פתיחת התפריט הראשי

שינויים

בעוד מלחמת הברית הגדולה באה לקיצה ב-[[1697]], סוגיית הירושה הספרדית הייתה עדיין על הפרק. אנגליה וצרפת, שהיו יגעות מן המלחמה, הסכימו ל[[חוזה האג]] (1698), שלפיו יוזף פרדיננד יעלה לשלטון, אך יחלק את שטחי ספרד באיטליה ובארצות השפלה בין צרפת ואוסטריה. ההחלטה התקבלה ללא התייעצות עם הספרדים, שהתנגדו בחריפות לביתור האימפריה שלהם. לפיכך, בהיוודע תקנות החוזה, הוריש קרלוס השני ליוזף פרדיננד את האימפריה במלואה בניגוד לחוזה האג.
 
היורש הצעיר מת מ[[אבעבועות שחורות]]. בעקבות מותו, עלתה סוגיית הירושה הספרדית פעם נוספת לסדר היום הבינלאומי. אנגליה וצרפת אישררו את [[הסכם לונדון (1700)|הסכם לונדון]] שהוריש את כס המלוכה בספרד לארכידוכס ל[[קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|קרל, ארכידוכס אוסטריה]], שעתיד היה להיות קיסר האימפריה הרומית הקדושה. לפי תוכנית זו, השטחים באיטליה היו אמורים לעבור לידי צרפת, בעוד הארכידוכס היה אמור לרשת את שאר הקיסרות הספרדית. האוסטרים, שלא חתמו על החוזה, התאכזבו, מפני שהעדיפו דווקא את השטחים באיטליה. בספרד, הסכימו כולם על חוסר סבירותו של החוזה ותיעבו את הרעיון של חלוקת מדינתם, אך לא היו בטוחים אם עדיף מלך ספרדי מבית בורבון או מבית הבסבורג, אולם המדינאים הפרו-צרפתיים במדינה היוו רוב. לכן, באוקטובר [[1700]] הסכים קרלוס השני להוריש את האימפריה כולה לבנו השני של הדופן הצרפתי, [[פליפה החמישי מלך ספרד|פליפהפיליפ, דוכס אנז'ו]], נכדו של לואי הארבעה עשר. עם זאת, נקט קרלוס בצעדים כדי למנוע איחוד צרפתי-ספרדי; אילו דוכס אנז'ו היה יורש את כס מלך צרפת, הייתה ספרד עוברת לאחיו הצעיר, [[שארל, דוכס ברי]].
[[קובץ:Herman Moll Map of Europe.jpg|שמאל|ממוזער|450px|מפת אירופה מ-1708]]