פרשת חשבון הדולרים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה, הסרת קישורים עודפים |
שחזור. אין כל ראייה שברק ביקש להעמיד את רבין לדין. הוא אמר שיש לברר האם רבין מעורב, ולאחר שרבין השעה עצמו ויתר על הבירור. |
||
שורה 2:
==הפרשה==
הפרשה החלה כאשר פרסם ה[[עיתונאי]] [[דן מרגלית]] ב[[עיתון]] "[[הארץ]]", ב-[[15 במרץ]] [[1977]], ש[[לאה רבין]], רעייתו של [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[יצחק רבין]], מחזיקה חשבון [[דולר אמריקני|דולר]]ים בבנק "[[National Bank]]" שב[[ארצות הברית]], בניגוד להוראות הפיקוח על מטבע זר שהיו בישראל באותה עת. קיומו של החשבון הודלף על ידי יורם סתר, קצין הביטחון של שגרירות ישראל בוושינגטון{{הערה|{{וואלה!||מדליף "חשבון הדולרים" של לאה רבין - קצין הביטחון בשגרירות בוושינגטון|339442|22 בינואר 2003|}}}}, לאחר שבביקור בבנק סיפרה אחת הפקידות שהיא זכתה לביקור של [[לאה רבין]] אשת ראש הממשלה{{הערה|{{דבר|נחום ברנע|כך זה התגלה|1977/03/16|00108}}}}.
החשבון, למעשה היו שניים, נפתח כחוק בעת שיצחק רבין כיהן כ[[שגריר]] ישראל בארצות הברית ונשא את שם שני בני הזוג. הממונה ("סרוגייט" בלשון הבנק) עליו היה פרופ' [[דוד נחמנסון]], דודה הניו-יורקי של לאה, שאף נהג להשמיד את מסמכי החשבון שנשלחו אליו מהבנק. החוק הישראלי חייב את סגירת החשבון עם סוף הכהונה כשגריר (בשנת [[1973]]), אולם בני הזוג המשיכו להחזיק בחשבון. בני הזוג טענו בתחילה כי מדובר בסכום זעיר, אולם לדברי מרגלית הבנק מסר נתונים הסותרים טענה זו. מאוחר יותר פרסם ה[[ניו יורק טיימס]] כי החשבון כלל 90 אלף דולרים שקיבל רבין עבור הרצאות בעת שכיהן כשגריר.
בתחילה, בהתאם להצהרת של [[לאה רבין]] שבחשבון היו רק כ-2000 דולר, טופל העניין על ידי המפקח על מטבע חוץ, שהיה אמור להטיל [[קנס]] מנהלי, ללא העמדה לדין{{הערה|{{דבר|יוסף פריאל|המפקח על מטבע חוץ: אטפל בלאה רבין כבכל אזרח אחר|1977/03/16|00108}}; {{דבר||המשך|1977/03/16|00210}}}}. ועדת הכופר אכן החליטה על הטלת קנס מנהלי, גם לאחר שהתברר
לימים טען [[אהרן ברק]] ששר האוצר, [[יהושע רבינוביץ]], ביקש להטיל כופר, למרות המלצתו של ברק שלא לעשות כן, ובכך למנוע את העמדתו לדין. לדברי ברק, אמר ברק שהוא בעצמו יעתור לבג"ץ נגד מהלך כזה{{הערה|שם=סגלובנדור|{{הארץ|זאב סגל, אריאל בנדור|האדם הנאור - אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, עושה חשבון נפש|1.1263152|27 במאי 2009|}}}}.
על החלטתו של [[אהרן ברק]] בפרשה, שלא להסתפק בקנס, הוטחה ביקורת. [[ארווין שימרון]] טען שברק היה צריך לקחת בשבון את הפגיעה הציבורית הקשה ברבין, שהיווה עונש קשה, ובכך שהקנס שהוסכם עליו היה גבוה מהקנס הצפוי בבית המשפט. לטענתו, נכשל ברק ב[[מבחן בוזגלו]] בכך שרבין נענש יותר מדי{{הערה|{{דבר|יהושע תדמור|ברק מול רבין ובוזגלו|1977/04/15|01600}}}}.
התפטרותו של רבין נתפסה בציבור כמעשה אצילי של ויתור על משרה ציבורית כדי לעמוד לצד אשתו העומדת לדין{{הערה|{{דבר|אהרן גבע|שורקי הבוז ומוחאי הכפיים|1977/04/13|00803}}}}. אולם, היו שראו בכך צעד בלתי נמנע בגלל האווירה הציבורית, וכמהלך שיאפשר לרבין לשוב בעתיד לקדמת הזירה הפוליטית{{הערה|{{דבר||ההתמודדות שנמנעה במפלגת העבודה|1977/04/10|00901}}}}. לימים היו שטענו שרבין נאלץ להתפטר מחשש שבחקירה בעניין היקף שותפותו בחשבון הבנק היה עלול להתברר שלא היה רק שותף פסיבי או שיעלו נושאים אחרים בהם לא פעל כשורה{{הערה|{{ערוץ7|חגי סגל|יחי ההבדל הקטן|1138|13 בינואר 2003|Articles/Article}}}}.
==השפעה פוליטית==
|