פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין תקציר עריכה
 
==הפיכת ה-3 בספטמבר==
המלך אותון ניסה לתפקד כמונרך אבסולוטי, אך כפי שכתב תומאס גלנט (Thomas Gallant), "הוא לא היה אכזר דיו כדי שיחששו מפניו, לא רחמן דיו כדי שיאהבו אותו ולא מוכשר מספיק כדי שיכבדוהו." ב-1843 הגיע חוסר שביעות הרצון של הציבור ממנו לדרגת משבר, ונשמעו קריאות להנהגת [[חוקה]]. אוטו סירב בתחילה להעניק חוקה, אך מיד עם עזיבת החיילים ה[[גרמניה|גרמנים]] את הממלכה, התחוללה הפיכה צבאית. ב-[[3 בספטמבר]] [[1843]] התקהלו בכיכר שלפני הארמון באתונה חיילים רגלים בפיקוד קולונל [[דימיטרי קלרגיס]] (Καλλέργης) והקפטאן [[יואניס מקריאניס]] (Μακρυγιάννης), ממפקדי המורדים במלחמת העצמאות היוונית. החיילים, אליהם הצטרף גם חלק גדול של תושבי עיר הבירה הקטנה, סירבו להתפזר אלא אם יסכים המלך להעניק חוקה; הם תבעו כי חברי מועצת המלך יהיו יוונים, כי תוקם אספה לאומית שתתכנס במועדים קבועים, וכי המלך אוטו יודה אישית למנהיגי ההתקוממות. בלאמכיוון שנותר ללא חייליו הגרמנים, לא נותרה למלך כל ברירה אלאנענה להיענותאותון לדרישות ההמון, חרף התנגדותה העיקשת של המלכה. כדי להנציח לדורות את אירועי ספטמבר 1843, הוחלף שמה של הכיכר ל"[[כיכר החוקה]]" (Πλατεία Συντάγματος).
 
יוקרת המלך, שנשענה על תמיכת המעצמות הגדולות בו, אך בעיקר על תמיכת בריטניה, נפגעה ב[[דוד פסיפיקו|תקרית פסיפיקו]] בשנת 1850, כאשר שר החוץ הבריטי [[הנרי פלמרסטון|פלמרסטון]] שיגר שייטת אוניות מלחמה בריטיות להטיל הסגר מן הים על נמל [[פיראוס]], כדי להכריח את ממשלת יוון לשלם פיצויים על נזקים שנגרמו לנתין בריטי.