האישי הוא הפוליטי – הבדלי גרסאות

הטיעון האישי הוא הפוליטי שולל את התפיסה הפילוסופית המודרנית של הפרדה בין הספרה הפרטית לציבורית<ref>{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Kristin A. Kelly|שם=Private Family, Private Individual: John Locke's Distinction Between Paternal and Political Power|כתב עת=Social Theory and Practice|כרך=Vol. 28, No. 3|עמ=361-380|שנת הוצאה=2002|קישור=http://www.jstor.org/stable/23562052?seq=14#fndtn-references_tab_contents}}</ref>}}. הבסיס התאורטי להפרדה המודרנית בין פרטי לציבורי הונח על ידי הפילוסוף [[ג'ון לוק]], שטען שקיימים שני סוגים שונים של צרכים אנושיים, המתמלאים באמצעות שני מוסדות שונים ונפרדים: המשפחה והמדינה: הצורך האינטימי, הרגשי והמיני, מנגנונים של עזרה ותמיכה מתמלאים על ידי המשפחה. אלו הם צרכים טבעיים. ואילו הצורך בסדר חברתי, מניעת קונפליקטים ופתרון בעיות מתמלאים על ידי המדינה<ref>{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=John Locke|שם=Two Treatises of Government|מו"ל=|שנת הוצאה=|פרק=Second Treatise, section 77|קישור=https://en.wikisource.org/wiki/Two_Treatises_of_Government}}</ref>}}.  

קרול האניש (Carol Hanisch) הייתה פעילה בקבוצה New York Radical Women, ודמות בולטת בתנועה הפמיניסטית. היא כתבה מאמר על החשיבות הפוליטית של קבוצות להעלאת תודעה פמיניסטית בפברואר 1969 [[גיינסוויל|בגיינסוויל]], [[פלורידה]].<ref name{{הערה|שם="Hanisch2006">|<cite class="citation web">Hanisch, Carol (January 2006). </cite></ref>}} במקור היא כתבה את המאמר עבור Southern Conference Educational Fund.<ref name{{הערה|שם="Hanisch2006">|<cite class="citation web">Hanisch, Carol (January 2006). </cite></ref>}}

האניש ביקשה להפריך את הרעיון שנושאים כמו מין, מראה חיצוני, הפלות, טיפול בילדים וחלוקת העבודה בין בני זוג הן רק בעיות אישיות, ללא משמעות או חשיבות פוליטית. היא רצתה להוכיח שאילו אינן בעיות אישיות אלא סוגיות חברתיות שנשים רבות מתמודדות איתן. היא עודדה נשים להתגבר על האשמה עצמית, לדון על הסוגיות הללו עם נשים אחרות, ולהתארגן באופן קולקטיבי נגד השליטה הגברית בחברה.<ref name{{הערה|שם="Hanisch2006">|<cite class="citation web">Hanisch, Carol (January 2006). </cite></ref>}} האניש לא השתמשה בביטוי "האישי הוא הפוליטי" במסה, אך כתבה:{{ציטוט|תוכן=אחד הדברים הראשונים שאנו מגלות בתוך הקבוצות האלה, זה שבעיות אישיות הן בעיות פוליטיות. אין בשלב זה פתרונות אישיים. יש רק פעולה קולקטיבית עבור פתרון קולקטיבי.}}

המאמר פורסם תחת הכותרת, "האישי הוא פוליטי", בספר ''Notes from the Second Year: Women’s Liberation'' ב-1970. נראה שעורכות הספר, [[שולמית פיירסטון|שלומית פיירסטון]] ואן קוד, נתנו למאמר את כותרתו המפורסמת.<ref name{{הערה|שם="Hanisch2006">|<cite class="citation web">Hanisch, Carol (January 2006). </cite></ref>}}, אך לדברי קרי ברץ, עורכות הספר ופמניסטיות אחרות לא לוקחו קדיט על חיבור האימרה. "במקום זאת," ברץ כתבה, "היא מצטטת מיליוני נשים בשיחות פרטיות וציבוריות, כאילו הביטוי נולד מהחוויות הקולקטיביות של המחברות"<ref name{{הערה|שם="Burch139">|<cite class="citation book">Burch, Kerry T (2012). </cite></ref>}}. המאמר פורסם שוב בספר ''Radical Feminism: A Documentary Reader.''<ref>{{הערה|<cite class="citation book">''Radical feminism: A documentary reader''. </cite></ref>}}

השימוש הרחב באמרה החל באספות של קבוצות פמיניסטיות רדיקליות עם פרסום המאמר כחלק מביקורת על התפיסות של ה[[משפחה|משפחה הגרעינית]] ואת ערכי המשפחה.<ref name{{הערה|שם="Harutyunyan2009p50">|Angela Harutyunyan, Kathrin Hörschelmann, Malcolm Miles (2009) ''Public Spheres After Socialism'' [http://books.google.com/books?id=4tSjNwjax4YC&pg=PA50 pp.50-1]</ref>}} האמרה הפכה למטבע לשון ביקורתית של [[פמיניזם רדיקלי|הפמיניזם הרדיקלי]], תוכניות ללימודי נשים ופמיניזם בכלל<ref>{{הערה|"The great trust of radical feminist writing has been directed to the documentation of the slogan 'the personal is political.'" </ref><ref>}}{{הערה|"At the heart of Women's Studies and framing the perspective from which it proceeds was the critical insight that 'the personal is political.'" </ref>}}. בניגוד [[פמיניזם ליברלי|לפמיניזם הליברלי]] שביקש לפלס לנשים מקום במסגרות גבריות (זכות הצבעה, למשל), האמרה האישי הוא הפוליטי שמה זרקור על כך שהמסגרות הגבריות הן אלו שעיצבו את אי השוויון בחברה.