נוויס – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:Nevis Aerial.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תצלום אווירי של החוף המזרחי של האי.]]

[[תמונהקובץ:Nevis Charlestown.jpg|שמאל|ממוזער|250px| הרחוב הראשי של [[צ'ארלסטאון (נוויס)|צ'ארלסטאון]].]]

[[תמונהקובץ:Nevis 2008.jpg||שמאל|ממוזער|250px|החוף המערבי של נוויס.]]

[[תמונהקובץ:LocationSaintKittsAndNevis.png|שמאל|ממוזער|250px|מיקום האי נוויס]]

[[תמונהקובץ:Flag of Nevis.svg||שמאל|ממוזער|135px|[[דגל נוויס]]]]

המתיישבים הבריטים הראשונים קראו לאי "דולצ'ינה" (''Dulcina'' - "האי המתוק"). מקורו של השם "נוויס" מ[[ספרדית]]: ''Nuestra Señora de las Nieves'' - "גבירתנו של השלגים" - על שם [[נס]] שאירע ב[[רומא]] במאה הרביעית. האי נקרא בשם זה בשל השלגים המצויים על [[פסגת נוויס]] על אף האקלים החם של האי. שם זה הופיע לראשונה על מפות ימיות מ[[המאה ה-16]]. לימים השם הספרדי קוצר על ידי תושבי האי דוברי ה[[אנגלית]] לשמו הנוכחי.

[[תמונהקובץ:Nevis FrenchSlavetrade.jpg|ממוזער|right|Illustration of French [[slave trade]] in the 1876 book ''The 18th Century: Its Institutions, Customs, and Costumes: France, 1700-1789''.]] Due to the profitable [[Triangular trade]] and the high quality of Nevisian [[sugar cane]], the island soon became a dominant source of wealth for [[Great Britain]] and the slave-owning British plantocracy. When the [[Leeward Islands]] were separated from [[Barbados]] in 1671, Nevis became the seat of the [[Leeward Islands colony]] and was given the nickname "Queen of the Caribees". It remained colonial capital for the Leeward Islands until the seat was transferred to [[Antigua]] for military reasons in 1698. During this period, Nevis was the richest of the British Leeward Islands.{{הערה|שם=Hubbard}} The island outranked even larger islands like [[Jamaica]] in sugar production in the late 17th century. The wealth of the planters on the island is evident in the tax records preserved at the [[Calendar State Papers]] in the British [[Colonial Office]] Public Records, where the amount of tax collected on the Leeward Islands was recorded. The sums recorded for 1676 as "head tax on slaves", a tax payable in sugar, amounted to 384,600 pounds in Nevis, as opposed to 67,000 each in Antigua and Saint Kitts, 62,500 in [[Montserrat]], and 5,500 total in the other five islands.{{הערה|1= ''Calendar State Papers'' (1676). Number 1152, 1676. The British Colonial Office Public Records. Qtd. in Hubbard, p. 85.}} The profits on sugar cultivation in Nevis was enhanced by the fact that the [[sugar cane|cane juice]] from Nevis yielded an unusually high amount of sugar. A gallon (3.79 litres) of cane juice from Nevis yielded 24 ounces (0.71 litres) of sugar, whereas a gallon from Saint Kitts yielded 16 ounces (0.47 litres).{{הערה|שם=Hubbard}} Twenty percent of the [[British Empire]]’s total sugar production in 1700 was derived from Nevisian plantations.{{הערה|1=Watts, David (1987). ''The West Indies: Patterns of Development, Culture and Environmental Change Since 1492''. Cambridge University Press, 1987, p. 285.}} Exports from West Indian colonies like Nevis were worth more than all the exports from all the mainland [[Thirteen colonies]] of North America combined at the time of the [[American Revolution]].{{הערה|שם=Hubbard}}

[[תמונהקובץ:Nevis FrenchSlavetrade.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סחר העבדים באי.]]

בשנת [[1706]] החליט [[פייר לה מואן ד'איברוויל]], [[צרפת]]י [[קנדה|קנדי]] אשר ייסד את המושבה ב[[לואיזיאנה]] לגרש את האנגלים מהאי נוויס ובכך לעצור את מתקפות הפירטים האנגלים על הספינות הצרפתיות. איברוויל פלש לאי נוויס בלא כל התנגדות אנגלית (החיילים האנגלים נמלטו מן האי מחשש לחייהם). המתיישבים האנגלים הציתו את חוותיהם ונמלטו להרים, ובחוות נותרו רק ה[[עבדות|עבדים]] האפריקאים, אשר הגנו על חייהם. ללוחמים הצרפתים הובטח שהם יכולו למכור את העבדים שיתפסו בשוק העבדים שבאי [[מרטיניק]]. במהלך הלוחמה 3,400 עבדים מנוויס נתפסו ונשלחו להימכר במרטיניק, אולם כ-1,000 מהעבדים המשיכו להילחם, ואף שהיו בלתי מיומנים, ובלא כלי נשק, הצליחו להדוף את הצרפתים. לאחר 18 ימי לחימה נאלצו הצרפתים לסגרת מהאי.

[[תמונהקובץ:Nevis School1899.jpg|שמאל|ממוזער|256px|בית הספר באי בשנת 1899.]]

[[תמונהקובץ:Nevis montravers2.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שרידי אחוזת מונטרוור, בה הפיקו בין 170 - 210 עבדים כ-30,000 ק"ג [[סוכר]] וכ-33,000 ליטרים של [[רום]] מדי שנה.]]

מאז הסכם מדריד ועד הפלישה הצרפתית בשנת [[1704]] התבססה כלכלת האי על גידול ה[[סוכר]]. הפלישה הצרפתית הביאה להרס כלכלת האי ותושבי האי גוועו ברעב. בשל העדר אספקה סדירה של מזון מ[[אנגליה]], התבססה כלכלת האי בתקופה זו על גידולים חקלאיים מקומיים, והאי הפך לאי העני ביותר באזור. האי נוויס נותר עני יותר מהאי סנט קיטס עד שנת [[1991]] עד שכלכלת האי הסיגה את כלכלת האי השכן לראשונה מזה 200 שנים. בעוד שגידול הסוכר באי נוויס פסק בשנת [[1966]] המשיכה כלכלת סנט קיטס להתבסס על גידול סוכר עד שנת [[2006]], תוך שהיא נהנת ממכסות יבוא במכסים נמוכים לאיחוד האירופי{{הערה|1=[http://www.delbrb.ec.europa.eu/en/eu_and_country/stkitts_overview.htm השקעות האיחוד האירופי בסנט קיטס ונוויס]}}.

[[תמונהקובץ:Saint Kitts and Nevis OnEarth WMS.png|שמאל|ממוזער|256px|תצלום לווין של האיים סנט קיטס ונוויס (למטה)]]