מצבת מישע – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שחזור לגרסה יציבה
שחזור לגרסה יציבה
שורה 100:
 
==פירוש הכתובת==
מהכתובת ניתן ללמוד כי עצמאותה של [[מואב]] באה לקיצה בימי [[עמרי]], שיצא למסע כיבושים בארץ המישור של מואב ("מהדבא"). לא נאמר בכתובת שעמרי כבש גם את חבל הדיבון בו ישבו מלכי מואב, מישע ואביו. מישע גם לא מספר על כיבוש [[דיבון]] ו[[ערוער]] על ידו מאוחר יותר כאשר מרד בישראל. מסתבר, שעמרי הסתפק בהטלת מרות על מלך מואב שישב בדיבון. השעבוד נמשך כל ימי עמרי ו"מחצית" ימי אחאב. יש להניח, שמרד מישע בא בשעה שגבר לחץ ה[[ארמים]] על ישראל. תחילה הבטיח מישע את הקשר בין חבל מואב אשר מדרום לארנון ובין חבל דיבון, על ידי ביצור ערוער ובניית המסילות בארנון. הוא חיזק את עיר מושבו ("קרחה") והכשיר את העיר לעמידה ממושכת במצור.
עומרי מלך ישראל כובש חלקים ממלכת מואב וממלכת ארם דמשק, מצדו המזרחי של הירדן. ממלכת מואב הוא כובש את השטח המשתרע, מנחל יבוק בצפון ועד לנחל הארנון בדרום. מישע מלך מואב עובר ככל הנראה לצדו הדרומי של נחל הארנון, ושולט על מחצית הממלכה.
 
[[אחאב]] לא התפנה לתקוף את מואב והסתפק בביצור [[יריחו]]: "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת-יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן" ({{תנ"ך|מלכים א|טז|לד|קצר=כן}}), החולשת על המעבר אל ערבות מואב וארץ המישור. ב[[קרב קרקר]] נגד [[שלמנאסר השלישי]], לא נזכר מישע בין בעלי הברית לצדו של [[אחאב]]. עם מות אחאב ברמות גלעד פרץ מישע צפונה והשתלט על ארץ עטרות, בית דבלתיים ו[[יהצה|יהץ]]. משם התקדם אל ארץ מידבא וכבש אותה, את בצר ואת [[הר נבו|נבו]], היושבת על הדרך ממידבא אל ערבות מואב. מישע גם דאג ליישב באוכלוסייה מואבית יישובים שכבש.
בשנת 853 לפנה"ס, יוצא שלמנאסר השלישי מלך אשור מנינווה, למסע כיבוש לעבר ערי החוף הפניקיות. הוא זקוק לעצי ארזים לבנייה ולכסף ממיסים. מנגד, נערכת מולו בקרקר שבצפון סוריה, קואליציה של 12 מלכים. בין המלכים נמצא גם אחאב מלך ישראל, עם צבא המונה: 2000 מרכבות ו-10,000 חיילים רגליים. השתתפותו של אחאב בקואליציה נבעה ככל הנראה מבריתו עם אתבעל מלך צור שלבתו איזבל היה נשוי (מל"א טז, 31) אירוע היסטורי חשוב זה לא מצא את מקומו במקרא.
 
לשם צבירת הכוח לטובת צבא הקואליציה, אחאב מלך ישראל מפנה ככל הנראה את צבאו אשר שהה באזור מואב, ומשאיר חיל מצב קטן לשמירה על הערים. מישע מלך מואב מנצל מהלך זה לטובתו, הוא חוצה את נחל הארנון צפונה עם צבאו על מנת להחזיר לעצמו את הערים שנכבשו קודם לכן, על-ידי עומרי מלך ישראל. ולאחר ניצחון טוטאלי והסרת עול הכיבוש הישראלי מעליו, הוא כותב על המצבת את מהלכיו ודברי הלל לאלילו כמוש גד.
הכיבוש הישראלי של מואב, התרחש במציאות על-פני שלושים שנים בקרוב. אחאב מלך ישראל מת בין שנה לשנתיים לאחר קרב קרקר.
 
[[אחאב]] לא התפנה לתקוף את מואב והסתפק בביצור [[יריחו]]: "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת-יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן" ({{תנ"ך|מלכים א|טז|לד|קצר=כן}}), החולשת על המעבר אל ערבות מואב וארץ המישור. עם מות אחאב ברמות גלעד פרץ מישע צפונה והשתלט על ארץ עטרות, בית דבלתיים ו[[יהצה|יהץ]]. משם התקדם אל ארץ מידבא וכבש אותה, את בצר ואת [[הר נבו|נבו]], היושבת על הדרך ממידבא אל ערבות מואב. מישע גם דאג ליישב באוכלוסייה מואבית יישובים שכבש.
 
בסופה של הכתובת מזכיר מישע מסע שערך לחורנים, בדרום מואב. אף על פי שהשורות האחרונות מקוטעות, ניתן להבין מהן שמישע הצליח להשיב את חורנים למואב (אולי מיד [[אדום (עם)|אדום]]), וכך החזיר מישע למואב כמעט את כל היקף הממלכה כפי שהייתה בעבר, מקצה [[ים המלח]] בדרום ועד ערבות מואב בצפון.