס קוריאט Coryat's Crudities, שפורסם בשנת [[1611]], היווה השפעה ראשונה על מנהג הטיול הגדול. השפעה נוספת היא הטיול של הארל מארונדל (Earl of Arundel), אשר הגיע לאיטליה ונאפולי, ואותו ערך עם אשתו וילדיו בין השנים 1613–1614. מדריך הטיול שלו היה האדריכל הבריטי המפורסם [[איניגו ג'ונס]], אשר היה רק בתחילת דרכו באותה עת. בשנת [[1648]], לאחר הסכמי שלום מינסטר, בין ההולנדים לספרדים, החל המנהג לתפוס יותר תאוצה. לפי [[המילון האנגלי של אוקספורד]], נעשה שימוש לראשונה במושג "הטיול הגדול", בספר The Voyage of Italy של הכומר הקתולי האנגלי ריצ'רד לסלס ( Richard Lassels), אשר פורסם לאחר מותו בלונדון, בשנת [[1670]]. בספר הוא הדגיש את ארבעת התחומים שטיול כזה יכול לעזור בהם: לשפר את האינטלקט, את הרמה החברתית, את הרמה האתית ואת הידע הפוליטי.
 
הרעיון לצאת לטייל למטרות סקרנות ולמידה החל להתפתח במהלך המאה ה-17. ספרו של [[ג'ון לוק]] משנת [[1690]], An Essay Concerning Human Understanding, עזר לקדם את הטענה שהידע מגיע לאדם מהעולם החיצוני, ומהגירויים החיצוניים של הסביבה אליה הוא חשוף. לכן, מי שרוצה ללמוד כמה שיותר, צריך לשנות את סביבתו, כדי להיחשף לגירויים חדשים. הטיול, אם כך, הפך לחיוני בשביל לפתח את החכמה והידע של האדם על העולם.