צמנט – הבדלי גרסאות

למרות הצלחתו של סמיתון, השימוש בסיד הידראולי לא קנה לו אחיזה. ב-[[1796]], נרשם [[פטנט]] באנגליה על "צמנט רומי" (כשם מותג מסחרי, השונה מהצמנט הרומי המקורי) שהוא למעשה סיד הידראולי מאבן גירנית עשירה בחרסית ([[חוואר]]). הצמנט בהמצאה זו, היה '''צמנט''' מהיר התקשרות, ולכן היה שימושי בעבודות באזורי [[גאות ושפל]], [[נמל|נמלים]], [[סכר|סכרים]] ו[[תעלה|תעלות]]. 'צמנט-רומי' המומצא, היה הצמנט העיקרי בשימוש עד שב-[[1850]] [[צמנט פורטלנד]] החל להחליפו בהדרגה.

 

 

בנו הצעיר של יוסף אספדין, ויליאם, הקים עם שותפים חברה מתחרה לייצור צמנט בלונדון ב-[[1843]]. ויליאם גילה שתוצר קליית גיר מעורב בחרסית, (קלינקר), שנשרף ברמות חום גבוהות יותר מפיק '''צמנט''' בעל איכות וחוזק טובים בהרבה.{{הערה|1=עד פי 2.4 יותר מהצמנט הרומי החזק ביותר שנמכר באותה תקופה, וב-20% יותר חזק מצמנט ה"פורטלנד" הטוב ביותר שיוצר על ידי מתחריו. לפי עדויות היסטוריות מ-[[1848]]}} ויליאם מעולם לא הגן על הפיתוח שלו בפטנט, ועד סוף ימיו טען שהפטנט היחיד הרלוונטי לצמנט הוא הפטנט שנרשם על ידי אביו. בדיקות מטלוגרפיות של שרידי קלינקר ארכאולוגיים מתנור ששימש את ויליאם אספדין גילו [[בליט]] ו[[אליט]] שהם המרכיבים העיקריים '''בקלינקר''' של צמנט פורטלנד מודרני.