הבדלים בין גרסאות בדף "חסיה בורנשטיין בילצקי"

(←‏פועלה כקשרית: כבר יש עליו ערך וכן הפנייה בקישור פנימי. לא צריך תעתיק לועזי)
 
==העלייה לארץ ישראל==
בעזרת אנשי [[הבריחה]], [[ההגנה]] וחיילי [[הבריגדה היהודית]] הוברחו בילצקי והילדים בין גבולות גרמניה וצרפת. ב- [[1 באפריל]] [[1947]] עלו על [[אוניית מעפילים|אוניית המעפילים]] '[[תיאודור הרצל (אוניית מעפילים)|תאודור הרצל]]', אשרויחס ניסתהעם לעלותשאר בצורהמעפיליה בלתי לגאלית לישראל. במבואות חיפה תפסו הבריטים את האנייה וגירשו את נוסעיהגורשו ל[[קפריסין]]. במשך כחצי שנה שהתה בילצקי איתם ב[[מחנות המעצר בקפריסין|מחנה המעצר בקפריסין]] והמשיכה להדריכם ולחנכם. {{הערה | חסיה בורנשטיין- ביליצקיה ונעמי יצהר, '''אחת ממעטים'''. מורשת (2003). עמ' 320-326.}}
 
באוגוסט 1947 קיבלו הילדים אשרת כניסה לארץ[[סרטיפיקט]]ים ונקלטו ב[[עתלית]], אולם בילצקי נאלצה לחכות חודש נוסף לקבלת אשרת הכניסה. לאחר השחרור ממחנה המעפילים נקלטה קבוצת הילדים הבוגרים בקיבוץ [[גן שמואל]]. לאחר שחרורה, בילצקי שהתההצטרפה עם הילדיםלילדים בגן שמואל, לאחראך שהגיעה ארצה אךבהמשך החליטה כי עליה להתחיל דרך חדשה. היא הצטרפהוהצטרפה לגרעין ולקחה חלקשהקים בהקמתאת [[קיבוץ]] [[להבות הבשן]].{{הערה | חסיה בורנשטיין- ביליצקיה ונעמי יצהר, '''אחת ממעטים'''. מורשת (2003). עמ' 328-330.}}
 
בשנת 1947 הקימה את ביתה בקיבוץ יחד עם הייני בורנשטיין. ב-1949 נולדה ביתם הבכורה יהודית, ולאחר מכן נולדו בנותיהן רחלי ודורית. במהלך החיים בקיבוץ היא המשיכה לעבוד כמחנכת. תחילה פתחה את גן הילדים במעברה חלסה, לימים [[קריית שמונה]]. לאחר מכן עסקה בקליטת קבוצות [[עליית הנוער]] בקיבוץ והגרעין הארגנטינאי שהגיע עם פרוץ מלחמת ששת הימים. גם כשהגיעה [[העלייה הרוסית של שנות התשעים|העלייה הרוסית הגדולה]] בשנות ה-90, בילצקי נרתמה לעזור בקליטת המשפחות ותרמהתוך רבותניצול הןידיעתה בשל אישיותה והן בשל ידיעתאת השפה הרוסית.{{הערה|שם=מורשת}}
 
במקביל עסקה באמנות, הקימה את מחלקת הקרמיקה ב[[מכללת תל-חי]], יצרה ולימדה ואף עמדה בראש המחלקה. כגמלאית ריכזה ופיתחה את המתפרה בקיבוץ ושבה לעסוק בעבודות עיצוב ותפירה.{{הערה | בורנשטיין- ביליצקיה ח. ויצהר נ. (2003). אחת ממעטים. תל אביב: מורשת. עמ' 342.}} בשנת 2003 הוציאה לאור את ספרה "אחת ממעטים", {{הערה | חסיה בורנשטיין- ביליצקיה ונעמי יצהר, '''אחת ממעטים'''. מורשת (2003).}} בעזרתה של נעמי יצהר אשר ראיינה וכתבה את סיפורה. ביולי 2012 נפטרה חסיה בורנשטיין-בילצקי ונקברה בקיבוץ להבות הבשן. היא הותירה אחריה משפחה גדולה - בעלה הייני בורנשטיין, 3 בנותיה וחתניה, 11 נכדיה ו-10 ניניה.{{הערה|שם=מורשת}}