הבדלים בין גרסאות בדף "אסכולת אלכסנדריה (נצרות)"

מ
בוט החלפות: \1רובדי\2, מוזיק
מ (בוט החלפות: \1רובדי\2, מוזיק)
 
==הגות==
המאפיין הבולט ובעל ההשפעה הרבה ביותר של אסכולת אלכסנדריה היה השימוש בפרשנות אלגורית לכתבי הקודש, כמעט תמיד עבור [[הברית הישנה]] וכאמצעי להצביע על רצף בינה ל{{ה|ברית החדשה}}. הוגיה שאבו נטייה זו מהקהילה היהודית של העיר שהשיטה האלגורית רווחה בקרבם, ובמיוחד מהפילוסוף [[פילון האלכסנדרוני|פילון]] שנקט בכך כדי לפשר בין קדושת המקרא לרעיונות ה[[אפלטוני]]ים בהם דגל. האלכסנדרונים לא נרתעו מעקירה גמורה של פשט הטקסטים בנימוק שהספרים חוברו בהשראה אלוהית ישירה וככאלה ממילא לא ניתן היה לקרוא אותם כחיבורים רגילים; נדרש למצוא את המשמעות העמוקה אליה כיוון יוצרם. כך, למשל, בעוד שיריביהם האנטיוכיים הסבירו שלמשפטים סתומים קיים מובן פשוט שיכול להיות מטאפורי, המצרים סירבו להכיר בכך שייתכן והכתוב משתמש באמצעים ספרותיים כאלה. התייחסויות [[אנתרופומורפיזם|אנתרופורמורפי]]ות לאלוהים, כמו {{ציטוטון|וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ}}, שעוררו לעג רב מצד אויבי הנצרות מבין הפילוסופים היוונים, תורצו על ידי האנטיוכיים ודומיהם כדימויים פיגורטיביים אך התקבלו כמות שהם על ידי האלכסנדרונים. הם הסבירו שהכתוב מעולם לא נועד להעביר דיווח רגיל על עובדות היסטוריות, אלא להביא לאנושות מסר רוחני קדוש. [[אוריגנס]], גדול הוגי האסכולה, הצהיר בספרו "על העיקרים" שכל מקום בו נראה שיש סתירה בין ספרי הקודש להגיון או לפילוסופיה הגבוהה נוצר ככזה בכוונת מכוון כדי לעורר את האדם לתהייה ולמחשבה ולבסוף להפנמה של המשמעות האמיתית. בכל נקודה כזו, הכתובים כללו במודע "אירועים שלא התרחשו, לעתים אירועים שלא יכלו כלל להתרחש, או אירועים שאולי יכלו להתרחש ובכל זאת לא התרחשו." לכל פסוק ולכל מילה היו רבדירובדי משמעות מרובים, לא-חופפים, שניתן היה לחלץ רק באמצעות אלגוריה. אפילו קטעים שיכלו להיחשב כדימויים פשוטים, כמו זה בו מראה השטן לישו את כל ממלכות האדם מראש הר גבוה, נתפסו כפשוטם על ידי המצרים שקבעו שהיות ואין הר גבוה דיו ממנו יכל ישו לראות את הכל, אין אפשרות להבין את הפסוקים מילולית אלא יש לחתור אל המשמעות הנסתרת בהם.
 
שיטה זו אפשרה לאוריגנס ולדומיו התמודדות נוחה עם קטעים רבים בברית הישנה שנראו מבחילים מוסרית או מעליבים לחסידי הפילוסופיה שאותם ניסו לקרב אל הנצרות. מחיית [[שבעת העממים]] בידי [[יהושע בן נון]] הפכה בעיניהם מאירוע היסטורי לאלגוריה: הכנענים סימלו תאוות וחטאים שונים, ויהושע ששמו אוית ב[[תרגום השבעים]] באופן דומה לזה של ישו היה בעצם משל לנוצרי עצמו. הסיפור כולו, אם כן, לא היה אלא אלגוריה על ישו המתגבר על החטא והתאווה. חוט השני של [[רחב הזונה]] ושני המרגלים פורש כסמל לדמו הגואל של ישו, והעץ השתול על פלגי מים בתהילים רימז על טקס הטבילה. האלכסנדרונים מצאו נבואות ורמזים על בוא ישו בכל רחבי המקרא, וראו אפילו את שלוש מאות ושמונה-עשרה משרתי אברהם כייצוג לשמו ולצליבה בשל הדמיון בין האותיות ב"ישו" למספר ב[[ספרות יווניות]].
 
==היסטוריה==
הדידסקאליה נוסדה סביב 180 על ידי פנתנוס, יליד [[סיציליה]] שהתחנך כפילוסוף [[סטואי]] ולבסוף קיבל את הנצרות. המוסד נועד לפנות אל הפילוסופים האפלטוניים במצרים ואל המוני חסידיהם ולשכנעם באמיתות הדת. פנתנוס עזב את הארץ ב-189 ויצא לשליחות בחצי האי ערב (או בהודו). הוא הוחלף על ידי תלמידו והדמות הבולטת באסכולה בימיה הראשונים, [[קלמנס מאלכסנדריה|קלמנס האתונאי]]. בשלב זה הדידסקאליה שימשה עדיין יותר כבית-הוראה למומרים טריים, לפני טבילתם. קלמנס הפך אותה למוסד שבו נלמדו כל המקצועות, כולל פילוסופיה ומוסיקהומוזיקה, והעניין הנוצרי היה רק אחד מהם. כך נמשכו רבים, אפילו פגנים, למקום, ונוצר לו המוניטין ששירת אותו בהמשך להפצת עקרונותיו הדתיים. קלמנס היה תאולוג ופילוסוף בעל שם, ודוגמתו עודדה את הנוצרים בעיר להגן בשיטתיות ובתחכום על אמונתם כנגד הפגנים והיהודים.
 
תלמידו וממשיכו היה [[אוריגנס]], גדול הוגיה של האסכולה. הוא היה זה שביסס עיונית את השיטה האלגורית בפרשנות כתבי הקודש, ולמרות תרומתו העצומה למחשבה הנוצרית חלק מרעיונותיו נחשבו כפרניים ולכן מעולם לא הוכרז כקדוש. אחרים שפעלו בדורו של אוריגנס ומעט אחריו היו גרגוריוס תאומטורגוס (עושה המופתים), הפטריארך הרקלס מאלכסנדריה, דיוניסיוס הגדול ודידימוס העיוור. בתקופה זו הייתה הדידסקאליה כבר המרכז ההגותי הנחשב ביותר בנצרות, עד כדי כך שאסכולת אנטיוכיה היריבה התגבשה מתוך התנגדות לשימושה באלגוריות ומתוך חתירה לפשט הכתוב.