נוויס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1פדרציית\2
ויקישיתוף בשורה
שורה 1:
{{מפנה|נביס|מדינאי ומצביא ספרטני|נאביס}}
[[קובץ:Nevispeak1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פסגת האי נוויס.]]
[[תמונהקובץ:Nevis Aerial.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תצלום אווירי של החוף המזרחי של האי.]]
[[תמונהקובץ:Nevis Charlestown.jpg|שמאל|ממוזער|250px| הרחוב הראשי של [[צ'ארלסטאון (נוויס)|צ'ארלסטאון]].]]
[[תמונהקובץ:Nevis 2008.jpg||שמאל|ממוזער|250px|החוף המערבי של נוויס.]]
[[תמונהקובץ:LocationSaintKittsAndNevis.png|שמאל|ממוזער|250px|מיקום האי נוויס]]
[[תמונהקובץ:Flag of Nevis.svg||שמאל|ממוזער|135px|[[דגל נוויס]]]]
'''נוויס''' או '''ניוויס''' (ב[[אנגלית]]: '''Nevis''') היא [[אי]] ב[[הים הקריבי|ים הקריבי]] בקצה הצפוני של [[האנטילים הקטנים]], כ-350 ק"מ דרומית מזרחית ל[[פוארטו ריקו]] וכ-80 ק"מ מערבית ל[[אנטיגואה]]. שטחו של האי 93 קמ"ר והוא, יחד עם האי [[סנט קיטס]], המרוחק ממנו 3.22 ק"מ, מהווה חלק מהפדרציה של [[סנט קיטס ונוויס]]. בירת האי היא העיר [[צ'ארלסטאון (נוויס)|צ'ארלסטאון]].
 
שורה 19:
שמו המקורי של האי בקרב תושביו היה "אואואליי" שמשמעו "ארץ המים היפים". קולומבוס העניק לאי את השם "סן מארטין" (על שם [[מרטינוס הקדוש]] - ''San Martin'') אולם בשל טעות בציון השם במפות, מכונה כיום אי אחר ([[סן מרטן]]) בשם זה.
 
המתיישבים הבריטים הראשונים קראו לאי "דולצ'ינה" (''Dulcina'' - "האי המתוק"). מקורו של השם "נוויס" מ[[ספרדית]]: ''Nuestra Señora de las Nieves'' - "גבירתנו של השלגים" - על שם [[נס]] שאירע ב[[רומא]] במאה הרביעית. האי נקרא בשם זה בשל השלגים המצויים על [[פסגת נוויס]] על אף האקלים החם של האי. שם זה הופיע לראשונה על מפות ימיות מ[[המאה ה-16]]. לימים השם הספרדי קוצר על ידי תושבי האי דוברי ה[[אנגלית]] לשמו הנוכחי.
 
===התקופה הקולוניאנלית===
שורה 29:
בעקבות הסכם מדריד ויישוב המחלוקת עם ספרד, הוקם באי בית דין של הימיה, ובין השנים [[1675]] - [[1730]] שימש האי כמרכז סחר העבדים הבריטי. בין 6,000 - 7,000 עבדים עברו דרך האי מדי שנה בדרכם לעבדות.
<!--
[[תמונהקובץ:Nevis FrenchSlavetrade.jpg|ממוזער|right|Illustration of French [[slave trade]] in the 1876 book ''The 18th Century: Its Institutions, Customs, and Costumes: France, 1700-1789''.]] Due to the profitable [[Triangular trade]] and the high quality of Nevisian [[sugar cane]], the island soon became a dominant source of wealth for [[Great Britain]] and the slave-owning British plantocracy. When the [[Leeward Islands]] were separated from [[Barbados]] in 1671, Nevis became the seat of the [[Leeward Islands colony]] and was given the nickname "Queen of the Caribees". It remained colonial capital for the Leeward Islands until the seat was transferred to [[Antigua]] for military reasons in 1698. During this period, Nevis was the richest of the British Leeward Islands.{{הערה|שם=Hubbard}} The island outranked even larger islands like [[Jamaica]] in sugar production in the late 17th century. The wealth of the planters on the island is evident in the tax records preserved at the [[Calendar State Papers]] in the British [[Colonial Office]] Public Records, where the amount of tax collected on the Leeward Islands was recorded. The sums recorded for 1676 as "head tax on slaves", a tax payable in sugar, amounted to 384,600 pounds in Nevis, as opposed to 67,000 each in Antigua and Saint Kitts, 62,500 in [[Montserrat]], and 5,500 total in the other five islands.{{הערה|1= ''Calendar State Papers'' (1676). Number 1152, 1676. The British Colonial Office Public Records. Qtd. in Hubbard, p. 85.}} The profits on sugar cultivation in Nevis was enhanced by the fact that the [[sugar cane|cane juice]] from Nevis yielded an unusually high amount of sugar. A gallon (3.79 litres) of cane juice from Nevis yielded 24 ounces (0.71 litres) of sugar, whereas a gallon from Saint Kitts yielded 16 ounces (0.47 litres).{{הערה|שם=Hubbard}} Twenty percent of the [[British Empire]]’s total sugar production in 1700 was derived from Nevisian plantations.{{הערה|1=Watts, David (1987). ''The West Indies: Patterns of Development, Culture and Environmental Change Since 1492''. Cambridge University Press, 1987, p. 285.}} Exports from West Indian colonies like Nevis were worth more than all the exports from all the mainland [[Thirteen colonies]] of North America combined at the time of the [[American Revolution]].{{הערה|שם=Hubbard}}
 
