וולגטה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ויקישיתוף בשורה
מאין תקציר עריכה
שורה 7:
תרגומים ראשונים של ספרי המקרא ללטינית נערכו לכל המאוחר כבר במאה ה-2 לספירה ונפוצו בעיקר ב[[צפון אפריקה]]. אולם הללו הסתמכו על [[תרגום השבעים|תרגומי התנ"ך ליוונית]] והיו חלקיים ולא מספקים. בשנת [[382]] מונה [[אבות הכנסייה|אב הכנסייה]] הירונימוס ([[347]] בערך - [[420]]) על ידי ה[[אפיפיור]] [[דמסוס הראשון]] לתקן ולערוך את התרגומים הקיימים לכלל תרגום סמכותי אחד.
 
הירונימוס החל במלאכת התרגום בסביבות שנת [[390]] והשלימה בשנת [[405]]. הוא שלט ביווניתב[[יוונית עתיקה|יוונית]], בעבריתב[[עברית ובארמיתמקראית|עברית]] וב[[ארמית]], והסתמך בתרגומו על מקורות ונוסחים שונים. את ספרי התנ"ך הוא תרגם באופן עצמאי מנוסח עברי שהיה קרוב מאוד ל[[נוסח המסורה]]. את תרגומיו ל[[תוספות לספר דניאל]] ול[[תוספות למגילת אסתר]] הוא ביסס על תרגומים יווניים, ואת [[הספרים החיצוניים]], [[ספר טוביה|טוביה]] ו[[ספר יהודית|יהודית]] הוא תרגם מגרסאותיהם ה[[ארמית|ארמיות]]הארמיות. תרגומו לספרי [[הברית החדשה]] התבסס על התרגומים הלטיניים הקיימים, עם תיקונים והתאמות על פי המקור היווני. נוסף לתרגום [[ספר תהלים]] על בסיס המקור העברי, העמיד הירונימוס תרגום נוסף שהתבסס על נוסח ה[[הקספלה]] של [[תרגום השבעים]]. תרגום זה מן היוונית הוא שנכלל לבסוף ברוב מהדורות הוולגטה.
 
תרגום הספרים הראשונים שטיפל בהם, ([[נביאים]] ראשונים, [[ספר שמואל|שמואל]] ו[[ספר מלכים|מלכים]]), נעשה על פי פשט הטקסט העברי, אולם הספרים האחרונים ([[ספר יהושע|יהושע]], [[ספר שופטים|שופטים]], [[מגילת רות|רות]] ו[[מגילת אסתר|אסתר]]) תורגמו על ידו בצורה יותר חופשית.
 
בוולגטה יש גם [[תעתיק|תעתיקים]] של מילים עבריות בכתבב[[אלפבית לטיני|כתב לטיני]], שיכולות לסייע בהכרת אופן ההגייה של העברית בזמנו של הירונימוס. לפי עדותו של הירונימוס הוא רשם את התעתיק מפיהם של יהודים תושבי [[בית לחם]]. לא ברור אם ההבדלים בהגייה בין התעתיקים של הירונימוס ובין נוסח [[המסורה]] שבידינו מקורם בכך שהתעתיק של הירונימוס משקף דיבור עממי, או שיש בהם עדות ל[[ניב (סיווג שפה)|ניב]] מקביל של העברית הקרוב ל[[לשון חז"ל]].
 
הוולגטה הוכרה על ידי הכנסייה בשנת [[1546]] כנוסח המוסמך של [[כתבי הקודש]]. החלטה זו התקבלה בעקבות [[תרגום התנ"ך של לותר|תרגום התנ"ך]] ל[[גרמנית]] בידי [[מרטין לותר]] ב-[[1530]], מעשה שהכנסייה הקתולית דחתה מכל וכל. הוולגטה כוללת, מלבד ספרי המקרא ו[[הברית החדשה]], גם תרגום חלק מן הספרים החיצוניים שכלולים ב[[קאנוניזציה (של כתבים)|קאנון]] הקתולי. את הכינוי "וולגטה" (versio vulgata) שפירושו "הנפוצה" נתן לתרגום [[רוג'ר בייקון]].

חלוקת ספרי התנ"ך והברית החדשה לפרקים נעשתה על-פי תרגום הוולגטה בשנת [[1205]] בידי ה[[הגמון]] האנגלי [[סטיבן לנגטון]]. חלוקה זו עברה גם לתנ"ך העברי, ובשנת [[1516]] יצא לאור ב{{ו|ונציה}} התנ"ך העברי בחלוקה לפרקים, כדוגמת הוולגטה.

חלק מפרשני המקרא היהודים ב[[ימי הביניים]] הכירו את הוולגטה או קטעים ממנה, כך [[שמואל בן מאיר|רשב"ם]] בפירושו ל[[בראשית]] מט,י דוחה את גרסת הירונימוס לשילה - שילוח (כלומר, ה[[משיח]] [[ישו]] המשולח).
 
מהדורה מדעית של הוולגטה יצאה בשני חלקים בשנת [[1969]] ב[[שטוטגרט]]: