וולגטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ויקישיתוף בשורה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 7:
תרגומים ראשונים של ספרי המקרא ללטינית נערכו לכל המאוחר כבר במאה ה-2 לספירה ונפוצו בעיקר ב[[צפון אפריקה]]. אולם הללו הסתמכו על [[תרגום השבעים|תרגומי התנ"ך ליוונית]] והיו חלקיים ולא מספקים. בשנת [[382]] מונה [[אבות הכנסייה|אב הכנסייה]] הירונימוס ([[347]] בערך - [[420]]) על ידי ה[[אפיפיור]] [[דמסוס הראשון]] לתקן ולערוך את התרגומים הקיימים לכלל תרגום סמכותי אחד.
הירונימוס החל במלאכת התרגום בסביבות שנת [[390]] והשלימה בשנת [[405]]. הוא שלט
תרגום הספרים הראשונים שטיפל בהם, ([[נביאים]] ראשונים, [[ספר שמואל|שמואל]] ו[[ספר מלכים|מלכים]]), נעשה על פי פשט הטקסט העברי, אולם הספרים האחרונים ([[ספר יהושע|יהושע]], [[ספר שופטים|שופטים]], [[מגילת רות|רות]] ו[[מגילת אסתר|אסתר]]) תורגמו על ידו בצורה יותר חופשית.
בוולגטה יש גם [[תעתיק|תעתיקים]] של מילים עבריות
הוולגטה הוכרה על ידי הכנסייה בשנת [[1546]] כנוסח המוסמך של [[כתבי הקודש]]. החלטה זו התקבלה בעקבות [[תרגום התנ"ך של לותר|תרגום התנ"ך]] ל[[גרמנית]] בידי [[מרטין לותר]] ב-[[1530]], מעשה שהכנסייה הקתולית דחתה מכל וכל. הוולגטה כוללת, מלבד ספרי המקרא ו[[הברית החדשה]], גם תרגום חלק מן הספרים החיצוניים שכלולים ב[[קאנוניזציה (של כתבים)|קאנון]] הקתולי. את הכינוי "וולגטה" (versio vulgata) שפירושו "הנפוצה" נתן לתרגום [[רוג'ר בייקון]].
חלוקת ספרי התנ"ך והברית החדשה לפרקים נעשתה על-פי תרגום הוולגטה בשנת [[1205]] בידי ה[[הגמון]] האנגלי [[סטיבן לנגטון]]. חלוקה זו עברה גם לתנ"ך העברי, ובשנת [[1516]] יצא לאור ב{{ו|ונציה}} התנ"ך העברי בחלוקה לפרקים, כדוגמת הוולגטה. חלק מפרשני המקרא היהודים ב[[ימי הביניים]] הכירו את הוולגטה או קטעים ממנה, כך [[שמואל בן מאיר|רשב"ם]] בפירושו ל[[בראשית]] מט,י דוחה את גרסת הירונימוס לשילה - שילוח (כלומר, ה[[משיח]] [[ישו]] המשולח). מהדורה מדעית של הוולגטה יצאה בשני חלקים בשנת [[1969]] ב[[שטוטגרט]]:
|