The enslaved families formed the large labour force and were forced to perform the monotonous and dangerous work of the sugar plantations. After the 1650s the supply of white indentured servants began to dry up due to increased wages in England and less incentive to migrate to the colonies. Additionally, the plantation owners considered lifelong enslavement a better long-term investment for their owners than [[indentured servant]]s who could leave after four to seven years. They also considered it easier to control persons in a workforce that had been removed from their homelands and separated from their kin by brute force and who were easily discerned by their skin colour should they try to escape. By the end of the 17th century, the population of Nevis consisted of a small, rich planter elite in control, a marginal population of poor whites, a great majority of enslaved families of African descent, and an unknown number of [[Maroon (people)|maroons]], people who had freed themselves from the exploitation at the plantations and escaped into the mountains. In 1780, 90 percent of the 10,000 people living on Nevis were black.{{הערה|שם=Hubbard}} Some of the maroons joined with the few remaining Caribs in Nevis to form an ever present resistance force in the mountainous regions of the island. Memories of the Nevisian maroons' struggle against the injustices suffered by the Afro-Caribbean population under the plantation system are preserved in place names such as Maroon Hill, an early centre of resistance.
שורה 41:
 
===שחרור העבדים===
[[תמונהקובץ:Nevis FrenchSlavetrade.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סחר העבדים באי.]]
בשנת [[1706]] החליט [[פייר לה מואן ד'איברוויל]], [[צרפת]]י [[קנדה|קנדי]] אשר ייסד את המושבה ב[[לואיזיאנה]] לגרש את האנגלים מהאי נוויס ובכך לעצור את מתקפות הפירטים האנגלים על הספינות הצרפתיות. איברוויל פלש לאי נוויס בלא כל התנגדות אנגלית (החיילים האנגלים נמלטו מן האי מחשש לחייהם). המתיישבים האנגלים הציתו את חוותיהם ונמלטו להרים, ובחוות נותרו רק ה[[עבדות|עבדים]] האפריקאים, אשר הגנו על חייהם. ללוחמים הצרפתים הובטח שהם יכולו למכור את העבדים שיתפסו בשוק העבדים שבאי [[מרטיניק]]. במהלך הלוחמה 3,400 עבדים מנוויס נתפסו ונשלחו להימכר במרטיניק, אולם כ-1,000 מהעבדים המשיכו להילחם, ואף שהיו בלתי מיומנים, ובלא כלי נשק, הצליחו להדוף את הצרפתים. לאחר 18 ימי לחימה נאלצו הצרפתים לסגרת מהאי.
 
הפלישה הצרפתית הביאה מחד להתמוטטות תעשיית הסוכר באי (ולכן פחת הצורך להשתמש בעבדים), ומאידך התביישו אנשי הצבא הבריטים באי בהתנהגותם הפחדנית, ולכן הוענקו לעבדים שנלחמו חלקות אדמה, הן מתוך הכרת תודה, והן על מנת לאפשר להם לגדל תבואות ולמנוע רעב באי.
שורה 55:
 
