ג'אקומו פוצ'יני – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור |
הוספות על פי הגירסה האנגלית. עדיין חסרות הערות שוליים. |
||
שורה 36:
לאחר כשלונה היחסי של "אדגר", האופרה השלישית - [[מנון לסקו (אופרה)|מנון לסקו]] - הייתה להצלחה אדירה, ההצלחה המיידית והאותנטית ביותר בכל הקריירה של פוצ'יני. "מנון לסקו" סימנה, בין היתר, את תחילתו של שיתוף הפעולה הפורה עם ה[[ליברית]]נים [[לואיג'י איליקה]] ו[[ג'וזפה ג'אקוזה]]; זה הראשון החליף את מארקו פראגה ואת דומניקו אוליבה בשלב הסופי של חיבור הליברית לאופרה, ואילו השני, ג'אקוזה, היה בתפקיד משני יותר. איליקה וג'אקוזה עתידים לכתוב את הליבריות לשלוש האופרות הבאות של פוצ'יני, שהיו אף למוכרות ביותר מבין יצירותיו: [[לה בוהם]], [[טוסקה]], ו[[מאדאם באטרפליי]].
* '''לה בוהם''' - ניתן לומר כי כאן הגיעה האופרה של פוצ'יני לראשונה לבשלות ולשלמות. "לה בוהם", הכתובה בארבע '''תמונות''' (ולא [[מערכה (תיאטרון)|מערכות]], כנהוג), מבוססת על הרומן בחלקים מאת [[אנרי מירז'ה]] "Scènes de la vie de Bohème" (סצֵנות מחיי הבוהמה). היא כתובה בסגנון לירי וענוג, ומפגינה את יכולותיו הקומפוזיטוריות של פוצ'יני בשימוש ב[[לייטמוטיב]]ים לצורך עיצוב סיטואציות ודמויות, ומעל לכל, את כישוריו כ[[תזמור|מתזמר]]. בתחילה ראה אותה קהל המאזינים כנועזת מדי, כתוצאה מנטייתו המוצהרת של פוצ'יני שלא לפגר אחר ה[[אוונגארד]], אך תוך זמן לא רב למדו המאזינים להעריך את הייחוד ואת היופי שבה.{{הערה|גולוויי ומאן, שם}}
* האופרה ממזגת את המרכיבים הקומיים והטרגיים של חיי העוני של גיבורי האופרה. חייו של פוצ'יני עצמו כאיש צעיר במילנו שימשו כמקור השראה ליברטו. במשך שנות לימודיו בשנים שלפני כתיבת מאנון לסקו הוא חי בעוני דומה לזה של הגיבורים הבוהמיינים, ולעיתים סבל מחוסר במזון, ביגוד ויכולת לשלם שכר דירה. לעיתים נאלץ למשכן את חפציו כדי לכסות את הוצאותיו היומיומיות. .כותב הביוגרפיה שלו <sup>[[Giacomo Puccini#cite note-Dry-3|[2]]]</sup> Eugenio Checchi, operaמצטט קטע מיומנו של פוצ'יני בו הוא מתאר מצב שהיה עליו להתחלק עם ארבעה אנשים בדג מלוח אחד. .<sup>[[Giacomo Puccini#cite note-Dry-3|[2]]][[Giacomo Puccini#cite note-Nuova Antologia-18|[16]]]</sup>
* '''טוסקה''' - אופרה משנת [[1900]]. עלילתה העקובה מדם מבוססת על המחזה נושא אותו השם מאת [[ויקטוריין סארדו]]. החלקים הדרמטיים ביצירה מלאי עצמה וכתובים בסגנון המבשר את הולדת ה[[אקספרסיוניזם]], על פי אחדים מן המבקרים. חלק מן המבקרים השוו בין המוסיקה של טוסקה למוטיבים של ואגנר, ולעומתם אחרים ראו במוסיקה יחוד שאין דומה לו.
* '''מאדאם באטרפליי''' - האופרה האקזוטית הראשונה של פוצ'יני. יצירה זו, שעלילתה מתרחשת ב[[יפן]], מבוססת על מחזה מאת דיוויד בלאסקו. פוצ'יני
שיתוף הפעולה עם איליקה וג'אקוזה היה, ללא ספק, המוצלח ביותר בכל הקריירה האמנותית של פוצ'יני. על איליקה, שהיה [[דרמטורג]] ו[[עיתונאי]], היה מוטל לגבש מתווה של העלילה ולחלקה למערכות עד ליצירת טיוטה ראשונית של הליברית. על ג'אקוזה, מורה ל[[ספרות]] ומחברן של [[קומדיה|קומדיות]] שזכו להצלחה, הוטל ליצור את הטקסט מתוך המתווה הכללי תוך התחשבות בערכים הספרותיים ובצרכים המוזיקליים אשר דורשת היצירה. לעתים היה המוציא לאור [[ג'וליו ריקורדי]] מסייע בעצמו ביצירת הליבריות, בין אם בהצעת פתרונות, אם בכתיבת טקסט בעצמו, אך בעיקר ביישוב המחלוקות שנתגלעו בין השלושה (פוצ'יני-איליקה-ג'אקוזה) לעתים די תכופות עקב מנהגו של פוצ'יני לשנות מן היסוד במהלך חיבור היצירה את המתווה העלילתי-טקסטואלי שקבעו קודם לכן.
== נישואין והרפתקאות אהבים ==
===המשבר===▼
בסתיו 1884 התחיל פוצ'יני לקיים יחסים עם אישה נשואה, אלווירה גמיניאני (1860-1930) . חיי הנישואין של אלווירה היו אומללים, כיוון שבעלה היה "רודף שמלות מושבע" . אלווירה הרתה לפוצ'יני ובנם אנטוניו (1886-1946) נולד הרחק ממקום מגוריה כדי למנוע רכילות. היא ובתה מבעלה ובנם החלו לחיות יחדיו.
יום לאחר תאונת המכונית של פוצ'יני ,נרצח בעלה של אלווירה על ידי בעל של אחת ממאהבותיו, ובשנת 1904 הם יכלו להינשא .
הנישואין בין אלווירה ופוצ'יני אף הם סבלו מהרפתקאות אהבים של פוצ'יני עם כמה זמרות מפורסמות.
בשנת 1909 האשימה אלווירה באופן פומבי נערה שעבדה במשק הבית של פוצ'יני ברומן עם המלחין. בעקבות האשמה זאת התאבדה הנערה, דוריה מנפרדי. בדיקה שלאחר המוות העידה שדוריה נפטרה בבתוליה, ובעקבות זאת הואשמה אלווירה בלשון הרע, ונשפטה לחמישה חודשי מאסר. פיצוי של פוצ'יני למשפחת מנפרדי חסך לאלווירה את המאסר. כמה מן המבקרים המוסיקלים סוברים שההשפעה הפסיכולוגית של המאורע הזה הפריעה לפוצ'יני להשלים כמה יצירות בהמשך הקריירה שלו, והשפיעה על פיתוח הדמויות, כמו זו של ליו באופרה טורנדוט, נערה-משרתת שמבצעת התאבדות.
על פי מסמכים שנמצאו אצל צאצאים של משפחת מנפרדי ב 2007, נטען שפוצ'יני ניהל רומן עם ג'וליה מנפרדי, דודנית של דוריה. דיווחים עיתונאיים מאותה עת טוענים שנדיה מנפרדי היא נכדה של פוצ'יני שנולדה לג'וליה מבנו אנטוניו .
<sup>[[Giacomo Puccini#cite note-AM-43|<nowiki>1]</nowiki>]]</sup>
▲=== המשבר ===
בינתיים, החלו שנותיו הקשות של פוצ'יני, בשנת [[1903]] נפצע המלחין, שהיה חובב מכוניות ידוע, באורח קשה בתאונת דרכים. החלמתו הייתה קשה וארכה זמן רב.
ב-[[1906]] מותו של הליבריתן ג'אקוזה הביא לסיומה של העבודה בשלושה, זו שהניבה את היצירות המוצלחות ביותר שכתב פוצ'יני עד כה. נסיונותיו של פוצ'יני לעבוד עם איליקה בלבד, במיוחד על היצירה "מארי אנטואנט", נכשלו.
כאמור, ב-[[1909]] אירעה טרגדיה אשר זעזעה את פוצ'יני עמוקות. אשתו, אלווירה, האשימה את [[עוזרת בית|עוזרת הבית]] דוריה מנפרדי בקיום רומן עם בעלה, ולאחר שהאשימה את מנפרדי בגלוי זו [[התאבדות|התאבדה]] בבליעת [[רעל]] בגיל עשרים ושלוש. המעשה החריף את היחסים בין פוצ'יני לאשתו ולאחר ש[[נתיחה שלאחר המוות]] הראתה שמנפרדי מתה בעודה [[בתולה]] הואשמה אלווירה ב[[הוצאת דיבה]] ונידונה לחמישה חודשי [[מאסר]].
ב-[[1912]] מת אף ג'וליו ריקורדי, המוציא לאור של פוצ'יני, שאליו היה קשור מאוד המלחין ושאותו אף חשב למעין אב שני.
שורה 63 ⟵ 77:
=== טורנדוט, הבלתי גמורה ===
[[קובץ:Toscanini Puccini.jpg|ממוזער|שמאל|פוצ'יני ו[[ארטורו טוסקניני]]]]
האופרה האחרונה של פוצ'יני, '''[[טורנדוט]]''', נותרה [[יצירות בלתי גמורות במוזיקה|בלתי גמורה]]: פוצ'יני מת ב[[בריסל]] שב[[בלגיה]] בשנת [[1924]] עקב סיבוכים במהלך טיפול בגידול [[סרטן (מחלה)|סרטני]] בגרון. קברו נמצא ב[[קפלה]] בווילה ב'''טורה דל לאגו'''. שתי התמונות האחרונות של "טורנדוט" הושלמו על ידי [[פרנקו אלפאנו]], תחת פיקוחו של ה[[מנצח]] [[ארטורו טוסקניני]], אך בערב הבכורה של האופרה זה האחרון קטע את ביצוע היצירה באותו המקום שבו הפסיק פוצ'יני לכתוב, עם מותה של הדמות "ליו". בשנת [[2001]] ראתה אור גרסה חדשה בעלת סיום שונה. סיום זה, שהולחן על ידי [[לוצ'אנו בריו]], התבסס על אותו הליברטו ועל המתווים המוסיקלים שהותיר אחריו פוצ'יני.
עלילת האופרה מבוססת על מעין "אגדה-בימתית" שנכתבה על ידי [[קרלו גוצי]] ושהוצגה לראשונה בשנת [[1762]]. עלילת האופרה מתרחשת, למעשה, "בדמיון", או כפי שנכתב במדויק בפרטיטורה: "זמן ההתרחשות: בתקופת האגדות". ביצירה זו האקזוטיזם מאבד כל תפקיד אורנמנטלי או בעל נגיעה ריאליסטית והופך במקום זאת למבנה הדרמה בעצמו; כך הופכת [[סין]] לממלכת ה[[חלום]] וה[[ארוס]]. היצירה שופעת תעתועי חלום, מופעים של רוחות רפאים, קולות וצלילים אשר מקורם בממד ה"אחר", מאחורי הקלעים.
| |||