===המאה ה-19 והמאה ה-20===
[[תמונהקובץ:Nevis School1899.jpg|שמאל|ממוזער|256px|בית הספר באי בשנת 1899.]]
בשנת [[1882]] אוחד האי נוויס אם סנט קיטס ו[[אנגווילה]], והאיים קיבלו אוטונומיה פנימית מלאה בשנת [[1967]]. לנוויס היו שני מושבים בממשלת האיים ולאנגווילה מושב אחד. הממשלה הפדרלית התמקדה בפיתוח האי סנט קיטס והזניחה את האיים האחרים, כך למשל כאשר [[הוריקן]] הרס בשנת [[1899]] את בית החולים היחיד באי, העדיפה הממשלה לשקם את העצים שנפלו בכיכרות סנט קינטס ואת הריהוט שניזוק במשרדי הממשלה באי על בניית בית החולים באי נוויס. לאחר חמש שנים החלו מנהיגי האי נוויס בתעמולה להיפרד מסנט קיטס. המושל הבריטי, צ'ארלס קוקס, טען כי האי אינו זקוק לבית חולים כי מספר הפטירות באי בתקופה שלא היה בו בית חולים לא עלה על מספר הפטירות בתקופה בה פעל בית החולים. מכתב תלונה נשלח ל[[משרד החוץ הבריטי]] על ידי תושבי נוויס הביא לכך שממשלת בריטניה הורתה למושל להקים בית חולים. הממשלה בסנט קיטס העדיפה לא להשקיע כספים בשיקום בית החולים אלא להפוך את מבנה הממשלה הישן באי נוויס לבית חולים, שנקרא על שם [[אלכסנדרה, נסיכת דנמרק|אלכסנדרה]], רעייתו של המלך [[אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת|אדוארד השביעי]]. הכספים אשר הוקצו על ידי משרד החוץ הבריטי לבניית בית חולים הועברו לפרויקט בניית בית חדש למושל סנט קיטס באי נוויס.
 
שורה 65:
 
==כלכלה==
[[תמונהקובץ:Nevis montravers2.jpg|שמאל|ממוזער|200px|שרידי אחוזת מונטרוור, בה הפיקו בין 170 - 210 עבדים כ-30,000 ק"ג [[סוכר]] וכ-33,000 ליטרים של [[רום]] מדי שנה.]]
מאז הסכם מדריד ועד הפלישה הצרפתית בשנת [[1704]] התבססה כלכלת האי על גידול ה[[סוכר]]. הפלישה הצרפתית הביאה להרס כלכלת האי ותושבי האי גוועו ברעב. בשל העדר אספקה סדירה של מזון מ[[אנגליה]], התבססה כלכלת האי בתקופה זו על גידולים חקלאיים מקומיים, והאי הפך לאי העני ביותר באזור. האי נוויס נותר עני יותר מהאי סנט קיטס עד שנת [[1991]] עד שכלכלת האי הסיגה את כלכלת האי השכן לראשונה מזה 200 שנים. בעוד שגידול הסוכר באי נוויס פסק בשנת [[1966]] המשיכה כלכלת סנט קיטס להתבסס על גידול סוכר עד שנת [[2006]], תוך שהיא נהנת ממכסות יבוא במכסים נמוכים לאיחוד האירופי{{הערה|1=[http://www.delbrb.ec.europa.eu/en/eu_and_country/stkitts_overview.htm השקעות האיחוד האירופי בסנט קיטס ונוויס]}}.
 
מרבית כלכלת האי נוויס מתבססת כיום על התיירות. בין השנים 2003 - 2004 הגיעו אל האי נוויס כ-40,000 תיירים.
שורה 81:
 
==גאוגרפיה==
[[תמונהקובץ:Saint Kitts and Nevis OnEarth WMS.png|שמאל|ממוזער|256px|תצלום לווין של האיים סנט קיטס ונוויס (למטה)]]
האי נוויס נוצר לפני כ-3.45 מיליון שנים, בעקבות התפרצויות געשיות. במרכז האי ניצבת [[פסגת נוויס]], שגובה 985 מטרים, שהיא [[הר געש]] המהווה שריד להתפרצויות קדומות אלה. ההר התפרץ לאחרונה בשנת [[1692]] אולם מעיינות חמים המופיעים באי מעידים על פעילות געשית. לאחרונה, בשנת [[1953]], הופיע מעיין חם חדש, המעיד על הפעילות הגעשית.
 
שורה 112:
 
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
*[http://www.nevisculturama.net/ משרד התרבות של נוויס]
*[http://www.queencitynevis.com/ הרשות המקומית של נוויס]